מדורים נוספים
	שיחת השבוע 1024 - כל המדורים ברצף
	תפיסות שגויות שגרמו למחדל
	יש חדש
	המקום הנבחר
	שוחד
	השראת השכינה בדנציג
	חייל מסתורי
	התבוננות בתפילה
	רואים בעיני בשר
	המלאכים שעוזרים להביא מלאכים
	"נתון תתן"

הגיליון השבועי לכל יהודי.
מס' 1024, ערב שבת פרשת ראה, כ"ד במנחם-אב תשס"ו (18.8.2006)

יוצא לאור על-ידי צעירי אגודת חב"ד - המרכז (ע"ר)

ת"ד 14 כפר חב"ד 72915, טל' 03-9607588, פקס: 03-9606169

עורך: מנחם ברוד   @  יו"ר: הרב יוסף יצחק הכהן אהרונוב

 עמדה שבועית

תפיסות שגויות שגרמו למחדל

שנים רבות הפריחו אצלנו את הססמה שבעידן הטילים אין חשיבות לשטח קרקעי. אכן, טילים יכולים לנחות גם ממרחקים, אבל מלחמה אינה מוכרעת על-ידי טילים

כשרואים איך מסתיימת המערכה שניהל עם-ישראל כנגד מבקשי נפשו, אי-אפשר שלא להיזכר בדברים שאמר פעם הרבי מליובאוויטש לאיש-ציבור מישראל: "כל הדורות ניתנו לעם-ישראל הזדמנויות, ולמרבה הצער, רבות מהן הוחמצו. אבל לא הייתה תקופה שבה ניתנו כל-כל הרבה הזדמנויות, והייתה בה החמצה גדולה כל-כך של ההזדמנויות".

לא היה מעולם מצב שבו העולם כולו, ובכלל זה חלקים מהעולם הערבי, נתנו לעם-ישראל את כל הזמן והאפשרויות להכות באויביו. לא זכורה מציאות שבה המדינות החזקות בעולם העבירו לנו מסרים שהמלחמה הזאת היא בעצם מלחמת העולם כולו בגורמי הרשע והטרור המאיימים על שלום העולם כולו. כבר מזמן לא הייתה התלכדות כזאת של כל חלקי העם בישראל סביב מלחמה באויביו.

וכאשר המלחמה מסתיימת מתברר עד כמה הייתה ההחמצה גדולה ונוראה. בצדק עולה זעקה ציבורית לחקירה יסודית של כל התנהלות העניינים, מהחלטות הדרג המדיני ועד ניהול המלחמה על-ידי הצבא.

אין מלחמות היי-טק

ראוי לציין כמה כשלים שמקורם בהשקפות מוטעות, שלמרבה הצער הלעיטו אותנו בהן. תפיסות שגויות אלה, שקנו להן שביתה בלב חלקים מהציבור, ובכלל זה במקבלי ההחלטות, הן שגרמו במידה רבה להתנהלות הבעייתית.

שנים רבות הפריחו אצלנו את הססמה שבעידן הטילים אין חשיבות לשטח קרקעי. זו שטות גמורה, שאין לה שום אחיזה במציאות. אכן, טילים יכולים לנחות גם ממרחקים, אבל מלחמה אינה מוכרעת על-ידי טילים. ארה"ב לא הכריעה את עיראק בהתקפות אוויריות ובטילי שיוט, אלא דווקא בכניסה קרקעית.

אבל אצלנו חשבו שאפשר לנצח במלחמה על-ידי חיל-האוויר, כאילו זה משחק היי-טק שמתנהל על מרקעי מחשב. רק אחרי שבוזבזו שבועות יקרים ואבד אפקט ההסתערות, הגיעו למסקנה שכדי לנצח חייבים להיכנס אל תוך השטח ולהכריע את האוייב במלחמה על-גבי הקרקע.

כאן נכנסה לתמונה תפיסה שגויה נוספת, האומרת שאי-אפשר לנצח ארגוני טרור המנהלים לוחמת גרילה. העובדה היא, שבנחישות הדרושה נוצחו ארגוני טרור כאלה בעולם כולו. גם בארץ הצלחנו להכות מכה אנושה את ארגוני הטרור ביהודה ושומרון, כאשר נלחמנו בהם בלי עכבות מדיניות ובלי היסוסים. אבל עדיין היו היסוסים להיכנס ללבנון ולהכות שם במחבלים, מתוך אותה מחשבה מוטעית שאי-אפשר לנצח במלחמה זו.

