חב''ד כל הלב לכל אחד
לימוד יומי | חנות | הרשמה לאתר | צור קשר
זמנים נוספים שקיעה: 16:41 זריחה: 6:10 ט"ז בחשון התש"פ, 14/11/19
חפש במדור זה
אפשרויות מתקדמות
הודעות אחרונות בפורום

שאלות אחרונות לרב

(אתר האינטרנט של צעירי אגודת חב"ד - המרכז (ע"ר

"אבנים שחקו המים" – חקיקה דתורה בלב האבן
דבר מלכות

נושאים נוספים
התקשרות 667 - כל המדורים ברצף
"אבנים שחקו המים" – חקיקה דתורה בלב האבן
"שכינה עמהם" – בגלות ובגאולה
בריאות שלמה
פרשת אמור
והווי שפל-רוח בפני כל אדם
ח"י פרקי משנה ביום / ציפור בכלוב
הלכות ומנהגי חב"ד

אבן היא דומם, שהוא נברא בדרגה התחתונה ביותר, וגם עניין המים הוא שיורדים ממקום גבוה למקום נמוך * רבי עקיבא ראה שהמים שוחקים אפילו את האבן וזה פעל עליו שינוי מן הקצה אל הקצה * הוא למד מכך שאף שהוא בדרגה תחתונה ביותר, בן גרים, מכל-מקום על-ידי היגיעה בתורה בכוחו להגיע מעומק תחת לעומק רום * משיחת כ"ק אדמו"ר נשיא דורנו

א. עומדים אנו כעת בימי הספירה, ויום זה – ל"ג בעומר – מבדיל ומחלק הימים לשני סוגים: הימים שלפני ל"ג בעומר והימים שמל"ג בעומר ואילך. יום ל"ג בעומר עצמו הוא יומא דפגרא ושמחה1.

ימי הספירה בכלל, ול"ג בעומר בפרט, קשורים הם ברבי עקיבא ותלמידיו, ומהם הוראה לכל אחד ואחד מאתנו ובפרט לתלמידי הישיבות וחדרי תורה.

ב. מהי הנקודה העיקרית שחוללה שינוי בחיי רבי עקיבא, שינוי מן הקצה אל הקצה?

מספרים לנו רז"ל2, אשר כשנתן רבי עקיבא דעתו ללמוד תורה, לא ידע אז אם יצליח או לא. ומלבד זה היו לו קשיים רבים, כי עני גדול היה וחסר-כל. אף-על-פי-כן, ראה מעשה ובא לידי החלטה להקדיש ימיו לתורה. והמעשה שראה הוא, אשר טיפין טיפין של מים נופלות על אבן וחוקקין אותה.

אמר רבי עקיבא: האבן היא מוצקה וקשה, והמים הם רכים, והטיפות קטנות, אף-על- פי-כן, כשיתמידו המים ליפול על האבן טיפה טיפה, מיום ליום, ומשבוע לשבוע ומחודש לחודש, הנה סוף כל סוף יפוצצו המים את הסלע.

על-אחת-כמה-וכמה אם למרות כל הקשיים יחליט ללמוד תורה בכל רצונו, ויתמיד בלימוד מיום ליום ומשבוע לשבוע ומחודש לחודש שנה בשנה, אין כל ספק אשר סוף סוף יגיע למטרתו להיות בן תורה.

וכן עשה, וכן היה, שנעשה רבי עקיבא לגדול התורה בדורו. ולא עוד, אלא אף שבתחילה היה עני גדול, ונתן דעתו ללמוד תורה ולא פנה אל רהבים, הצליחו ה' וברכו גם בעושר רב3.

ג. מזה הוראה ומוסר השכל לכל תלמיד העומד בראשית דרכו בלימוד התורה, ולפעמים נראית לו הדרך ארוכה וקשה, וספק גדול בעיניו אם יצליח בדרך זו, ומה תועלת בה בחיים, כו'.

