כיצד היה הרבי בוחר אתרוג? על מה הקפיד בעת בחירת הלולבים? ומה עשה כאשר באחד מימי חול המועד הפיל מישהו את האתרוג שלו והפיטם נשבר?

מאת הרב מרדכי-מנשה לאופר

תשובות לשאלות מעניינות אלה ועוד אפשר למצוא בדברי רבה המנוח של עיה"ק צפת, הרה"ג הרה"ח הרב לוי ביסטריצקי ז"ל, אשר פורסמו אשתקד בשבועון 'כפר חב"ד' (גליון 1013 עמ' 56-58). הרב ביסטריצקי, שבמשך כמה שנים היה מביא לרבי לולבים ואתרוגים בשליחות אביו - יבדלח"ט הרב יהודה לייב שיחי' - גילה 'סודות מן החדר':

"במשך כמה וכמה שנים היתה לי הזכות להביא לרבי לולבים, ומתוכם היה בוחר לולב לעצמו. בשנים הראשונות הסדר היה שהייתי נכנס לחדרו הקדוש ביחידות, כשאני אוחז את הלולבים בידי, והרבי היה בוחר מהם את הלולב. בשנים האחרונות הסדר השתנה ובחירת הלולבים על-ידי הרבי נעשתה מחוץ לחדרו הקדוש - ב'גן-עדן התחתון'.

"הסיפור התחיל בכך שאבי מורי שיחי' היה שותף במשך שנים עם ישראלי אחר, סוכן גדול מאוד, שהיה מייבא לולבים, אתרוגים והדסים מארץ-ישראל. הרבי היה משתמש בהדסים צפתיים. לפני סוכות הייתי יושב שעות על שעות ובוחר בעבור הרבי מאה ועשרים הדסים משולשים שהיו מיובאים מצפת. זה היה עוד קודם שקריית חב"ד בצפת עלתה על המפה. בכל שנה, כשהרבי היה רואה את אבי שיחי' ביום הראשון של החג, היה אומר לו: 'השתמשתי בהדסים'.

"היו שולחים לרבי הדסים מעוד כמה מקומות, מארגנטינה ומאיזה מקום בארה"ב, אבל פעם הרבי אמר לאבי שאת כל ההדסים הוא לוקח מצפת, ומכל יתר המקומות בעולם ששולחים לו הדסים, הוא לוקח רק שלושה הדסים. גם לאחר שקריית חב"ד בצפת עלתה על המפה, נמשך אותו הסדר, וזה נמשך כך כל השנים - הייתי בוחר את ההדסים עבור הרבי,  ובהם הוא השתמש. הרבי אף פעם לא בדק אחריי את כשרותם של ההדסים שבחרתי עבורו. הייתי מכניס את חבילת ההדסים ואומר לרבי שהם בדוקים. באחת הפעמים הרבי אמר במפורש שהוא לא בודק את ההדסים.

"שנה אחת, בערב סוכות בשעה שתים-עשרה בצהריים, קיבל אבי טלפון מהרב חודוקוב: "הרבי שואל אולי יש לך בשבילו לולב מהודר". מתברר שהרבי היה באותה שנה מאוכזב מהלולבים שהביאו לו. היו משקיעים אז בעיקר באתרוגים שהובאו אל הרבי בערב החג. הרבי עבר על כל הלולבים, והרב חודוקוב התקשר לשאול את אבי אולי נשאר לו בשבילו לולב מהודר. באותה שעה נשארו בידינו רק חמש-מאות עד שש-מאות לולבים אחרונים, מתוך אלפים שהיו ברשותנו בימים הקודמים. שש-מאות הלולבים היו סגורים בארגזים אורגינליים שעדיין לא נגענו בהם. מיד סגרנו את העסק, והשותף של אבי, שהיה מומחה גדול, אבי ואני עברנו על כל שש-מאות הלולבים והוצאנו מהם את המובחרים ביותר.

