נושאים נוספים
	התקשרות 653 - כל המדורים ברצף
	בכוחו של כל יהודי לנצח תמיד במלחמה
	הגילוי אצל נשיא הדור "פועל ישועות בקרב הארץ"
	'מארש נפוליון'
	פרשת בא
	סיום מסכת / תמימות / ברכו שלא במקומו
	לוח השבוע

"הניגון שנתברר בקדושה", ה"מארש הידוע", ש"עמו יש להתחיל לחנך את הצבא" * מגוון התייחסויות של הרבי לניגון שהושר בעת שנפוליון כבש את רוסיה ואומץ על-ידי חסידים, עד כי הוחל לנגנו בסיום היום הקדוש בשנה ובימים-טובים נוספים

מאת הרב מרדכי-מנשה לאופר

התוועדות שבת-קודש פרשת נח, ד' במרחשוון ה'תשנ"ב. בשיחה השלישית מדבר הרבי על אופן חשבון-הצדק והתשובה ביום השבת-קודש (שיחות-קודש ה'תשנ"ב עמ' 265) ובסיום הדברים התבטא:

ושייכות מיוחדת לעניין זה עם סיום יום-הכיפורים, שאז אומרים ז' פעמים "הוי' הוא האלוקים", לאחרי ההקדמה ד"שמע ישראל הוי' אלוקינו הוי' אחד" פעם אחת, ולאחר-מכן "ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד" ג' פעמים, שלאחרי זה ממשיכים [כ"ק אדמו"ר החל לומר בניגון הידוע:] "הוי' הוא אלוקים", ו"הוי' הוא אלוקים", ו"הוי' הוא אלוקים", ו"הוי' הוא אלוקים", ו"הוי' הוא אלוקים", ו"הוי' הוא אלוקים",

– "לשנה הבאה בירושלים"!

צמרמורת אחזה בקהל שהחל ספונטאנית לנגן את "מארש נפוליון" והרבי עודד את השירה בשתי ידיו הק'.

"נהגו בכמה וכמה קהילות"

בהקשר זה מעניין לציין דברים שאמר הרבי (ומופיעים בספר-השיחות תשמ"ט, כרך ב, עמ' 571, בהערה 83): "נהגו בכמה וכמה קהילות בני-ישראל לנגן נפוליון'ס מארש בסיומו וחותמו של היום הקדוש",

וכפי שאכן מפורש בספר-המנהגים לגבי הסדר שבסוף תפילת דנעילה: "מנגנים כל המתפללים 'מארש'. אחר כך – התקיעה".

עולה ועומד על כיסאו

בתיאור משנת תשט"ז, המצוטט ב'אוצר מנהגי חב"ד' עמ' רמא, נאמר: "בקדיש שאחר נעילה, קודם 'תתקבל' נגנו כבכל שנה את מארש הניצחון הידוע בשם 'מארש נפוליון', והרבי שליט"א פנה לכיוון הקהל בפנים צהובות, ושר עמם זמן ארוך בהתלהבות חזקה ובשמחה גדולה. אחר שתקעו תקיעה-גדולה סיימו את הקדיש".

ומוסיף ב'אוצר' (שם):

בשנים מאוחרות יותר היה הרבי עולה ועומד על כיסאו בשעת שמחתו והתלהבותו בשירת ה'מארש'. כעבור כמה שנים הכינו במה קטנה מיוחדת לכך, ובשנים האחרונות עלה על מדרגות שהוצבו על הבמה ליד הקיר הסמוך למקום מושבו.

"אשרי עין ראתה"

כהשוואה צויין (בשולי הגיליון, שם) לתיאור הנהגת הרב הצדיק – בעל מנחת-אלעזר ממונקאטש – שהרבי חיבבו ובכמה פרטים אימץ מנהגיו בקודש – בספר 'דרכי חיים ושלום' (אות תתה): אשרי עין ראתה את רבינו בעת ההיא... בשנים קדמוניות... היה דרכו בקודש אז לדלג ולקפץ על הכיסא שהיה ניצב סמוך לו, ורקד עליו בבחינת מטיילא בי חינגא לבהדי שכינתא, וכל העם מתרוממים לעומתו בריקודין של שמחה. ואין לתאר מגודל עבודה שהיה לו אז בהתפשטות הגשמיות ממש.