הנה באו ימי הספירה האלה, הקשורים ברבי עקיבא, ומתירים הספיקות. מזכירים הם לכל תלמיד, אשר אם באמת ובתוקף יחליט ללמוד תורה, ברור הדבר שיצליח; ולא עוד, אלא – גם יצליח בענייניו האחרים, וכמו שאומר הכתוב בפרשת שבוע זה4: "אם בחוקותי תלכו" – וכפירוש רש"י "תהיו עמלים בתורה" – "ונתתי גשמיכם בעתם גו'", ויבואו ויתקיימו כל הברכות האמורות שם בפרשה.

ד. ומתלמידיו של רבי עקיבא יש ללמוד:

היו לו רבי עקיבא שני סוגי תלמידים: התלמידים שלפני ל"ג בעומר והתלמידים שמל"ג בעומר ואילך. שני הסוגים היה להם אותו הרב – רבי עקיבא, ואלה ואלה למדו באותו זמן, ובאותם התנאים עצמם. אף-על-פי-כן מהתלמידים של הסוג הראשון לא נשאר זכר, ואף שמותיהם לא נודעו, בה בשעה שהתלמידים מהסוג השני, אף שמספרם היה קטן מחבריהם, הצליחו באופן מפליא, ותורתם ושמותיהם מאירים עד היום הזה ויתנוססו לשם ולתפארת לעד5.

מה גרם להבדל בתכלית שבין שני הסוגים האלה בתלמידיו של רבי עקיבא?

התלמידים מהסוג השני שמו לבם והקדישו כוחם ללימוד תורה מתוך אהבת-ישראל, חיו בשלום ורעות, ונהגו כבוד זה בזה. מה-שאין-כן חבריהם, מהסוג הראשון, שלא שמו לבם לזה כלל. ולכן לא הצליחו ולא זכו שתהיה להם תורת חיים לסם חיים6.

דורשים ותובעים מתלמידי הישיבות בכלל, ובפרט מהתלמידים שלימודם הוא ביראת-שמים, ותיקון המידות ברוח החסידות, ומודיעים אותם אשר הכל תלו בהם עצמם:

אם תהיו עמלים בתורה וחדורים ברוח אהבת-ישראל, אם תנהגו כבוד זה בזה ותחיו באהבה ואחווה, שלום ורעות, אז תצליחו ותעלו למעלה מעלה, והיה שמכם לכבוד ולתפארת לישיבתכם ולכבוד ולתפארת לישראל סבא.

* * *

ה. בהמשך להמדובר בהחצר7 אודות הלימוד מחיי רבי עקיבא – הרי כיוון שרוב הנוכחים היו ילדים קטנים, הוצרך להיות הדיבור באופן המובן ושייך אליהם.

ולכן, בהמדובר שלמרות שבתחילה היה רבי עקיבא עני, הנה לאחרי שהתמסר ללימוד התורה, נעשה עשיר – דובר אודות עשירות בגשמיות.

ועניין זה הוא בהתאם לפסק-דין הרמב"ם8 שאף-על-פי שאין ראוי לעבוד את ה' כדי לקבל שכר, שזוהי עבודה שלא לשמה, כי אם עבודה מאהבה, ש"עושה האמת מפני אמת כו'", מכל-מקום, "כשמלמדין את הקטנים... אין מלמדין אותם אלא... כדי לקבל שכר", וכפי שמאריך בפירוש המשניות9 בנוגע לחינוך הקטנים ללימוד התורה, ש"בהכרח יצטרך המלמד... שיזרז אותו על הלימוד בדברים שהם אהובים אצלו לקטנות שניו, ויאמר לו קרא ואתן לך אגוזים... וכשיגדיל ויחזיק שכלו ויקל בעיניו אותו הדבר שהיה אצלו נכבד מלפנים... יאמר לו מלמדו קרא ואקח לך מנעלין יפים או בגדים חמודים וכו'" – אף-על-פי שלימוד כזה הוא שלא לשמה.

אמנם, לאמיתתו של דבר, הרי כל העניינים הגשמיים שעל-ידם מחנכים את הקטנים, ישנם גם ברוחניות, ושם הם באופן דלשמה10, אלא שכאשר משתלשלים ויורדים למטה בעניינים גשמיים, נעשים באופן דשלא לשמה.