"עבדנו בשיטה שנקט שמאי הזקן בכל שבוע לקראת שבת - היה קונה בהמה במשך השבוע, ובכל פעם שהיה מוצא משהו יותר טוב, היה אוכל את הקודמת ומשאיר לשבת את המשובחת. בצורה כזו עברנו על כל הלולבים. לבסוף אספנו כשלושים לולבים, קשרנו אותם ונכנסתי איתם לחדרו של הרבי. בחדרו של הרבי היו לפני השולחן שני כיסאות עם ריפוד אדום וידיות (אנשים שהיו נכנסים לרבי ל'יחידות' - הרבי היה מציע להם להתיישב בכיסאות). כשנכנסתי, הרבי סידר כיסא אחר, והנחתי את הלולבים לבדיקה, לולב אחר לולב. ומאז נמשך הסדר הזה כל השנים. הייתי נכנס אל הרבי ביחידות ומוסר כשלושים לולבים מהודרים לבחירה (לפעמים הייתי מגיע עם חמישים לולבים, ומתוכם הרבי היה בוחר כשלושים). אחרי שזכיתי לעלות לצפת בשליחות הרבי (בשנת תשל"ו), כבר לא נכנסתי אל הרבי עם הלולבים. בשנים האחרונות היו מגיעים הדסים גם מעוד מקומות, אבל את הלולב הרבי בחר תמיד משל אבי שיחי'.

"כשהרבי היה בודק את הלולב, קודם כול היה לוקחו ואוחזו בצורה אופקית ובודק אם הוא ישר. אחר-כך היה מסובב את הלולב לצד שמאל כדי לבדוק את צבעו בצד שמאל, ואז היה מסובב את הלולב לצד ימין,  כדי לבדוק את צבעו בצד ימין, שיהיה כולו ירוק, ולא לבן. אחר-כך הרבי היה לוקח את הלולב ובודק את ה'שפיץ' שלו, הרבי תמיד לקח לולב שסגור על-ידי קליפה חומה דקה שנקראת 'קארע'. הרבי הקפיד שהלולב יהיה סגור הרמטית. כידוע, יש בזה מחלוקת הפוסקים - האם צריך לדעת מה יש מתחת לקליפה החומה, או שמכיוון שזהו דרך גידולו, ואם הלולב סגור על-ידי הקליפה החומה - זה נקרא שהוא סגור. הרבי היה בדעה שלולב סגור על-ידי הקליפה החומה נקרא לולב סגור, ובלולב כזה הרבי היה משתמש. והלולב שהקליפה שלו היתה הכי חומה והוא הכי סגור - אותו הרבי בחר. היה מדהים לראות את השמחה של הרבי כשהיה מוצא לולב ראוי לשמו, לולב שהרבי באמת נהנה מהכשרות וההידור שלו.

"כידוע, הרבי היה מחלק גם לולבים ואתרוגים לשלוחים ולנציגי מוסדות מכל העולם. וגם אותם היה בוחר בעצמו.

"כמו בכל יתר הדברים, הרבי תמיד הקפיד לשלם מיד אחר כך על הדברים, ובמיוחד שכאן יש עניין של 'ולקחתם לכם', שיהיה משלכם. אמנם יש מכתב מהרבי (שנדפס גם ב'שערי הלכה ומנהג') שעוסק בשאלה אם אדם צריך לשלם על הלולב שלו לפני החג כדי שזה ייקרא 'לכם', או שגם אם הוא משלם באשראי או בצ'ק דחוי, גם זה נקרא 'לכם'. יש מחלוקת בין הפוסקים בעניין זה והרבי היה מכריע שלא חייבים לשלם דווקא לפני החג, אבל היו כמה פעמים שהרבי היה נותן לי כסף, שכר טירחה. והיו כמה פעמים שהרבי נתן לי כסף ואמר לי: 'יש חיוב לקנות לאישה מתנה לפני החג'.

לגבי האתרוג, הרבי היה מקפיד קודם-כול שיהיה כולו צהוב. אתרוג שהיה יפה ביותר, אבל לא צהוב - הרבי לא היה מסתכל עליו. אף-על-פי שמצד הדין אפשר להצהיבו בין תפוחים וכו', אצל הרבי אף פעם לא היה בפועל מושג כזה. הוא היה מקפיד גם על הגודל והצורה של האתרוג. הרבי בחר לעצמו אתרוג די גדול, יחסית לגודל של השיעור המינימלי. צריך לזכור שבמשך ימי החג כל אתרוג יכול להצטמק, מה גם שעל האתרוג של הרבי בירכו אלפי אנשים כל יום מימי החג. כבר אחרי היום הראשון אפשר היה לראות כי האתרוג של הרבי נראה 'משומש' מאוד.

"מאתרוגי קלבריה הרבי היה לוקח רק אתרוג אחד, ועליו היה מברך בבוקר ובו היה מנענע ב'הלל'. אבל הרבי היה מקבל גם אתרוגים מארץ-ישראל, וידוע שאחרי התפילה היה מנענע גם באתרוג מארץ-ישראל.