ומה התברר, שכאשר ניתן לצה"ל האור הירוק, והוא נכנס ללבנון בעוצמות הדרושות, הוא הצליח להכות את המחבלים ולחסל מאות מהם. למרבה הצער, הפסקת-האש נכנסה לתוקפה דווקא בנקודה שבה החל מערך החזבאללה להישבר, ואנשיו החלו לזעוק לעזרה. הניצחון כבר היה בהישג-יד, והוא אבד לנו רק בגלל ההססנות בקבלת ההחלטה בזמן.

העם אינו עייף

התפיסה השגויה השלישית, שגרמה הרבה צרות בשנים האחרונות, היא ההנחה שהעם עייף ואינו מוכן להקריב. והנה נתגלה כי העם דווקא מוכן להקריב ולשלם מחיר יקר, ובלבד שהנהגתו תהיה נחושה ותעשה את הדברים הנכונים. אנשי מילואים באו מרצונם כדי להילחם, ותושבי הצפון העניקו לממשלה ולצה"ל את כל מרחב האפשרויות לסיים את המלחמה.

לא, העם אינו עייף ואינו מפונק. זה אותו עם יהודי, שיש בו נכונות אין-סופית למסירות-נפש ולהקרבה שאינה יודעת גבולות. למרבה הצער, יש לו הנהגה עייפה ותקשורת רקובה, והן המשרות את הרוחות הרעות של מורך ודכדוך.

אולי חשבון-הנפש שנפתח עכשיו יוליך  לתיקון הבעיות מהשורש, ושנתחיל סוף-סוף לנצל את ההזדמנויות הכבירות שהקב"ה נותן לנו, כדי להגיע לגאולת-עולמים.

 יש חדש

בדיקת מזוזות

לקראת חודש אלול פותחים בתי-חב"ד ברחבי הארץ במבצע מיוחד לבדיקת תפילין ומזוזות, על-פי מנהג ישראל לבדוק את כשרות התפילין והמזוזות בחודש אלול. ראוי לזכור כי גם תפילין ומזוזות כשרות עלולות להיפגם במשך השנים, וחשוב לוודא את כשרותן לקראת השנה החדשה. כדאי לזכור כי בדיקת התפילין והמזוזות חשובה במיוחד בימים אלו, שכן התפילין והמזוזות מוסיפות בהגנה של הקב"ה על עם-ישראל.

הילולת האבות

ערב ראש-חודש אלול מכונה 'הילולת האבות', ורבים נוהגים לפקוד ביום זה את מערת-המכפלה בחברון ולהשתטח על קברי האבות. ביום רביעי, ערב ראש-חודש אלול, יהיה 'אולם יצחק' פתוח ויהיו הסעות מכל רחבי הארץ. אבטחה קפדנית בכל הדרכים המובילות למערת-המכפלה ולאתרי-הקודש בחברון. טל' 1-800-400456.

יום-עיון על חופה וקידושין

ועד רבני חב"ד מקיים סדרת ימי-עיון בעניינים הקשורים בעריכת חופה וקידושין. ימי-העיון נועדו לרבנים, ובהם יידונו סוגיות מרכזיות בנושא זה. ימי-העיון יהיו בימים ה', ו' וי"ב באלול, ומבחן מסכם יהיה בח"י באלול. הלימודים יהיו בקמפוס סמינר שושנת ירושלים, ברמת שלמה בירושלים. טל' 08-9493176.

 שלחן שבת

המקום הנבחר

מקום המקדש והמזבח מוגדר בתורה במילים: "המקום אשר יבחר ה', שמה תביאו עולותיכם וזבחיכם". מהלשון "אשר יבחר ה'" משמע, שמעלתו של המקום היא העובדה שהקב"ה בחר בו, ולולאם הבחירה במקום הזה היה אפשר לבחור גם במקום אחר.

אולם כאשר הרמב"ם מביא את ההלכה שהמקדש צריך להיות בהר המוריה בירושלים, הוא מציין כמה וכמה מעלות שהיו למקום הזה קודם שבחר בו הקב"ה: "הוא המקום שבנה בו אברהם המזבח... שבנה בו נח... שהקריב עליו קין והבל. ובו הקריב אדם הראשון". נמצא אפוא שעוד קודם הבחירה שבחר הקב"ה במקום הזה, כבר היה זה מקום מיוחד שבו הקריבו גדולי העולם את קרבנותיהם.

