בראשית (א,א)

"בראשית" נמי מאמר הוא (ראש-השנה לב)

מדוע לא נאמר במפורש "ויאמר" גם  ב'מאמר' זה?

איתא בספרי המקובלים, שראשית לכול האציל הקב"ה את האותיות, ככתוב "בראשית ברא אלוקים את" - תחילה נבראו האותיות מא' עד ת', ועל-ידי האותיות ברא את כל העולם.

נמצא שהבריאה הראשונה, היינו האצלת האותיות, היתה במחשבה בלבד, ללא אמירה (כי אמירה אפשרית רק לאחר שכבר יש אותיות). לפיכך לא נאמר בבריאה הראשונה "ויאמר", כי היא לא היתה על-ידי מאמר ודיבור, אלא בבחינת מחשבה.

(אור-תורה בראשית דף ב' עמ' א)

בראשית ברא אלוקים את השמים ואת הארץ (א,א)

"בראשית" - ראשית ותחילת עבודת ה' היא,

"ברא אלוקים" - לגלות את שם אלוקים ("ברא" מלשון גילוי, כמאמר (חולין מג) "שמא הבריא", היינו שמא ניקב ויצא לחוץ),

"את השמים ואת הארץ" - המצוי בתוך השמים ובתוך הארץ.

ראשית עבודת האדם לבוראו היא לגלות את האלוקות המוסתרת בעולם ("עולם" מלשון העלם).

(כתר-שם-טוב - הוספות סימן ד עמ' 10)

* * *

כשם שהכוח האלוקי שבכל דבר שבעולם הוא מוסתר ונעלם ויש צורך לגלותו, כך (ובמידה יתרה) קיים הדבר בכל יהודי.

לכל אחד מישראל נפש אלוקית שהיא חלק אלוקה ממעל ממש, אולם מחמת שהיא מלובשת בגוף ובנפש הבהמית, היא מוסתרת ונעלמת. לכן חייב יהודי לבטל העלם זה ולחשוף ולגלות את הנפש האלוקית.

(לקוטי שיחות כרך ב' עמ' 439)

* * *

"בראשית" - ב' ראשית, התורה וישראל.

"ברא" - לשון בריאות,

"אלוקים" - בגימטרייה "הטבע".

"בראשית ברא אלקים" - על-ידי עבודת בני ישראל בתורה ומצוות הם "מבריאים" את הטבע, שכן הם מגלים את התוכן הפנימי שבטבע ותכלית בריאתו.

(ספר המאמרים תרצ"ט עמ' 72)

* * *

שמים - עניינים רוחניים.

ארץ - עניינים גשמיים וחומריים.

"בראשית ברא אלוקים את השמים ואת הארץ" - על היהודי לזכור תמיד שכל מה שיש לו: הן הרוחניות שלו (תורתו וחכמתו) והן הגשמיות שלו (עושר, בריאות וכדומה) הכול בא מהקב"ה.

אל לו לאדם לחשוב ש"כוחי ועוצם ידי עשה לי את החיל הזה", אלא כשם שהקב"ה בורא את העולם כולו בכל רגע, כך הוא גם בורא את ההשפעה הפרטית הנשפעת לו באופן פרטי.

(לקוטי-שיחות כרך ב עמ' 437)