ניצחון מתוך מארש

"הסדר בניצוח המלחמה" – אמר הרבי בליל שמחת-תורה תשט"ז ('תורת-מנחם – התוועדויות' כרך טו, עמ' 108) – "הוא שהניצחון נעשה על-ידי הצעירים, כיוון שלהם הכוח לנצח. וכפי שמצינו גם בלעומת-זה, שאמרו, 'אלוקיך זקן הוא ואין לו כוח להציל עוד', כיוון שעניין הניצחון הוא דווקא מצד מעלת הצעירים". הרבי מציין שמצד האמת אין אצל בני-ישראל מציאות של זקנה, כיוון שבכוחו של יהודי להיות צעיר תמיד.

אולם לפועל הצעירים ממחישים זאת בפועל.

והוסיף הרבי ואמר:

וטעם הדבר – לפי שהצעירים אינם עסוקים כל-כך בענייני העולם כמו פרנסה וכדומה, וכן מצד מעלת המרץ והחיוניות שבהם.

וכיוון שניצחון במלחמה הוא מתוך שירת 'מארש' דווקא – ינגנו עתה הצעירים, אלו שעומדים עדיין לפני נישואיהם, 'מארש נפוליון' המבוגרים – ימחאו כפיהם, אבל לנגן ינגנו רק הצעירים.

לאחר שניגנו 'מארש נפוליון', אמר הרבי:

כדי לפייס דעתם של אלו שעומדים לאחרי הנישואין – ינגנו עתה הם ניגון, והצעירים ימחאו כפיהם...

יצויין, כי הרבי לא הזכיר את הניגון בשמו המלא, 'מארש נפוליון', אלא פעמים ספורות ממש. בדרך-כלל הזכירו בתור "מארש", "שיר של ניצחון" וכיו"ב.

נתינת-כוח ומארש

ב'בין הזמנים' שבתקופת הקיץ נוסעים אברכים ותמימים לקרב את ליבם של ישראל לאביהם שבשמים – מנהג שהונהג עוד בחיים-חיותו של כ"ק אדמו"ר מוהריי"צ וקיבל תנופה בתקופת נשיאותו של הרבי. שליחות זו נקראת "שליחות המרכז לענייני חינוך".

בהתוועדות י"ב בתמוז תשכ"ו דיבר הרבי על כך שמהזמן די"ב תמוז מתחילות הנסיעות של "שליחות המל"ח". וההתחלה של ה"נתינת כוח" – תהיה מהתוועדות זו ובאמירת 'לחיים'. ציווה לכולם לומר 'לחיים' ולנגן את המארש של נפוליון שהינו מארש של ניצחון.

שיר לחינוך צבא

כידוע, בתשרי תשמ"א הקים הרבי את ארגון הילדים העולמי 'צבאות השם' ("פונה בקריאה לילדי/ילדות ישראל שלפני גיל בר/בת מצווה להתאגד ב"צבאות השם" (בסיסמת: "ווי וואָנט משיח נאו") – ראשי פרקים מעבודת כ"ק אדמו"ר בראש קובץ 'היום יום').

ביום ראשון, כ"ה בתשרי תשמ"א, שאל הרב יעקב-יהודה העכט את הרבי מה לעשות עם הבקבוק 'משקה' שקיבל אמש במהלך חלוקת ה'כוס של ברכה' עבור 'צבאות השם'. והרבי ענה שיערוך ביום רביעי כינוס גדול של ילדים, כסיום לחודש תשרי, ושתהיה תזמורת, ולפני תפילת מנחה ישירו את ה'מארש נפוליון', שכן כך יש להתחיל לחנך צבא.

זהו תוכן התשובה, מפי השמועה, כפי שצוטטה ב'יומן שנת הקהל' תשמ"א, עמ' 37.

הרבי שר בסיום ההתוועדות

באותו חורף שוב עלה 'מארש נפוליון' על שולחן מלכים. זה היה (יומן הנ"ל, עמ' 79) בסיומה של התוועדות פתאומית שהתקיימה בראש-חודש שבט תשמ"א בצהריים, בין השעות 3:30–5:45 (הסיבה לעיתוי הלא שגרתי, כנראה, כדי לא להפריע לשמחת חתונה שהתקיימה בלילה). הרבי סיים את ההתוועדות בתזכורת על דבר ברכה האחרונה ויצא כשהוא מתחיל לשיר את 'מארש נפוליון".

'עמדו הכן' – עם מארש

ליל שמיני-עצרת תשל"ד. רגעים ספורים לפני השעה 9:00 בערב נכנס הרבי ל"הקפות". לפני "אתה הראת" הורה לגבאי הרה"ח ר' משה-פינחס כ"ץ להכריז: "מכיוון שהשנה היא שנת הקהל – עמדו הכן כולכם, אנשים נשים וטף, לקבל 'זמן שמחתינו' של שמיני-עצרת ושמחת-תורה".