"היו כמה שנים שלרבי היה אתרוג עם פיטם בולט. כלומר, כל אתרוג גדל עם פיטם, והרי זהו אחד הסימנים שזה אתרוג, אבל בהרבה מקרים הפיטם נופל. כשהפיטם נופל  בזמן שהאתרוג מחובר לעץ, חייב להישאר באתרוג שקע, או גומה, במקום הפיטם (יש תשובה ארוכה של ה'צמח צדק' לגבי אתרוג שאין בו גומה במקום הפיטם. הוא דן בעניין הגומה והחור, מה הסימן לדעת אם היה פיטם וכו').

"באחת השנים היה לרבי אתרוג עם פיטם בולט, וכשמישהו בירך על האתרוג, נפל הפיטם. כרגיל, הרבי היה יורד לתפילה ואנשים היו ממשיכים לברך על ארבעת מינים של הרבי, ולפני הלל היו מכניסים את ארבעת המינים לרבי, הפעם, כשהכניסו את האתרוג לרבי לפני הלל, אמרו לו שהפיטם נפל, ובכל-זאת, הרבי לקח להלל את האתרוג הזה שעליו בירך כבר מקודם.

"אבי שיחי' שמע על זה מיד. הוא הכיר אדם מהימן בברוקלין שהיה מייבא אתרוגים מאיטליה, ושנשאר לו ארגז אורגינלי סגור, ארגז עץ שבתוכו למעלה ממאה אתרוגים שנארזו באיטליה. הסוחר הזה אפילו לא הספיק לפתוח את אותו ארגז. אבי הלך אליו ולקח ממנו את הארגז, ואמר לו: "אם הרבי יבחר מכאן אתרוג אחד, אני משלם לך על כל הארגז". עוד לפני שהרבי הספיק לגמור את התפילה, אבי כבר היה שם עם הארגז, כדי שהרבי יוכל לבחור ממנו אתרוג. הוא זכה לברכות מהרבי על מאמציו, אבל הרבי אמר לו שהיות וזה כבר לא עניין של "ולקחתם לכם ביום הראשון", הוא יכול לברך בימים הבאים על האתרוג של הרבנית חיה-מושקא (ע"ה). כך באמת היה: בשאר ימי החג הרבי בירך על האתרוג של הרבנית (בדרך כלל, הרבי היה דואג שבבית יהיה סט של ארבעת המינים עבור הרבנית ע"ה, כי הסט של הרבי היה נשאר כל הזמן ב-770)".

עד כאן מעדותו של הרב ביסטריצקי ז"ל.

ברכות ליהודי רוסיה

בשנת תשל"א ('תשרי בליובאוויטש' עמ' 52 - בתוספת יומן פרטי) הורה הרבי שנוסף על הרגילים להיכנס לקבל ד' מינים - והם המשפיע הרה"ח ר' שמואל לויטין; הרב חודוקוב; המזכיר הרב ניסן מינדל; הרב בן ציון שם-טוב; הרב שמואל-דוד רייטשיק; והרב מנחם-מענדל פוטערפאס - ייכנסו הפעם גם הרה"ח ר' יהודה בוטראשווילי, בתור נציג העולים החדשים (שיצאו מרוסיה והגיעו לאה"ק); הרב קנייבסקי; שניים מהעולים מגרוזיה המתגוררים בנחלת-הר-חב"ד; שני הזוכים בגורל (הרה"ח ר' יעקב-יהושע שיחי' לאופר והרה"ח ר' שלום-דובער הלוי שיחי' וולפא) ושני  נציגים מכפר-חב"ד. הרבי הורה כי הרב חודוקוב ימסור כל זאת למוזמנים.

ר' יהודה בוטראשווילי (קולאשר) ניגש לרבי לפני צאתו לקבלת הברכה, ושאל כ"ק אדמו"ר כמה הדסים יש לו, ואמר ג', ובחר  כ"ק אדמו"ר עוד עשרה הדסים, מסרם בידו ואמר לו: ביחד ישנם י"ג הדסים, ובירכו שימשיך כל ההמשכות בעד כל היהודים שברוסיה.