ובהתאם לכך, יש להוסיף בהמדובר לעיל אודות המאורעות בחיי רבי עקיבא – ביאור הדברים על-פי פנימיות העניינים.

ו. מהעניינים המיוחדים אצל רבי עקיבא לגבי שאר תנאים – שהיה בן גרים11.

ולהיותו בן גרים, לא היתה אצלו העשירות שבאה בירושה לכל אחד ואחד מבני אברהם, יצחק ויעקב, שעל זה נאמר12, "אשרינו מה טוב חלקנו וכו' ומה יפה ירושתנו", כמבואר בתניא13 שזהו "כמו שהאדם שש ושמח בירושה שנפלה לו הון עתק שלא עמל בו, כן ויותר מכן יש לנו לשמוח על ירושתנו שהנחילונו אבותינו", שלכן שייכת אליו התורה ("תורה ציווה לנו משה מורשה גו'"14) גם כאשר אינו לומדה ומתייגע בה, מה-שאין-כן גר, שאין לו עשירות זו בירושה, ומזה נשתלשל שרבי עקיבא – בן גרים – היה עני גם בגשמיות.

אמנם, על-ידי עבודתו ויגיעתו זכה לעשירות שבדרך כלל באה על-ידי ירושה [ובפרט להדעה15 שגם גרים יכולים לומר "לאבותינו", לפי שמתייחסים לאברהם שנקרא "אב המון גויים"16, "את הנפש אשר עשו בחרן"], ויתירה מזה, שהעשירות שבאה על-ידי עבודה ויגיעה היא גדולה יותר מהעשירות שבאה על-ידי ירושה – שזהו שרבי עקיבא נעשה היסוד והעמוד והמקור דתורה שבעל-פה, כדאיתא בגמרא18 "סתם מתניתין ר' מאיר, סתם תוספתא ר' נחמיה, סתם ספרא רבי יהודה, סתם ספרי ר' שמעון, וכולהו אליבא דר' עקיבא" (ממה שלמדו מרבי עקיבא אמרום), שזהו אמיתית עניין העשירות, ברוחניות.

ומזה נשתלשלה העשירות שהיתה אצל רבי עקיבא גם בגשמיות – כמו שכתוב בפרשת השבוע19 "אם בחוקותי תלכו גו'", "שתהיו עמלים בתורה"20 אזי, "ונתתי גשמיכם בעיתם וגו'"21, וכל הברכות האמורות בפרשה, כפי שהם בפשטות הכתובים, "אין מקרא יוצא מידי פשוטו"22.

וזהו גם הדיוק "שתהיו עמלים בתורה" – בדוגמת רבי עקיבא שזכה לתורה על-ידי יגיעתו דווקא:

לימוד התורה סתם – ישנו גם אצל הנשמה למעלה, קודם ירידתה למטה; והחידוש בלימוד התורה בירידת הנשמה למטה הוא – שצריך להיות באופן של עבודה ויגיעה להתגבר על המניעות ועיכובים שמצד הגוף ונפש הבהמית ויצר-הרע, שעל-ידי זה באים לעשירות האמיתית דתורה, ומזה נשתלשל גם עשירות בגשמיות, "ונתתי גשמיכם בעיתם" כפשוטו, כולל גם הפירוש הפנימי – שהגשמיות ("גשמיכם") נעשית כלי אל הרוחניות שמושלת על הגשמיות להשתמש בה באופן הדרוש ובזמן הדרוש, שזהו אמיתית העניין ד"בעיתם"23.

ז. ויש להוסיף ולבאר שייכותו של רבי עקיבא לתורה שבעל-פה דווקא, שעל זה אמרו "כולהו אליבא דר' עקיבא":

מהחילוקים שבין תורה שבכתב לתורה שבעל-פה – ש"רצון העליון המלובש בתרי"ג מצוות שבתורה שבכתב הוא מופלא ומכוסה טמיר ונעלם... כל המצוות... הן סתומות ולא מפורשות וגלויות וידועות", שהרי על-ידי תורה שבכתב לבדה אין אנו יודעים כיצד לקיים את המצוות, כי אם על-ידי ביאור ופירוש הדברים בתורה שבעל-פה דווקא24, והיינו, שהשייכות דתורה לעולם-הזה (כיצד לקיים את המצוות בעולם-הזה) היא בעיקר בתורה שבעל-פה.

