הוא נולד אחרי השואה, אך כל חייו עברו עליו בצילה. "אני מאלה שמאופיינים ב'תסמונת הדור השני'", אומר אביגדור שרון (55), מהיישוב קרני-שומרון, בעבר יצרן טקסטיל וכיום נהג-חובש במד"א ובעל יקב ביתי קטן, השוכן במרתף ביתו. "כל ימיי גדלתי בתחושת אבל על בני המשפחה שנספו. הייתה לי אובססיה עצומה לשואה. קראתי עליה ספרים ובכיתי, בכיתי וקראתי. היה ברור לי שיום אחד אסע לשם כדי לראות את הדברים מקרוב".
הנסיעה לאתרים שבהם חוותה משפחתו את שנות האימים נהפכה למיזם מיוחד. ההרס שמצא בכפר הולדת אימו הביא אותו לידי פעולה לתיקון המצבות בבית-העלמין ושחזור הכתובות שעליהן. את תוצאות השיקום – לצד מידע היסטורי עשיר ומגוּון על יהודי המקום לדורותיהם – העלה על תקליטור די-וי-די.
החלטה גורלית
בי"ז בתמוז תש"ד עצרה הרכבת שהובילה את חווה ולשטיין, בת השמונה-עשרה, מהכפר ההונגרי בֶּלֶד, בשערי מחנה אושוויץ. קודם שנכנסו למחנה הופרדו הגברים מהנשים, וזו הייתה הפעם האחרונה שראתה את אביה.
במחנה עברו את הסלקצייה המפורסמת, בניצוחו של מנגלה (ימ"ש). חווה עברה לידו עם אחותה בַּבִּי, בת השש-עשרה, ואימן. הנאצי סימן להן לימין; לחיים. מאחוריהן צעד אחיה בן השלוש-עשרה. האֵם אמרה למנגלה בגרמנית: "שלי הוא". "אם כך, גברתי, הואילי-נא להצטרף לבנך", אמר לה ברוב אדיבות, "הרי לא תשלחי אותו לבדו!". האם המבולבלת מיהרה לעבור לצד השני ולא ידעה כי היא ובנה צועדים היישר אל הקרמטוריום.
האוצר אבד
חווה ובבי לא ראו אותם יותר. חמישה שבועות היו באושוויץ, ואז הועברו למחנה הכפייה אלנדורף שבגרמניה, ועבדו בבית-חרושת לפצצות. המלחמה תמה ושתי האחיות חזרו לבלד. גוי מקומי, קובאטש בלה שמו, שעבד לפני המלחמה בחנות הטקסטיל של סב השתיים, הוביל אותן למרתף ביתן. בעזרת פטיש ואזמל פרץ חור באחד הקירות והוציא מתוכו קופסת נעליים ובה מטבעות זהב שהטמין שם הסב. בהוקרה על הגינותו העניקו לו האחיות מטבע זהב אחד.
עם הכסף הזה שמו חווה ובבי את פניהן לאורוגוואי, שם התגוררו דודותיהן, אחיות אביהן, שהיגרו לשם כמה שנים לפני המלחמה. באנייה, בדרך לשם, נגנבה מהן קופסת המטבעות, והן נשארו בחוסר כול. אבל הדודות הטובות אימצו אותן בחום ודאגו לכל מחסורן. בבי התחתנה באורוגוואי ומתגוררת שם עד היום. חווה נישאה אף היא שם, אך עלתה ארצה עם בעלה כמה שנים לאחר נישואיהם.
אלף מצבות
בנה הבכור, אביגדור, החליט לנסוע עם אימו למקומות שבהם עברו עליה השנים הקשות. תחילה נסעו לאושוויץ. "עמדתי לפני קבוצת תלמידים וסיפרתי על רגעי הפרידה של אימי מהוריה ומאחיה. כל התלמידים בכו איתי".
משם המשיך לבלד. בנו של כובאטש בלה (שמת בינתיים) הדריכו בין רחובות הכפר ובתיו. כשהגיע לבית-העלמין היהודי חשכו עיניו. לפניו נגלו מאות מצבות שבורות ושקועות באדמה, מכוסות עשבי-פרא וקוצים. כך נולד המיזם המופלא של שיקום ותיעוד קרוב לאלף המצבות במקום, והעלאת כל המידע על תקליטור (טל' 052-4643810).
אביגדור והמחשב: חיי קהילת בלד על תקליטור | 
זמנים נוספים
שקיעה: 19:14
זריחה: 6:06