מה הסיבה ומה התוצאה

בעניין זה אנו מוצאים שתי שיטות. שיטה אחת אומרת, שמקום המקדש כבר היה מקום מיוחד ובעל סגולות מיוחדות קודם שבחר בו הקב"ה, והבחירה במקום הזה באה מפני שזה מקום מיוחד. לעומתה גורסת השיטה השנייה, שבחירת הקב"ה אינה תלויה בסיבות כלשהן, אלא בדיוק להפך – בחירתו של הקב"ה במקום הזה היא הסיבה לכך לסגולותיו המיוחדות.

בתורת החסידות מובא על כך משל מהשראת השכל באיברים. כשאדם כותב דברי חכמה באמצעות ידו, יש השראה של השכל ביד, אבל אין זה משום שהיד היא כלי לאור השכל, אלא משום שברגע זה עובר השכל דרך היד. לעומת זאת, כאשר השכל שורה במוח, הרי זה בגלל מעלתו המיוחדת של המוח, שהוא איבר זך שיכול להיות כלי לאור השכל.

השראת השכל

על-פי זה אפשר להבין את שתי השיטות בעניין בחירת הקב"ה במקום במקדש. על-פי השיטה הראשונה, השראת השכינה במקום המקדש דומה להשראת השכל במוח. כשם שהמוח הוא איבר זך ומיוחד, ולכן השכל יכול לשרות בו, כך הבחירה במקום המקדש באה משום שזה מקום מיוחד ובעל סגולות מיוחדות.

לעומת זאת, השיטה השנייה רואה את השראת השכינה במקדש בדומה להשראת השכל ביד הכותבת דברי חכמה. היד אינה כלי לאור השכל, והעובדה שברגע זה עוברים באמצעותה דברי חכמה, היא משום שהשכל שורה בה בעת הכתיבה, ולא מפני שהיא-עצמה כלי לאור השכל. כך השראת השכינה במקום המקדש נובעת מבחירתו של הקב"ה, והיא שעושה את המקום הזה למקום מיוחד ומקודש.

מתוך נבואה

מעיון בלשון הרמב"ם עולה כי הוא סבור כמו השיטה השנייה. לכן הוא קורא להלכות העוסקות במקדש – "הלכות בית הבחירה", והדגש הוא על בחירת הקב"ה. כי זו מעלתו העיקרית של המקום הזה – שבו בחר הקב"ה להיות מקום משכנו.

אמנם הרמב"ם מציין את מעלותיו של המקום עוד קודם הבחירה, אך יש לומר שאדם הראשון, נח, אברהם וכו' היו נביאים, וידעו ברוח-הקודש שיבוא זמן שהקב"ה יבחר במקום הזה למקום המקדש, ולכן הקריבו שם את קרבנותיהם. נמצא שמעלתו העיקרית של המקום היא היותו מקום הבחירה, ומזה נובעות כל שאר מעלותיו וסגולותיו.

(לקוטי שיחות כרך יט, עמ' 140)

 מן המעיין

שוחד

נעשה אדון

"ולא תיקח שוחד" (דברים טז,יט). כל דיין שדן דין אמת לאמיתו כאילו נעשה שותף לקב"ה  במעשה בראשית (שבת י). הקב"ה, שהוא דיין אמת, נקרא "אדון עולם", ודיין שהוא שופט צדק נקרא "מרא דאתרא" – אדון המקום.

(רבי ישראל מרוז'ין)

להיות שותף

"מאי שוחד? – שהוא חד" (כתובות קה). חז"ל אמרו על דיין שדן דין אמת לאמיתו שהוא נעשה שותף לקב"ה במעשה בראשית, אבל אם הדיין לוקח שוחד ואינו דן דין אמת, אזיי הוא אחד, כי הקב"ה אינו שותפו.

(הב"ח)

גם הפיקח טועה

"כי השוחד יעוור עיני חכמים ויסלף דברי צדיקים" (דברים טז,יט). "אלו פיקחי הדעת" (מכילתא). הווי אומר שגם אדם פיקח, שבעיני שכלו רואה כל דבר בצורה ברורה ותמיד הוא מחפש רק את האמת, גם הוא בא לידי טעות כשהוא לוקח שוחד.

(ספר המאמרים ת"ש)

הטיית השכל

מקבל השוחד לא בהכרח מזכה ביודעין את נותן השוחד, בשעה שהוא יודע כי בעצם היה עליו לחייבו; אלא שבעקבות קירוב הדעת שפעל השוחד נעשית הטיה בשכלו עד שהוא מדמה באמת בנפשו כי נותן השוחד הוא הזכאי.