וזהו גם שתורה שבכתב נקראת "עץ החיים"25, "אילנא דחיי", ותורה שבעל- פה נקראת עץ הדעת, "אילנא דטוב ורע"26 – כיוון שתורה שבעל-פה מתלבשת בעולם לפעול בירור והבדלה בין הטמא לטהור ובין האסור למותר כו', שעל-ידי זה מפרידים את הרע מן הטוב27.

והרי זהו עיקר עניין ירידת התורה למטה דווקא – כמאמר רז"ל28 שכאשר מלאכי השרת ביקשו שתינתן התורה למעלה, "תנה הודך על השמים"29, השיב להם משה רבינו: "למצרים ירדתם? כו' יצר-הרע יש ביניכם?", היינו, שעיקר עניין התורה הוא לפעול בירור העולם, ועניין זה נעשה בפועל על-ידי תורה שבעל-פה דווקא.

ועל-פי זה יש לבאר השייכות דתורה שבעל-פה לרבי עקיבא, "כולהו אליבא דר' עקיבא" – כי, להיותו בן גרים, מודגש אצלו ביותר העניין דבירור הניצוצות והפרדת הרע מן הטוב, שזהו כללות העניין דתורה שבעל-פה.

ח. מה פעל על רבי עקיבא ללמוד ולהתייגע בתורה עד שזכה להיות עמוד תורה שבעל-פה – "פעם אחת היה עומד על פי הבאר, אמר מי חקק אבן זו, אמרו, לא המים שתדיר [נופלים] עליה בכל יום... אבנים30 שחקו מים"31:

אבן32 – הוא מסוג הדומם שהוא התחתון ביותר מכל הנבראים, ובכמה מקומות מובא "אבן" בתור דוגמא לנברא היותר תחתון, ומצינו בא' הביכלאך בעניין ריחוק הערך והאין-ערוך דכל העולמות לגביה יתברך [שבכתבי החסידות הנדפסים, הנה לפעמים איתא הלשון, יותר משאין-ערוך עשייה לגבי אצילות – אין-ערוך אצילות לגבי אור-אין-סוף33, ולפעמים איתא הלשון, עשייה ואצילות שווין לפניו34] – שמחשבה הקדומה דא"ק ואבן דומם שווין לפניו יתברך.

ונמצא, שבשביל התהוות האבן צריך להיות כל סדר ההשתלשלות מלמעלה-מעלה עד אין קץ, עד למציאות הבורא, להיות קישור הבורא עם הנברא – מצד טבע הטוב להיטיב35 – עד לנברא שהוא למטה-מטה עד אין תכלית.

וזהו גם עניין המים – שיורדים ממקום גבוה למקום נמוך, שהוא עניין החיבור דמעלה-מעלה עד אין קץ עם מטה-מטה עד אין תכלית.

ומעניין זה למד רבי עקיבא בנוגע לעצמו – שעם היותו בדרגא תחתונה ביותר, בן גרים, שאין לו בירושה הון עתק שלא עמל בו, מכל-מקום, על-ידי היגיעה בתורה שנמשלה למים שיורדים ממקום גבוה למקום נמוך36, בכוחו וביכולתו להגיע מעומק תחת לעומק רום,

אלא שעניין זה צריך להיות בסדר והדרגה – ההתחלה צריכה אמנם להיות מתוך רעש כו', אבל לאחרי זה צריכה להיות העבודה בסדר והדרגה – בדוגמת פעולת המים שיורדים על גבי האבן טיפין טיפין, ועל-דרך זה בנוגע להחקיקה דתורה בלב האבן, כמו שכתוב37 "והסירותי את לב האבן מבשרכם" – שצריך להיות באופן ד"מעט מעט אגרשנו"38, תחילה באופן של אתכפיא, ואחר-כך באופן של אתהפכא כו'.

