השעה הייתה שעת לילה מאוחרת כשהמגיד ממזריטש הופיע במפתיע בפתח בית-המדרש הצמוד לחדרו. במקום נכחו כמה מתלמידיו, שעסקו באותה שעה בתורה ובעבודה. "העתירו-נא תפילה על יהודי הנמצא עתה ביישוב פלוני ושרוי בסכנה", קרא המגיד אל התלמידים והוסיף: "האיש כבר קיבל עליו לפרוש ממעשיו הרעים ולשוב בתשובה שלמה. הבה נסייע לו להגשים את משאלתו!".
עד מהרה הוחשו לבית-המדרש עוד תלמידים, שהתלכדו למניין וקראו יחדיו פרקי תהילים, מתוך כוונה גדולה, בתקווה לסייע לאותו בעל-תשובה עלום-שם להיחלץ מהסכנה שאליה נקלע. זהות האיש, טיב הסכנה שריחפה על ראשו, ומה הם המעשים הרעים שעליהם עליו לחזור בתשובה – כל אלה לא היו ידועים לתלמידים.
לימים נקלע אחד מאותם בני חבורה לעיר רחוקה. נכנס לבית-כנסת, הוציא ספר מהארון והחל לעיין בו עד שתגיע עת התפילה. בסמוך לו ישב יהודי צנום וכחוש, לבוש בלויים, שנראה עני טיפוסי המחזר על הפתחים. כעבור רגעים אחדים נכנס לבית-הכנסת אדם נוסף. דרך לבושו והתיק שהחזיק בידו העידו עליו כי אינו מבני המקום.
לפתע זיהה האחרון את היהודי הכחוש ובין השניים התפתח דו-שיח. "מה מעשיך כאן ומדוע נעלמת מעירנו?!", תהה הנכנס. מן השאלה אפשר היה להסיק כי השניים הם בני אותה עיר. בתגובה פלט לבוש הבלויים אנחה עמוקה ושתק. בן עירו הוסיף לדובבו, עד שהלה פתח את סגור פיו והחל לגולל את סיפורו:
"כידוע לך, בנעוריי סטיתי מדרך הישר. התחברתי לריקים ופוחזים והידרדרתי לשפל המדרגה. את לחמי 'הרווחתי' מגנבת סוסים וממכירתם. סובב הייתי בערים הגדולות, לוטש עיניים אל מרכבות הדורות של שועים וסוחרים, תר אחרי סוסים אצילים ויקרי-ערך. עוקב הייתי אחריהם עד למקום חנייתם ובוחן בקפידה דרכי פעולה אפשריות. כשטוויתי תכנית גנבה, ממתין הייתי לרדת החשכה ומוציאהּ אל הפועל. את הסוסים הגנובים הברחתי אל מחוץ לעיר ומכרתי אותם במהירות, במחצית או בשליש משוויים האמיתי. לא-פעם אירע שמכרתי אותו סוס עצמו כמה וכמה פעמים...
"והנה, לפני כך וכך זמן הזדמנתי ליישוב פלוני. את עיניי צדו שני סוסים בריאים ומשובחים, רתומים לעגלה כפרית פשוטה. 'אמור שלום לסוסיך', אמרתי בליבי לאיכר שהחזיק במושכות, ובמידה מסויימת ריחמתי עליו. ידעתי כי עד מחר יחליפו סוסיו ידיים, לפחות פעמיים. תחילה יעברו לרשותי ולאחר מכן לידי בר-המזל שיקנם ממני במחיר מוזל.
"באישון לילה, כאשר הכול נמו את שנתם, התגנבתי בלאט לאורוות האיכר. כוותיק במלאכתי ניגשתי אל הסוסים, ליטפתי אותם בחיבה ולאחר שרכשתי את אמונם, התחלתי לעטוף את פרסותיהם בסחבות שהבאתי עמי, כדי למנוע את הלמות פרסותיהם בעת שאוציאם מהאורווה.
"אלא שאז אירעה התפתחות שלא צפיתי מראש. אחד מעובדיו של האיכר בחר ללון בגג הרעפים של האורווה. הרחשים מתחת לראשו הקיצוהו, והוא מיהר לזנק מהגג ולהזעיק עזרה. בטרם הספקתי לקלוט את המצב הייתה האורווה מוקפת חבורה שלמה, שלא הותירה לי שום סיכוי להיחלץ מידיה בשלום.
"מצאתי את עצמי נושא תפילה לה', מעומק הלב. בתוך כך נתתי דעתי למצבי הנלעג וחסר ההיגיון. הנה אני, 'גוי' גמור, שפל אנשים, בבגדים מטונפים, שרוי באורוות סוסים שאותם תכננתי לגנוב – מבקש עזרה משמים!...
"בו-ברגע החלטתי לשים קץ למסכת חיי העלובה ולפתוח פרק חדש. זאת, כמובן, אם אזכה לצאת מהתסבוכת הנוכחית בריא ושלם.
"הדקות נקפו והחבורה הוסיפה לארוב לי מחוץ לאורווה. אולי חששו כי מדובר ביותר מגנב אחד, ועל-כן העדיפו להמתין בחוץ ולא לפרוץ פנימה. מרגע לרגע נעשתה החלטתי לחזור בתשובה נחושה יותר. 'אנא ה' הושיעה נא, אך הפעם!', זעקתי בתוך ליבי.
"לפתע הבזיק במוחי רעיון מקורי. העובד המסור, שחש להזעיק את חבריו, השאיר בפינת האורווה את בגדיו העליונים. עד-מהרה מילאתי אותם בקש, ויצרתי מהם כעין דמות אדם. את בובת הקש קשרתי לגבו של אחד הסוסים, ואז, בשקט-בשקט הובלתיו לפתח האורווה. בתנועה נמרצת שחררתי את הבריח ממקומו, פתחתי את השער לרווחה ובעטתי בסוס בחוזקה. הסוס ו'רוכבו' פתחו בדהרה מהירה וכל החבורה דולקת אחריהם. תרגיל ההטעיה הצליח, ואני נמלטתי משם בעור שיניי".
לבוש הבלויים תלה בבן-עירו מבט מושפל וחייך בהשלמה. "הנה כי-כן, עיניך הרואות כי עמדתי בהחלטתי. נטשתי את דרכי הרעה והייתי לבעל-תשובה. כחלק מדרכי החדשה, החלטתי שלא לשוב עוד לעירי, ולבלות את יתרת חיי בגלות, בין כותלי בית-הכנסת, כדי לכפר על שנות חטאיי הרבות".
לתלמיד המגיד, שהקשיב מן הצד לסיפור המרתק, הייתה סיבה נוספת להתפעם: הוא צירף זה לזה את כל הנתונים – את עצם המעשה, את שם היישוב שבו התרחש ואת נקודת הזמן שציין גיבור הסיפור – וידע כי להצלתו באותו לילה ולחזרתו בתשובה שלמה היו שותפים נוספים, אי-שם במזריטש הרחוקה.
(על-פי 'נהר יוצא מעדן') | 
זמנים נוספים
שקיעה: 19:14
זריחה: 6:06