(ספר המאמרים תרפ"ט)

משוחד להטיית הדין

"לא תטה משפט... ולא תיקח שחד". בסדר האל"ף-בי"ת באות אחר האותיות ש-ח-ד האותיות ת-ט-ה, רמז שמחמת לקיחת שוחד באים לידי הטיית הדין.

(נחל קדומים)

רואה מעוות

רבי אברהם מסוכצ'וב היה אומר: נוגע בדבר גרוע מעיוור. עיוור אינו רואה דבר, ואילו נוגע בדבר רואה כל דבר בצורה מעוותת.

חכמים ופיקחים

בפרשתנו נאמר: "כי השוחד יעוור עיני חכמים", ואילו בפרשת משפטים (שמות כג,ח) נאמר: "כי השוחד יעוור פיקחים". 'חכמים' הכוונה לחכמה בתורה, ו'פיקחים' זו פיקחות בענייני העולם. השוחד מסמא אצל הדיין את חכמתו ואת פיקחותו גם יחד.

(הגר"א)

חכם אמיתי

לא כל מי שהוא חכם בעיניו או שמוחזק חכם בעיני הבריות הוא באמת חכם. אבל הקב"ה, מקור החכמה והתבונה, עדותו נאמנה. התורה מעידה כאן, שגם חכם אמיתי, שהקב"ה מעיד עליו שהוא חכם, גם אותו השוחד מעוור.

(החפץ חיים)

 אמרת השבוע

השראת השכינה בדנציג

בצעירותו עסק רבי שמחה-בונם מפשיסחה במסחר, וגם אז ניצל את מסעות עסקיו להשבת יהודים תועים אל ה' ותורתו. פעם אחת חזר מעיר הירידים דנציג ורוחו הייתה טובה עליו. הוא הצליח בעסקיו, וגם ב'עסקיו' הרוחניים ראה ברכה והצליח להחזיר למוטב כמה וכמה נשמות.

הוא נסע היישר ללובלין, ונכנס אל ה'חוזה'. למרבה פליאתו קיבלו ה'חוזה' בקרירות ואף לא נתן לו שלום. נשבר ליבו של רבי שמחה-בונם, והוא החל לפשפש במעשיו. פתאום נפל בדעתו, שאולי תחושת הסיפוק שמילאה אותו היא הפגם שבגללו ריחקו הצדיק מפניו.

קיבל עליו רבי שמחה-בונם לבל ירום עוד ליבו, ונכנס שוב אל ה'חוזה'. הפעם נתקבל בחביבות יתרה וה'חוזה' אמר לו: "וכי משום שזוכים להשראת השכינה בדנציג, צריכים לבוא לידי גבהות הלב?!".

 מעשה שהיה

חייל מסתורי

לאחר פטירתו הותיר הצדיק מרוז'ין זוג תפילין שעבר אליו בירושה מסב-סבו, המגיד ממזריטש. שישה בנים היו לו, ועיני כולם היו נשואות לתפילין הקדושות. נמנו וגמרו ביניהם למסור את ההחלטה בידי שמים. הטילו גורל ועלה שמו של רבי דוד-משה, לימים הרבי מצ'ורטקוב.

לפני הסתלקותו של רבי דוד-משה מסר את התפילין לבנו רבי ישראל, כשהוא מזהירו להשגיח עליהן כעל בבת-עינו. רבי ישראל, איש קדוש ומורם מעם, שלאחר פטירת אביו הנהיג את עדת חסידי צ'ורטקוב, לא ראה את עצמו, בענוותנותו, ראוי להניח תפילין קדושות אלו בכל יום. רק פעמיים בשנה התעטר בהן – בפורים ובערב יום-הכיפורים.

כשפרצה מלחמת-העולם הראשונה שהה רבי ישראל מחוץ לעירו. צבא הקוזקים התקרב אל העיר, ובני ביתו המבוהלים ארזו בחופזה מעט בגדים ומזון ונמלטו על נפשם. רבי ישראל הצטרף אליהם בדרך. כל העת היו מוחו וליבו נתונים לתפילין הקדושות. כשהתברר לו כי בני המשפחה לא נטלון עמהם – התקשה להכיל את צערו.

רבי ישראל ומשפחתו מצאו מקלט בעיר למברג, בתקווה שהצבא האוסטרי יצליח להדוף את הכובש הרוסי והם יוכלו לשוב לעירם. אבל הרוסים נחלו ניצחון אחרי ניצחון. בכל מקום שאליו הגיעו, היו היהודים ראשונים להיפגע. רבי ישראל ומשפחתו נאלצו לסגת עוד ועוד עד שהגיעו לווינה.