ט. ועניין זה קשור עם ימי הספירה:

ימי הספירה הם בין יציאת-מצרים למתן-תורה, שבהם נעשה עניין הגירות דבני- ישראל:

התחלת הגירות – ביציאת-מצרים (על-ידי המילה), וגמר הגירות – במתן- תורה (על-ידי טבילה וקרבן)39. ובזמן זה ניתנה העבודה דספירת-העומר.

והנה, העבודה דספירה היא עבודה פשוטה ביותר – שצריך רק לחשב ולספור את הימים שעוברים, והיינו, שכל יום שעובר, גם אם לא נפעל עניין מיוחד ביום זה, ניתוסף ונחשב הוא במניין הימים, כיוון שאין כאן אלא עניין המספר, שהוא בחינה אחרונה – כפי שמבאר אדמו"ר הזקן בשער היחוד והאמונה40 לעניין חשבון ומספר האותיות דתיבת "אבן" (ש"שורשה משם העולה ב"ן במספרו כו'", שהרי "אבן" הוא א' ב"ן)41, ש"החשבון מורה על מיעוט האור והחיות מיעוט אחר מיעוט עד שלא נשאר ממנו אלא בחינה אחרונה שהוא בחינת החשבון ומספר כו'".

ונמצא, שעם היות הספירה עבודה פשוטה, היינו, דרגא תחתונה בלבד, מכל-מקום, יכולים לבוא על-ידה לתכלית העילוי דמתן-תורה – על-דרך ובדוגמת האמור לעיל בנוגע לרבי עקיבא, שאף שהיה בדרגא תחתונה ביותר, הגיע לתכלית העילוי להיות העמוד דתורה שבעל-פה, "כולהו אליבא דר' עקיבא".

* * *

י. כמו כן יש להוסיף ביאור בהאמור לעיל42 אודות החילוק בין תלמידי רבי עקיבא שלפני ל"ג בעומר להתלמידים שלאחרי ל"ג בעומר, שאצל התלמידים שלפני ל"ג בעומר היה חסר בהעניין דאהבת-ישראל, אהבת רעים, שלא נהגו כבוד זה בזה43 – דלכאורה אינו מובן44:

איך ייתכן שבשביל שלא נהגו כבוד זה בזה, נענשו עונש הכי חמור, עונש מיתה?

ויובן על-פי המבואר במקום אחר בפירוש מאמר רז"ל45 "ויתר הקב"ה על עבודה-זרה ועל גילוי-עריות ועל שפיכות-דמים ולא ויתר על מאסה של תורה" – דלכאורה טעמא בעי46 – שבשעה שאדם עוסק בתורה אין דנין אותו כלל, ובמילא אין מענישין אפילו על עבירות חמורות ביותר, מה-שאין-כן כאשר אינו עוסק בתורה, אזי דנין אותו, ובמילא נפרעין ממנו על כל העניינים הבלתי- רצויים.

ועל-דרך זה יש לומר בנידון-דידן:

כאשר לימוד התורה הוא מתוך אהבת-ישראל, אהבת רעים, אזי ישנו העניין ד"ברכנו אבינו כולנו כאחד"47, היינו, שהמעמד ומצב ד"כולנו כאחד" פועל שיהיה "ברכנו אבינו", ולכן, גם כאשר היחיד הוא במעמד ומצב ירוד כו' (כפי שיודע בעצמו בשעה שעושה חשבון-צדק אדעתא דנפשיה), הרי מצד העניין ד"כולנו כאחד", אין דנין אותו בתור פרט, אלא יחד עם הכלל כולו, ובמילא נכללים ונבלעים ענייניו הבלתי-רצויים ברוב הזכויות של הכלל,

מה-שאין-כן כאשר לימוד התורה הוא ללא אהבת-ישראל, ללא אהבת רעים – הרי כיוון שמפריד את עצמו מן הכלל, אזי דנין אותו בתור פרט, ומסתכלים על כל עניין פרטי, ומחשיבים כל דבר בלתי רצוי, ועל-אחת-כמה-וכמה עניינים חמורים שיש עליהם עונש הכי חמור כו'.