אחרי אמירת "אתה הראת" בפעם השנייה – הורה להכריז עוד פעם את ההכרזה האמורה, אך ב'הוספה':

"מאחר ש'עמדו הכן' קשור בצבא – ינגנו אפוא ניגון של ניצחון" וניגנו את 'מארש נפוליון' (לפי יומנו של הרה"ת רש"ד (ז"ל) שור – 'דברי שלום' עמ' מב).

אדמו"ר הזקן אימץ הניגון

בהתוועדות השנייה דשבת בראשית (תשל"ד) אמר הרבי, שאלה שהלכו בתהלוכה לשמח יהודים בבתי-כנסיות יאמרו "לחיים" וינגנו ניגון שמח. ניגנו 'נפוליון'ס מארש', ואח"כ אמר הרבי: הניגון הזה, הרי כפי הידוע אצל חסידים מכונה בשם 'נפוליון'ס מארש'. זה היה כפי שכותב אדמו"ר האמצעי באריכות, איך שאדמו"ר הזקן התנגד בתוקף לנפוליון (נדפס באיגרות-קודש, קה"ת תש"מ, עמ' רלז ואילך). ואדמו"ר הזקן בעצמו התבטא (איגרות-קודש שם, עמ' קנ-קנא) ש"באם ינצח ב"פ [=בונפארט, שם משפחתו של נפוליון] יורם קרן ישראל, ויורבה העושר בישראל, אבל יתפרדו ויתנתקו לבן של ישראל מאביהם שבשמים, ובאם שינצח א[אלכסנדר] ה"צאר", יושפל קרן ישראל ויורבה העוני בישראל אבל יתענגו ויתקשרו ויתחברו לבן של ישראל לאביהן שבשמים".

ואחר-כך (ראה ספר-השיחות תש"ג, עמ' 118) הובא הניגון לפני אדמו"ר הזקן (לפי בקשתו), ומאז נתקבל ונקרא על שמו של המנגד "נפוליון'ס מארש" – ניגון זה (של ניצחון) מבטא מישהו שמבקש טובה בגשמיות (וכן רבים) – ואדמו"ר הזקן היה בדביקות גדולה, בעת ש"אימץ" את הניגון, והיינו שניגון זה נתברר בקדושה!

התחלה ב-770, המשך – בחברון

ליל שישי, ד' במרחשוון, אור ליום ו' ערב שבת-קודש פרשת נח תשל"ז. הרבי מתוועד התוועדות פתאומית בלתי שגרתית לחלוטין, כפי שציין בתחילת דבריו "התוועדות בזמן זה היא, לכאורה, דבר חידוש".

בהמשך הדברים סיפר הרבי כי באותו יום נתקבלה הודעה (באמצעות הטלפון) מארץ-הקודש שהשלימו את השליחות שעליה דיבר בהתוועדות שבת בראשית – שבהמשך להקפות (דשמיני-עצרת ושמחת-תורה) הנערכות בד' אמותיו של כ"ק מו"ח אדמו"ר (מוהריי"צ) תיערכנה הקפות בחברון ובירושלים העתיקה, עם אותו ניגון "מארש של ניצחון, שאותו שרים במוצאי יום-כיפור כפי שהנהיג כ"ק מו"ח אדמו"ר"...

הרבי אף הגיה את השיחה ולא השלים אותה (כמפורט ב'פתח דבר' לליקוטי-שיחות, כרך לה, הערה 4). השיחה נמצאה בשבועות שלאחרי ג' תמוז תשנ"ד, ונדפסה לשבת-פרשת נח תשנ"ה – ואחר-כך בליקוטי-שיחות, כרך לה, עמ' 240 ואילך.

זה היה בהמשך למה שהתרחש לפני ההקפה החמישית, בליל שמיני-עצרת של אותה שנה:

הרבי ניגש ומדבר לקהל ובין דבריו הוא אומר: "ומכיוון שבארץ-ישראל גופא, קובע השם-יתברך שארבעים ושמונה ערים ניתנו ללויים, וביניהם חברון – יילכו אפוא הלווים להקפה זו (ה'), הן מתושבי ארץ-הקודש השוהים כאן לזמן קצר, הן הלווים אשר לעת עתה דירתם הקבועה בחוץ-לארץ. ינגנו אפוא המארש הידוע ויכריזו על-ידי זה ש'אנן ניצוחייא'".