שנים חלפו עד שגורשו הרוסים מגליציה ובכלל זה מצ'ורטקוב. רבי ישראל חשש לעבור שוב את כל מסכת הנדודים, הפעם מווינה לצ'ורטקוב. הגיעו לידיעתו השמועות על ההרס והחורבן שזרעו שם הקוזקים. הכול נחרב והועלה באש, סיפרו האנשים.

רגשות אשם מילאו את ליבו על שלא שמר כראוי על התפילין הקדושות. ואף-על-פי-כן, בתוך ליבו עדיין בער ניצוץ של תקווה כי יזכה לראותן שוב ואף להניחן על ראשו וזרועו.

זמן-מה לאחר המלחמה התייצב בביתו של רבי ישראל בווינה חייל יהודי, לבוש מדים מרופטים של הצבא הרוסי. הוא היה שבוי מלחמה שזה עתה שוחרר משביו בעסקת חילופי-השבויים שנערכה בין המדינות היריבות.

"באתי לקיים מצוות השבת אבידה", אמר בפשטות והניח על השולחן שקית ובה זוג תפילין. רבי ישראל הביט בשקית המוּכרת לו כל-כך ורגשותיו עלו על גדותיהם. דמעות גיל הציפו את עיניו והוא אחז בתפילין, חיבקן ונשקן בכל כוחו, כאם האוספת בזרועותיה בן אהוב שחזר בשלום משדה-הקרב. משתומם הביט בו החייל, תוהה על פשר התרגשותו העצומה.

לאחר שנרגע קמעה סיפר רבי ישראל לחייל על טיב ה'אבדה' הקדושה והמיוחסת שזכה להציל מאובדן, וביקשוֹ לספר לו כיצד התגלגלו התפילין לידיו.

סיפר החייל: "הגדוד שלי השתתף בכמה קרבות עזים מול הצבא האוסטרי. בשלב מסוים תוגברנו על-ידי כוחות נוספים, ויחדיו הצלחנו להביס את הצבא האוסטרי, שנסוג לאחור. כשהגענו לעיר צ'ורטקוב התברר לנו כי כבר כבשהּ גדוד רוסי אחר. קוזקים השתוללו ברחובות; בזזו מכל הבא ליד ואת מה שהותירו – העלו באש.

"פתאום נזכרתי כי בהיותי ילד פעם אחת לקחני אבי להתברך מפי צדיק שהתגורר בעיר זו. לנגד עיניי צפו ועלו מראות ביתו המלכותי של הצדיק ובית-המדרש הגדול והמרשים הצמוד לו. עתה אני מתהלך ברחובות ההרוסים והעשנים וליבי נחמץ למראה החורבן הנורא.

"לפתע ראיתי חיילים נכנסים ויוצאים מתוך בית שהוחרב בחלקו, ובידיהם חפצי-ערך. הרבה מהפאר וההדר שאפיינו את בית הצדיק לא נשאר, ובכל-זאת הצלחתי לזהותו. נכנסתי פנימה, עובר בין שרידי החדרים, עד שהגעתי לאותו חדר שבו זכיתי לברכת הצדיק. חרדת-קודש אפפה אותי.

"התחלתי לחפש בין השברים ולפתע גיליתי את התפילין האלה. מיהרתי להסתירן בבגדיי ויצאתי מהבית. בליבי גמלה החלטה לשמור עליהן מכל משמר ולנסות להשיבן לבעליהן לאחר המלחמה. ואמנם כך עשיתי; שמרתי על התפילין באש ובמים. למען האמת, אני משוכנע כי יותר מששמרתי עליהן – שמרו הן עליי. כדורים שרקו לידי, פגזים התפוצצו בקרבתי ואני אפילו לא נשרטתי".

רבי ישראל הקשיב לדברים אחוז התפעלות ממסירותו של החייל היהודי ומנפלאות ההשגחה העליונה. "בני חביבי", פנה אל החייל. "להודות לך כראוי על מעשך הנאצל, אין בכוחי. ולמעשה, איני צריך, שהרי קיימת מצווה ועל מצוות משלם הקב"ה בכבודו ובעצמו. ואולם זאת אבקשך – היֵה אורחי לכמה ימים. אכול ושתה, כדי שכוחותיך ישובו אליך בטרם תחזור לארצך ולחיק משפחתך. יש לנו גם קרן מיוחדת שמכספה תוכל לקנות לעצמך בגדים חדשים ואף להצטייד בצידה לדרך".