התוועדות עריבה

בספר 'למען יידעו... בנים יוולדו' - זכרונות הרה"ח ר' מרדכי שוסטרמן עמ' 97-98 מסופר:

"בחול המועד סוכות תש"י הורה הרבי - אז הרמ"ש  - להת' יהודה-לייב גרונר לנסוע לבית-הדפוס ולהאיץ בו  (בר"מ שוסטערמאן) ולסייע בהכנת הקונטרס 'שמיני עצרת - שמחת תורה' לדפוס. הרבי היה רגיל אז להתוועד עם תלמידי הישיבות. באותו ערב בדיוק הגיע הריל"ג לבית הדפוס והוא והמדפיס עבדו עד שעה מאוחרת בלילה, כך שהפסידו את ההתוועדות.

למחרת - סיפר לימים הריל"ג - אמר הלה לרבי מכיוון שלא זכו להיות נוכחים בהתוועדות למה ניגרע? הרבי שאל אותו: מי מבקש את ההתוועדות? והשיב: מרדכי שוסטרמן, לייב גרונר ועוד מישהו.

הרבי הסכים להתוועד והתוועדות זו היתה מאוד עריבה.

בין השאר תבע מהרה"ח ר' יעקב שי' פרידמן: מדוע אביו הרב אינו מביא את בעלי-הבתים שלו? אילו היה יודע שהבעש"ט נמצא ב-770, האם לא היה מביא אותם? ובכן יכריז: "הבעל שם טוב נמצא ב-770!" [פרטים נוספים על אותה התוועדות ראה 'ימי בראשית' עמ' 18-19].

יצויין כי יש להשוות סיפור זה למה שסיפר הרבי במוצאי פסח שני תש"י ('תורת-מנחם - התוועדויות' תש"י כרך א' עמ' 54):

"כשהרבי [=הריי"צ] אמר את המאמר ד"ה 'טעמו וראו' בי"ג תשרי שנת תרצ"ג, לא היו נוכחים כמה שלוחים שהרבי שלח אותם למקום מסויים, וכאשר שבו משליחותם, חזר הרבי בפניהם את המאמר עוד הפעם" [הרבי סיים: ומכאן רואים שכאשר הולכים למלא את שליחותו של הרבי לא מפסידים מאומה].

באותה הזדמנות לא גילה הרבי בענוותנותו הרבה את פרטי הסיפור שבשנת תרצ"ג. פרט זה נתגלה ביומנו של הרבי שנתפרסם ב"רשימות" חוברת יד (יומן ד') מתשרי תרצ"ג (עמ' 18) שבו מסופר: "ליל ב' וכן יום ב', היה גשם שוטף... לא אמר דא"ח ברבים, [אבל] קראני וגיסי... וחזר בפנינו המאמר די"ג תשרי - שלא שמעתיו [כשאמרו ברבים] מפני שנסעתי [בשליחותו] לקנות לולבים - [דיבור המתחיל] טעמו וראו וגו', בשטריימעל ואבנט, אבל בלא מטפחת [כרוכה על היד]".

תגובת הרבי על מכתב 'תמים' לאביו

מעשה בבן ששיגר מכתב לאביו ובו דיווח לו כיצד עברו עליו ימי חג הסוכות. בין הדברים כתב הבן (כל זה פורסם על-ידי המזכיר הרב בנימין שיחי' קליין ב'כפר חב"ד' גליון 827 עמ' 29):

"ימי החג עברו עלינו תודה לא-ל בכי טוב. עשיתי סוכה על המרפסת, וממש יופי הוא הסכך שסיככתי בענפי דקל (שזהו הנפרצו עליו של הלולב, וחשבתי שמאוד מתאים הוא שהמקיף וצל הסכך, והפנימיות של הלולב הם מאותו המין אלא שבהמקיף הוא באופן דנפרצו עליו כדוגמת המקיפין דתוהו ענפין מתפרדין, ובהפנימי העלין מאוגדין כדוגמת האורות דתיקון".

האב מסר לרבי העתק מהמכתב והרבי העיר על כך:

ראה נחמי' (ח, טו) ועלי תמרים

בהשקו"ט: מאמר חז"ל אין משיבין על הדרוש אפילו בנוגע לחשבון שנמצא אינו מכוון! (ס' הליקוטים להאריז"ל שמות א, יד) אבל מובן ש(עניין ד) סוכה בתיקון הוא ועיקר אלא שבסכך  כמטרתו לסכך  כשנפרצו עליו מסכך יותר, ובד' מינים שעניינם אחדות (גם בנגלה) - ההיפך ועל-דרך יעלה הפורץ - והוא יחידה".