הדרך להתקרב
הדרך להתקרב לאלוקות היא רק על-ידי ענווה. הישות והגסות אינן כלי לאלוקות. זהו שנאמר (ישעיה ז,טו) "מרום וקדוש אשכון את דכא ושפל רוח".
(ספר המאמרים קונטרסים)
ניצול לטובה
יש אדם שמנצל את הגאווה לטוב, הוא עושה מצוות גדולות, בבחינת "ויגבה ליבו בדרכי ה'" (דברי הימים ב,יז,ו); ויש מי שמנצל את הענווה לרעה, הוא שפל בעיני עצמו שלא לעשות מצוות.
(כתר-שם-טוב)
מונעת חטא
מסופר על אחד מגדולי חסידי אדמו"ר הזקן, בעל התניא, שנמנע מלחטוא בגלל מידת הגאווה שלו. הוא אמר לעצמו: אני מגדולי החסידים, איך אתפתה להסתת יצר הרע, ועל-ידי זה אאבד את מעמדי בקרב החסידים...
(אגרות קודש)
שורש הנפילה
מוכרחים להגביל את הגאווה כי היא השורש של כל נפילה רוחנית. כל המידות הרעות באות ממנה. יש צורך בהגבלה זו לא רק בענייני חולין, אלא גם בדברי קדושה.
(לקוטי שיחות)
מעקה לגג
זהו שנאמר (דברים כד,ח) "כי תבנה בית חדש ועשית מעקה לגגך... כי ייפול הנופל ממנו". 'גג' רומז להתנשאות וגאות. התורה מלמדת אותנו שאדם שהגיע למעמד עליון, עליו לעשות מעקה ל'גג', שאם לא-כן "ייפול הנופל ממנו", הוא עלול ליפול חלילה.
(השל"ה הקדוש)
דרגות בענווה
יש שתי דרגות בענווה: מי שרואה בעצמו אַיִן ואפס ובכל העולם אַיִן ואפס, הרי זה עניו שאינו גמור; אך מי שרואה את כל העולם 'יש' ואת עצמו בבחינת אַיִן – הרי זה עניו גמור.
(רבי שלום מבלז)
למד שהוא לא-כלום
שאלו את רבי אהרן מקרלין: מה למדת אצל רבך, המגיד ממזריטש? השיב להם: לא-כלום, למדתי שהנני אַיִן ואפס ואני בבחינת לא-כלום...
יקר בעיני עצמו
גס-הרוח רואה בעצמו איש המעלה. הוא מרגיש את עצמו חשוב. לכן הוא יקר בעיני עצמו ותופס מקום. הרגש זה הוא מקור לכל מיני מידות רעות.
(ספר המאמרים קונטרסים) | 
זמנים נוספים
שקיעה: 19:13
זריחה: 6:07