רבי ישראל פנה לחדר הסמוך, כדי לשתף את בני-ביתו בבשורה הנפלאה על השבת התפילין הקדושות, וכדי להנחותם בכל הקשור לאירוח החייל. כעבור רגע שב לחדרו, אך לתדהמתו החייל לא היה שם. חיפש בכל חלקי הבית ואף מחוצה לו, אולם זה, כאילו בלעתו האדמה.

מי היה החייל האלמוני ומדוע נעלם באורח מסתורי כזה – השאלות האלה נותרו ללא מענה.

 חסידות

התבוננות בתפילה

חסידות חב"ד פיתחה במיוחד את עניין ההתבוננות, כחלק מרכזי בעבודת התפילה. זו גם הסיבה לזמן הממושך שהתפילה החסידית דורשת, מכיוון שההתבוננות, הן זו שקודם התפילה הן זו שבתוך התפילה, מצריכה זמן רב.

החסידות מבחינה בין כמה סוגים של התבוננות. יש ההתבוננות של הלימוד, שעיקרה חדירה לעומקו של העניין. אחר-כך באה ההתבוננות שקודם התפילה, שבה מנסה המתבונן לחוש את החיות שבעניין הנלמד. לאחר מכן באה ההתבוננות שבתפילה עצמה, שעניינה הרגשת האלוקות שבסוגיה הנלמדת.

פעם, שתיים ושלוש

כותב כ"ק אדמו"ר הריי"צ באחת מאיגרותיו (איגרות-קודש כרך י, עמ' שעט): "עיקר גדול בלימוד החסידות הוא, להתבונן בעניין שלומדים פעם, שתיים ושלוש, ולהתעכב בו זמן מסויים. לדוגמה, כאשר לומד את העניין של השגחה פרטית, שהיא על כל פרט ופרט, והיא עצמה חיות הנברא, ומבינו היטב – יש להתבונן בו בהעמקת הדעת, ולהתעכב במתיקות המושכל. אז נקלט העניין היטב במוח ובלב, וזה גורם לשינוי הטבע וההרגל, ונותן טעם וחיות פנימי בעסק התורה והמצווה".

פתגם חסידי אומר: "מוטב לחשוב עניין אחד ארבעים ושתיים פעמים, מלחשוב ארבעים ושניים עניינים בזה אחר זה". כי זה כל עניינה של ההתבוננות – לקלוט ולהפנים את הנושא הנלמד. אדם יכול ללמוד דברים רבים, מבלי שיחוללו בו שינוי כלשהו. לעיתים יוסיף להתנהג בניגוד גמור לדברים שהוא יודע ומבין. אולם על-ידי ההתבוננות העניין נעשֶה חלק ממנו ומהווייתו, ואז הוא משפיע עליו.

לעורר רגשות

על-ידי ההתבוננות יכול האדם להגיע לאהבת ה' ויראתו. כך אומר הרמב"ם (תחילת פרק ב בהלכות יסודי התורה): "והיאך היא הדרך לאהבתו ויראתו? כשיתבונן האדם במעשיו וברואיו הנפלאים הגדולים, יראה מהן חכמתו שאין לה ערך - מיד הוא אוהב וכו'". כלומר, הדרך להגיע לאהבת ה' היא לחשוב ולהתבונן בגדולתו, והתבוננות זו בכוחה להוליד בלב האדם רגשות של אהבה לה'.

למשל, אנו מכירים אדם כלשהו ולא חשים כלפיו שום רגש מיוחד. אך יום אחד באים ומספרים לנו שהאיש ה'אפור' הזה הוא למעשה אדם מבריק, טוב-לב, שעושה מעשי חסד מופלאים בלי שאיש יידע על כך וכו'. אנו שומעים את הדברים ופתאום מרגישים שאנו אוהבים אותו ורוצים את קרבתו. בדרך זו ממש אפשר לעורר בלב רגשות אהבה לה'.

מובן שמחשבה שטחית ומהירה לא תשיג את המטרה. ולכן מצווה אותנו התורה "ואהבת", כלומר – להתבונן, לשים-לב לדבר, להשקיע זמן וכוח בהתבוננות על גדולת-ה'. רק על-ידי התבוננות מעמיקה ומתמדת נוכל להגיע לאהבת-ה' אמיתית, וזו המצווה שבה חייב כל אדם מישראל.

