החסיד חבש את כובעו, לבש את מעילו, וכבר עמד בפתח ביתו. ידו הונחה על המזוזה, ואז הרגיש שהוא אינו מסוגל לעשות את הצעד הזה. לא, הוא פשוט אינו יכול...
המחזה הזה חזר ונשנה כמה פעמים, ובכל פעם גברה סערת-ליבו וגרמה לו לשוב על עקבותיו.
הוא היה חסיד נאמן של רבי ברוך ממז'יבוז', נכד הבעל-שם-טוב. בכל נימי נשמתו היה מקושר אליו. עם הסתלקותו של רבי ברוך חש תחושה עמוקה של יתמות. בליבו החליט לשמור אמונים לרבו לעולמי עולמים.
באותה עת עלה על כס הרבנות בעיר מז'יבוז' רבי אברהם-יהושע-העשל, שנקרא גם בעל 'אוהב ישראל'. עד מהרה נהפכו רבים מתושבי העיר לחסידיו הנאמנים.
לא כן מיודענו החסיד. ליבו לא הניח לו להתקרב אל הצדיק. הוא חש כי זו תהיה הפרת הנאמנות לרבו. בלילות היה מתהפך על משכבו, נקרע מחיבוטי-נפש, אך לבסוף גברה אהבתו העמוקה לרבו על תשוקתו ללכת אל הצדיק הנוכחי.
שנים חלפו, קהל חסידיו של בעל 'אוהב ישראל' גדל והלך, אולם החסיד שלנו שמר בקפידה את החלטתו שלא ללכת אליו.
יום אחד אילצוהו תלאות החיים לחרוג מהחלטתו. בתו הגיעה לפרקה ועמדה להינשא, אולם מצבו הכלכלי קשה ועגום ואין בידו מאומה להוצאות החתונה.
ידע החסיד כי הצדיק מסייע ביד נדיבה לנזקקי העיר, והחליט להפר את החלטתו משכבר הימים, כדי לבקש את עזרת הצדיק בעבור נישואי בתו. "אני הולך אליו רק כדי לקבל הלוואה, ולא כדי להתקשר אליו", אמר בליבו שוב ושוב בהלכו אל הצדיק.
הצדיק קיבלו בסבר-פנים-יפות ושאלו כמה נדרש לו בעבור הוצאות החתונה. "אני מבקש הלוואה של מאה רובל. הנני מתחייב להחזיר את הכסף בתשלומים", אמר החסיד.
פני הצדיק הרצינו: "מאה רובל! זה הרבה כסף! האם תוכל לתת משכון ראוי לסכום כזה?".
השיב האיש: "כן, יש בביתי ש"ס יקר, דפוס סלוויטה, ואותו אמסור כמשכון". רמז לו הצדיק שיביא אליו את הש"ס.
בשובו עם הגמרות הכבדות, הביט בהן הצדיק וקרא בהתפעלות: "ש"ס יפה ומהודר כל-כך ודאי שווה הון רב. תמורת משכון יקר כל-כך אוכל להלוות לך סכום כפול, מאתיים רובל".
תוך כדי דיבור הוציא ממגירת שולחנו את שטרות הכסף, ומנה לפני החסיד מאתיים רובל. "לך וערוך את שמחת החתונה בשעה טובה ומוצלחת. כשירווח לך, תחזיר את החוב".
פני האיש אורו, הוא הודה לצדיק מקרב לב ופנה ללכת. אך הנה, הצדיק קורא לו ואומר: "הש"ס שלך יקר כל-כך, יפה ומהודר. חושש אני לקבל עליי את האחריות לשמירתו. בבקשה ממך, הואל-נא לקחת את הגמרות אליך הביתה ולשומרן שם בשליחותי. נאמן אתה עליי שתשמור עליהן כראוי...".
לא העז האיש לשאול דבר, אלא עשה כבקשת הצדיק ולקח עמו את הגמרות בחזרה לביתו.
מועד החתונה הגיע. ליבו של החסיד התרונן. הנה הוא יכול להכניס את בתו לחופה בכבוד ובהרחבה. השולחנות כבר ערוכים, התזמורת פוצחת בנגינה עליזה. עוד מעט יבואו המוזמנים ותחל החופה.
לפתע נראה שמשו של הצדיק מפלס לו דרך בין האנשים, מתקרב אליו במהירות ואומר: "הרבי מבקש שתבוא אליו עכשיו".
מודאג במקצת פנה האיש לבית הצדיק. הוא נתקבל בברכת מזל-טוב לבבית והצדיק אמר: "נמלכתי בדעתי והחלטתי למחול על חובך. הכסף כולו נתון לך מתנה גמורה. עתה לך ושמח בחתונת בתך בלב שמח".
בעוד החסיד עומד ומשתומם, תחב הצדיק לידו סכום נוסף באומרו: "הוצאות החתונה רבות כל-כך, כדאי שיהיה לך משהו גם בעבור שבעת ימי המשתה"...
הבעת פליאה עצומה ניכרה על פני החסיד. למה הצדיק מיטיב עמו כל-כך? הבחין ה'אוהב ישראל' בתדהמתו, חייך בנועם ואמר:
"חז"ל אומרים שהקב"ה ברא את העולם בעבור עם-ישראל. כאשר יהודי מודה לה' באמת ובלב שלם על כל הטוב שהוא העניק לו, מתממשת תכלית הבריאה ויש לקב"ה נחת-רוח רבה ביותר.
"ועתה חשוב בעצמך, מתי יהודי יכול לפנות אל הקב"ה בראש פנוי מדאגות ומתוך לב טהור, כדי להודות לו? הלוא רוב ימיו מכאובים, דאגות פרנסה, קשיים בחינוך הילדים ועוד... אלא מה? בהגיע היום המאושר, יום שמחת-ליבו, בחתונת בנו או בתו, זה היום שבו ישכח את כל צרותיו, מוחו וליבו פנויים להרגיש את גודל השעה. אז יתרונן לבו ואת פיו תמלא תפילת הודיה ושבח לבורא-עולם שזיכהו ברגע הגדול הזה".
החסיד עודו תוהה להבין לאן הצדיק חותר, וממשיך ה'אוהב ישראל':
"ידעתי שכאשר תגיע לרגע המאושר הזה, לא תהיה שמחתך שלמה. בליבך תקנן הדאגה – מניין תיקח מאתיים רובל להחזיר את חובך. שואל אני אפוא אותך: וכי יעלה על הדעת שבגלל כמה רובלים שלי לא תתמלא תכלית הבריאה?!"...
כשרקד החסיד בשמחת חתונת בתו הייתה שמחתו כפולה ומכופלת – גם משוחרר הוא מכל חוב ודאגה, וגם מצא צדיק-אמת, שבו הוא יכול לדבוק בכל לב ונפש. ואכן, מאותו יום והלאה נעשה חסידו הנאמן של ה'אוהב ישראל'. | 
זמנים נוספים
שקיעה: 19:12
זריחה: 6:10