וזוהי המעלה של תלמידי רבי עקיבא שלאחרי ל"ג בעומר – שאצלם היה לימוד התורה מתוך אהבת-ישראל, שאז ישנו העניין ד"ברכנו אבינו כולנו כאחד".

(משיחות ל"ג בעומר ה'תשי"ג. עד אות ד – משיחה לפני התלמידים הצעירים של ישיבת תומכי-תמימים דניו-יורק ותלמידי אחי-תמימים ליובאוויטש מערי השדה – מוגה; מאות ה ואילך – משיחה שנאמרה באותו היום לאחר תפילת המנחה – בלתי מוגה. 'תורת-מנחם – התוועדויות' תשי"ג (ח) חלק שני עמ' 156-148)

------------------------

1)    ראה שו"ע אדמוה"ז או"ח סתצ"ג ס"ה.

2)    ראה אדר"נ פרק ו.

3)    אדר"נ שם. נדרים נ,א.

4)    ר"פ בחוקותי.

5)    ראה יבמות סב,ב.

6)    ראה יומא עב,ב. תענית ז,א.

7)    בהשיחה לתלמידים הצעירים (לעיל).

8)    הל' תשובה פ"י ה"ב-ה.

9)    סנהדרין ר"פ חלק (ד"ה וכת חמישית).

10)  להעיר מלקו"ש חט"ו עמ' 78 ואילך.

11)  ראה סדה"ד בערכו.

12)  בנוסח תפילת-השחר.

13)  פל"ג.

14)  ברכה לג,ד.

15)  דעת ר"י בירושלמי ביכורים פ"א ה"ד. וכ"ה ברמב"ם הל' ביכורים פ"ד ה"ג.

16)  לך-לך יז,ה.

17)  שם יב,ה ובפירש"י.

18)  סנהדרין פו,א (ובפרש"י).

19)  ר"פ בחוקותי.

20)  תו"כ ופרש"י עה"פ.

21)  שם,ד.

22)  שבת סג,א. וש"נ.

23)  ראה גם 'תורת-מנחם – התוועדויות' ח"ב עמ' 117.

24)  תניא אגה"ק סכ"ט (קנ,ב).

25)  בראשית ב,ט.

26)  זח"ג קכד,ב (ברע"מ).

27)  ראה תניא אגה"ק סכ"ו. לקו"ת במדבר יג,ג. קונטרס עץ-החיים פי"א ואילך.

28)  שבת פח, סע"ב ואילך.

29)  תהילים ח,ב.

30)  איוב יד,יט.

31)  אבות דר"נ פ"ו.

32)  ראה גם 'ספר-הערכים – חב"ד' (כרך א) ערך 'אבן' בתחלתו.

33)  ספר אלימה להרמ"ק – הובא בפלח-הרימון על הפרדס ש"ג פ"ד.

34)  לקו"ת תזריע כא, רע"א. דרמ"צ נב,א. ועוד.

35)  ראה הנסמן בלקו"ש חכ"ד עמ' 334 בהערה ד"ה מספרי הח"ן.

36)  תענית ז, סע"א.

37)  יחזקאל לו,כו.

38)  משפטים כג,ל.

39)  ראה יבמות מו,א-ב.

40)  ספ"ז (פד,ב).

41)  תו"א משפטים עח,ב. לקו"ת ראה כז,ג.

42)  בהשיחה לתלמידים הצעירים ס"ג (לעיל).

43)  יבמות סב,ב.

44)  ראה גם לקו"ש חל"ב עמ' 150.

45)  פתיחתא דאיכ"ר ב. ירושלמי חגיגה פ"א ה"ז.

46)  ראה גם סה"מ תש"ח עמ' 114. ועוד.

47)  ברכת "שים שלום" בתפילת העמידה. וראה תניא פל"ב.


   

     
תנאי שימוש ניהול מפה אודותינו כל הזכויות שמורות (תשס''ב 2002) צעירי אגודת חב''ד - המרכז (ע''ר)