החג האחרון של סוכות נקרא שמחת-תורה, "לפי ששמחין ועושין בו סעודת משתה לגמרה של תורה". גם על ברכת 'שהחיינו', שמברכים בחג הזה, נאמר, שהיא חלה לא על החג בלבד אלא גם על התורה.

אך דבר זה דורש ביאור: הלוא ברכת 'שהחיינו' נאמרת על דבר חדש ולא על סיום דבר קיים. נמצא אפוא שמתאים יותר לומר את ברכת 'שהחיינו' על התחלת התורה מעל סיומה. אלא שבאמת בשמחת-תורה יש לא רק סיום התורה, אלא גם התחלת התורה מחדש. מיד כשמסיימים את פרשת וזאת הברכה, מתחילים מחדש לקרוא מבראשית, ועל-כן ברכת 'שהחיינו' היא על ההתחלה החדשה של התורה ביום הזה.

רמה חדשה

אך עדיין אין העניין מובן: החובה ללמוד תורה היא תמידית, ויהודי עוסק בתורה בכל יום ויום. אם-כן, היכן יש לנו דבר חדש, שעליו אפשר לברך 'שהחיינו', בשעה שאנו לומדים תורה בכל יום ויום, וכאשר מסיימים את התורה, מיד חוזרים ומתחילים ללמוד שוב אותה תורה עצמה?!

בנקודה זו באה לידי ביטוי מהותה של התורה: הואיל והיא תורתו של הקב"ה, שהוא אין-סוף, גם התורה אין-סופית. כאשר מסיימים את התורה ומתחילים לקרוא אותה מחדש, שומה עלינו להתחיל ללמדה מחדש ברמה אחרת לגמרי, עד לדרגה נעלית שלא-בערך מהדרגה הקודמת של הלימוד.

עלייה לאין-ערוך

על זה היא השמחה וברכת 'שהחיינו' בשמחת-תורה. לאחר שמסיימים את התורה עורכים שמחה על שסיימנו ללמוד את התורה ברמה שבה למדנו אותה בשנה שחלפה, ועכשיו מברכים 'שהחיינו' ומודים לקב"ה שאנו מתחילים ללמוד את התורה בדרגה עליונה יותר וברמה חדשה לגמרי.

הלימוד החדש צריך להיות ברמה כזאת, שהלימוד הקודם לא נחשב כלל לעומתה. כפי שמצאנו אצל ר' זירא, שכאשר הוא עלה מבבל לארץ-ישראל התענה מאה תעניות לשכוח את דרך הלימוד של בבל, כדי שיוכל לקבל את דרך הלימוד העילאית של ארץ-ישראל. שכן יש דרגה עליונה כל-כך בלימוד, שהדרגה הקודמת מפריעה לה, מכיוון שאין לה ערך לעומתה.

מרגישים את האור

עתה אפוא יובן טוב יותר מדוע עורכים שמחת-תורה בחג האחרון של סוכות ולא בחג-השבועות, זמן מתן תורתנו. לאחר התענית ובקשת הסליחה והמחילה ביום-הכיפורים, כל יהודי נעשה מציאות חדשה. על-כן מיד כשהוא מסיים את התורה בשמחת-תורה יש לו הכוח להתחיל ללמוד את התורה מחדש, ברמה חדשה לגמרי.

עניין זה מורגש הן אצל 'יושבי אוהל', היושבים על התורה ומתחילים עכשיו דרגה חדשה בלימודה; הן אצל 'בעלי מעשים טובים', בעלי-עסק, אף-על-פי שאין הם שייכים להבנה חדשה בתורה, אבל גם הם חשים את האור החדש של התורה, שנתחדש בשנה זו, ועל-כן גם הם מברכים 'שהחיינו'.

(לקוטי שיחות כרך יט, עמ' 371)