כבר כשלושה חודשים מנותק נרייה אופן, תושב מאחז גבעת-להבה הסמוך ליצהר, מרעייתו ומחמשת ילדיו. על-כורחו הוא מתגורר בבית הוריו, בשכונת בית-וגן בירושלים, ומדי פעם בפעם מגיעה המשפחה מיצהר "לפגוש את אבא". הרקע לפירוד הכפוי הוא כוונת הממשלה, ערב פרוץ מלחמת לבנון (האחרונה), לעקור מאחזים ביהודה ושומרון. מישהו למעלה החליט שהמלאכה תהיה קלה יותר אם כמה אנשי שטח מרכזיים יסולקו מהסביבה. ערב חג-הסוכות גורשו חמישה-עשר איש מביתם, בצו מנהלי – בלי לנמק וללא כל הליך שיפוטי.
בינתיים פרצה המלחמה ועקירת המאחזים השתבשה, אבל קובעי המדיניות לא הניחו לעובדות להסיטם ממסלולם. להפך, העובדה שגל הגירוש הראשון עבר בדממה תקשורתית וציבורית (אחרי הכול, למי באמת אכפת אם כמה "מתנחלים סהרוריים" יגורשו מביתם) אך הגבירה את תאבונם. מיד לאחר המלחמה גורשו מביתם עוד שישה מתיישבים.
מאחז לזכר הקדושים
נרייה (35) נולד בירושלים. למד בישיבת 'עוד יוסף חי'. שירת שלוש שנים ביחידת המסתערבים 'דובדבן'. לאחר נישואיו, לפני כאחת-עשרה שנים, התיישב ביצהר. המעבר לגבעת-להבה נעשה לפני כשמונה שנים וחצי, בעקבות רציחתם של הראל בן-נון ושלמה ליבמן מיצהר, כאשר סיירו בשביל האבטחה המקיף את היישוב. לאחר הרצח הוקמו שני מאחזים חדשים – גבעת-הראל, באזור שילה (הראל הי"ד היה בנו של רב היישוב שילה, הרב אלחנן בן-נון), וגבעת-שלהבת, במערב יצהר. אחיו של שלמה, יהודה ליבמן, שהקים את גבעת-להבה לזכר אחיו וחברו, הוא גיסו של נרייה.
"בעקבות הסכמי אוסלו הגיעה ההתיישבות ביש"ע למבוי סתום", מרחיב נרייה את היריעה. "אין הרחבה, אין בנייה נוספת. אבל בעקבות הרצח של הראל ושלמה איש לא העז לפנות אותנו מהמקום שהקמנו לזכרם. לאחר מכן התברר שהמאחז שהקמנו אינו לגמרי 'לא-חוקי', ואף הובטח לנו שייעשה מאמץ להסדיר את העניין כחוק".
התנכלויות סדרתיות
מאז ועד היום איש לא פינה את מתיישבי גבעת-להבה, וכך גם נשארו במקומם תושבי שלושת המאחזים הנוספים, הסמוכים ליצהר. כעת נראה כי מישהו איבד את סבלנותו, ובדרכו למימוש המטרה ששם לעצמו, קידש את כל האמצעים.
אין זו הפעם הראשונה שנרייה אופן סובל מהתנכלויות שאינן עוברות את המסלול החוקי התקין. הוא פעיל מוּכר בנושא המאחזים. על שמו רשומה גם זכות היוצרים של הסִסמה 'יהודי לא מגרש יהודי'.
בראש-חודש אייר תשס"ה, כשלושה חודשים לפני הגירוש הגדול מיישובי חבל-עזה, נעצר נרייה בהליך מנהלי. כארבעה חודשים ישב בכלא מעשיהו ובכלא שקמה, ליד מחבלים מסוכנים. "אמרו לי שיש שישים ושבע ראיות שאני תומך בטרור, אבל לא הציגו לפניי אף אחת מהן", הוא אומר.
האומנם שימוש מוצדק?
להשכלה כללית: שימוש בצווים מנהליים נעשה, במדינות דמוקרטיות, במקרים קיצוניים בלבד. בישראל, היכולת לבצע גירוש או מעצר מנהליים נשענת על 'תקנות הגנה לשעת חירום' שנקבעו בימי המנדט הבריטי. האומנם נרייה ועשרים חבריו מסכנים עד כדי כך את ביטחונה של ישראל?
נרייה אופן. שלושה חודשים של ניתוק מהבית |
זמנים נוספים
שקיעה: 19:14
זריחה: 6:06