לאיזו מידה של אהבת-ה' חייב כל יהודי לשאוף? תורת החסידות מסבירה, שיש דרגה בסיסית של אהבת ה' ששייכת לכל אדם מישראל: גילוי האהבה הטבעית שבלב כל יהודי. בכל יהודי, מעצם הווייתו, יש אהבה טבעית לה', אלא שהיא מוסתרת במעמקי נשמתו, ועליו לעוררה ולגלותה. כאן אין מדובר ביצירת אהבה, אלא בגילוי האהבה הקיימת. האהבה כבר קיימת בנשמתו מעצם היותו יהודי, ובכוחו לעוררה ולגלותה.

לשם כך עליו רק להשקיע את המאמץ הנדרש בהתבוננות בגדולת ה', ובה-בעת להסיר את הדברים המונעים את התגלותה של האהבה לה', שהן האהבות בענייני העולם הזה. כל עוד ליבו של אדם מלא באהבות העולם הזה, קשה לו מאוד לחוש אהבה לה', שמעצם מהותה סותרת את אהבות העולם. וזה חלק ממצוות אהבת ה' – לסלק את האהבות הזרות המפריעות לאהבת ה' ולאפשר לאהבת ה' לשכון בלב.

 בציפייה לגאולה

רואים בעיני בשר

"להכריז ולפרסם בכל מקום – בדברים היוצאים מן הלב – שהקב"ה אומר (על-ידי עבדיו הנביאים) לכל אחד ואחד מישראל 'ראה אנוכי נותן לפניכם היום ברכה', ועד שהיום ממש רואים בעיני בשר ברכת הגאולה האמיתית והשלמה" (הרבי מליובאוויטש, שבת ראה תנש"א)

 חיים יהודיים

המלאכים שעוזרים להביא מלאכים

בעוד כמה ימים יהיה שימעל'ה הקטן בן שנה וחצי. ילד מתוק ומלא חיים. אימו ואביו, ר' משולם יעקובוביץ', עוקבים בביתם בבני-ברק אחרי כל תנועה שלו, ונהרות של אהבה זורמים מעיניהם. שנים ארוכות ומייסרות עברו עליהם עד שזכו באוצר זה, הממלא כעת את חייהם אושר אין-סופי.

"למצוקה העמוקה, המלווה זוגות חשוכי-ילדים, יש היבטים רבים", אומר ר' משולם בגילוי-לב נדיר משהו במחוזותינו. "ראשית, כמובן, עצם הבעיה. הלוא נאמר ש'כל אדם שאין לו בנים חשוב כמת'. שנית, תחושת החריגוּת וכל הכרוך בה – מבטי רחמים, התלחשויות מאחורי הגב ומשפטים לא-חכמים שנאמרים לך. הוסף על כך את הטיפולים הקשים, את ההמתנה מורטת העצבים, ולאחר כל זאת את האכזבה. וכן – הכסף. אי-אפשר להתעלם מזה. מדובר בהון עתק!".

"אני משלם"

הישועה של ר' משולם ורעייתו הגיעה בדמות ארגון בניו-יורק, המסייע לזוגות במצבם – 'בוני עולם' שמו. הם הציגו את סיפורם בשיחת טלפון עם מקים הארגון ומנהלו, ר' שלמה בוכנר. "בואו לפגישה", הציע להם. כעבור שבוע ישבו מולו, במשרדו שבשכונת בורו-פארק.

"הנחנו על השולחן את התיק הרפואי שלנו והצגנו את סיפורנו", אומר ר' משולם. "ר' שלמה ישב מולנו ומחה את דמעותיו. לאחר מכן עבר על החומר הרפואי, ואז הפטיר: 'נו, זה תיק קל. ה' יעזור'. הוא הפנה אותנו לטיפול פרטי אצל רופא בכיר מאוד, שרק להתקבל אצלו צריך להמתין חודשים. הבענו את חששותינו שהטיפול יעלה כסף רב. 'אני שולח אתכם לרופא ואני משלם', אמר ר' שלמה בפשטות".

נולד בן

אחרי פחות משנה חבקו ר' משולם ורעייתו את בנם שימעל'ה. כמה חודשים לאחר מכן הופיע ר' משולם בערב התרמה לטובת הארגון, שנערך בארה"ב, וסיפר את סיפורו האישי. לנסיעה לארה"ב צירף אליו זוג נוסף מהארץ, שהמתין שתים-עשרה שנים לפרי-בטן. ר' שלמה קיבל את בני הזוג לפגישה וכבר במהלכה קבע להם תור אצל אחד מבכירי המומחים. לפני צאתם ממשרדו הושיט להם המחאה חתומה. "תביאו קבלה", ביקש מהם.

לדברי אנשי הארגון, 'בוני עולם' הוא הארגון היחיד בעולם המסייע לזוגות חשוכי-ילדים בהפניה לטיפול המתאים, בסעד נפשי ובמימון מלא של כל הטיפולים, שלעיתים מגיע לעשרות אלפי דולרים.

שלוחה בארץ

באתר האינטרנט של הארגון מתעדכן מספר הילדים שנולדו בברכת ה' ובסיוע הארגון. נכון לרגע זה עומד המספר על ארבע-מאות שישים ושניים. למרבה הצער, דווקא ר' שלמה בוכנר, שזכה לסייע בהבאת האושר למשפחות רבות כל-כך – טרם זכה לכך בעצמו.

לאחרונה הוקמה בארץ שלוחה של 'בוני עולם'. "הפנייה אלינו עשויה לחסוך מבני-הזוג הרבה מאוד זמן ועגמת-נפש", אומר ר' משולם יעקובוביץ', שנטל עליו את ניהול השלוחה. צוות מנוסה מקשיב לכל מקרה, מפנה את בני-הזוג לכתובת הטיפולית הנכונה, ובמידת הצורך – מכסה את ההוצאות" (טלפקס: 03-6190701. סלולרי [ר' משולם]: 057-3120133).

ר' שלמה בוכנר (מימין) ועוד חברים ב'בוני עולם' מציגים לפני הרב ואזנר תצלומי תינוקות שנולדו בעזרת הארגון

 פינת ההלכה ומנהג

"נתון תתן"

שאלה: אנחנו תורמים לעניים או למוסדות צדקה, כאשר פונים אלינו בבקשת תרומה. האם בכך אנו יוצאים ידי חובת מצוות צדקה?

תשובה: מצוות צדקה צריכה להתקיים לעיתים קרובות, ולהיות חלק בלתי-נפרד מהחיים היהודיים, ולא להתבסס על תרומות אקראיות. כמו-כן יש מעלה בנתינות רבות (אפילו בסכומים קטנים), כי כל נתינה מזככת את הנפש.

יש לזכור את מה שאמרו חז"ל: "אמר הקב"ה: נפשו של עני הייתה מפרכסת לצאת מן הרעב ונתת לו פרנסה והחיית אותו – חייך שאני מחזיר לך נפש תחת נפש. למחר בנך או בתך באין לידי... [סכנה], אזכור אני להם את המצווה שעשית עם העני, ומציל אני אותם...".

יש לקבוע קופות צדקה בבית במקום בולט, ולקבוע אותן במסמר וכדומה, כחלק חשוב ובלתי-נפרד מהבית, במיוחד במטבח – לעיני בעלת-הבית, לצורכי מזון לעניים; בחדרי הילדים – כעניין חינוכי; כך שהבית כולו נהפך ל"בית של צדקה". כמו-כן יש לקבוע קופות במקום-העבודה וברכב.

גם מי שנמצא בדרך או בצבא ואין לו אפשרות לקופה מסודרת, יְיַחד לעצמו מעטפה ויניח בה מדי פעם בפעם כמה מטבעות לצדקה. כל זאת כדי להזכיר לכל אחד ואחד ולסביבתו לקיים את מצוות צדקה לעיתים קרובות, ויש בזה גם סגולה לשמירה ולהצלה.

מהזמנים שבהם נהוג לתת לצדקה: לפני התפילה – שחרית ומנחה. לפני קיום כל מצווה, ובמיוחד נשים ובנות לפני הדלקת נרות שבת. לקראת חגים (גם כדי לסייע לנזקקים לחגוג את החג). בימי-זיכרון ובימי-הולדת. הרבי מליובאוויטש עורר לתת לצדקה גם בכל הזדמנות של אמירת תהילים בימות החול, כמצווה המוסיפה בזכותם של ישראל. ואמרו חז"ל: "גדולה צדקה שמקרבת (ומזרזת) את הגאולה".

מקורות: אבות פ"ג מט"ו, ובפיה"מ להרמב"ם. ב"ב י.א. תנחומא משפטים טו. שו"ע (ושו"ע אדמו"ר הזקן) או"ח סי' צב. לבושי שרד סי' קג. (וראה צדקה ומשפט פ"ח הע' כה). שערי הלכה ומנהג או"ח סי' מב, צ ויו"ד סי' צד.