האישה הרגישה בשינוי המתחולל בבעלה. לפנים היה יהודי מן השורה, תלמיד-חכם וירא-שמים. יומו היה מתחיל בשעת בוקר מוקדמת, מתוך שאיפה ללמוד את שיעוריו הקבועים לפני צאתו לעבודתו. בערב, אחרי תפילת מנחה וערבית, היה מוסיף לשקוד על התורה, ורק לאחר מכן היה שב לביתו ועולה על יצועו.
ופתאום חל מפנה. בלי כל סיבה נראית לעין החל האיש למעט בביקוריו בבית-הכנסת. חבריו לשיעורי התורה הבחינו בחסרונו, וגם כאשר הגיע, היה תמיד עייף ונטול חשק. אף במקום עבודתו החלו מעבידיו לתהות אם יש ערך להמשך עבודתו, מאחר שלא עשה את מלאכתו כבעבר.
ככל שניסתה אשתו להוציא מפיו את פשר הדבר, נענתה בהתחמקויות ובהכחשה. היא החליטה להתחקות אחר מעשיו, עד שגילתה למרבה תדהמתה את הבור העמוק שלתוכו נפל.
כרוח סערה התפרצה האישה לביתו של רב העיר ואב-בית-הדין טשנגר שבהונגריה, רבי אשר-אנשיל הלוי יונגרייז. זו הייתה שעת לילה מאוחרת והרב ישב ועסק בתורה, אך האישה לא יכלה להתאפק. בוכייה ונסערת גוללה לפני הרב את העובר על בעלה בעת האחרונה.
"כבר זמן רב רציתי לבוא אליך, אך התביישתי", התייפחה האישה. "בעלי הידרדר למשחקי קלפים, והוא מבלה את לילותיו עם פוחזים וריקים. כמעט אינו הולך לבית-הכנסת, את שיעוריו זנח, וגם בעול הפרנסה אינו נושא.
"עד עכשיו התאפקתי. קיוויתי שאולי יתעשת ויחזור בו. אך היום... היום הוא יום-השנה של אביו. כל השנים בעלי היה יושב בלילה הזה ולומד משניות לעילוי נשמת אביו. הערב הלך כהרגלו לשחק קלפים עם חבריו החדשים"...
"רבי, אינני יכולה עוד", סיימה את דבריה ופרצה בבכי מר.
הרב קם ממקומו והתהלך בחדר הלוך ושוב, פניו בוערות כאש. האישה הוסיפה לבכות ביתר-שאת, עד שהצדיק קרא בקול: "לא, לא – וכי היא רוצה שאתגרה בהם בלילה?! לא, לכי-לך לביתך, ומחר נוכל לטפל בהם טוב יותר".
האישה לא הבינה למי כיוון הצדיק את דבריו, אך חשה כי הוא מתכונן לעשות דבר-מה שיחזיר את בעלה לדרך הישר.
למחרת בבוקר שינה הרב ממנהגו. במקום להתפלל בבית-מדרשו, הלך אל בית-הכנסת המקומי, והמתין לבעלה של האישה. כשלא בא הבעל למניין המתפללים הראשון, המתין לו הרב למניין הבא.
עם היכנסו, ניגש אליו הצדיק ושאלו אם יש לו היום 'יארצייט' (יום-השנה). היהודי השיב בחיוב. קרא הצדיק בקול באוזני כל המתפללים: "ליהודי הזה יש היום 'יארצייט'. היום יהיה לנו 'תיקון' גדול, וגם 'תיקון' טוב!"... (='תיקון' הוא גם כינוי להגשת יי"ש ומזונות לעילוי נשמה).
כל המתפללים תמהו על שמחתו של הצדיק מה'תיקון' הזה. בתוך כך החלה התפילה ובעל ה'יארצייט' ניגש להתפלל לפני התיבה, כנהוג.
לאחר תפילת שמונה-עשרה אירע דבר בלתי-שגרתי. הצדיק האריך בתפילתו הרבה מעבר להרגלו, והחזן נאלץ להמתין לו עד שיסיים את התפילה. כשסיים הרב, הביטו הכול בשליח-הציבור, אך זה לא נע ולא זע. הוא פשוט נרדם...
אחרי לילה שלם של משחקי קלפים היה שליח-הציבור שלנו עייף כהוגן, וכאשר ישב להמתין לסיום תפילתו של הרב, חטפה אותו השינה.
המתפללים רצו להעירו מתרדמתו, אך הרב סימן להם שלא להפריע את שנתו. עמדו אפוא כל המתפללים והביטו בשליח-הציבור הישן, בציפייה לבאות.
פתאום צעק היהודי מתוך שינה את שם הקלף המנצח. ככל הנראה חלם שהוא שרוי בעיצומו של משחק. עם הצעקה הקיץ משנתו, הביט כה וכה, וכלימה גדולה מילאה אותו. חרפתו נתגלתה לעיני הרבי ולעיני כל המתפללים.
מתוך כאב עמוק הפיל את עצמו לארץ לפני הצדיק וצעק: "רבי, אני רוצה לעשות תשובה!".
השיב הצדיק: "עמוד על רגליך. הלוא אמרתי שהיום יהיה לנו 'תיקון' גדול ו'תיקון' טוב".
הרב ציווה להמשיך את התפילה בלעדיהם. הוא הורה לבעל ה'יארצייט' ללכת לטבול במקווה. כשחזר, ביקש שיביא את קלפי המשחק ונכנס עמו לחדר צדדי ליד בית-הכנסת. שם החל לומר עם האיש וידוי.
לאחר מכן פיזר את הקלפים על רצפת החדר ואמר לו: "הבט בהם". לעיני האיש נתגלה מחזה מצמרר: מהקלפים נראו כעין דמויות קטנות של יצורים משונים ומכוערים המקפצים ומרקדים.
אמר לו הצדיק: "אתה רואה עם אילו ברנשים אתה משחק? איני שואל מי האנשים ששיחקו עמך, אך אמור להם, שאם יוסיפו לשחק, מרה תהיה אחריתם!". נחרד כולו הבטיח האיש לצדיק שלעולם לא ישוב עוד לשחק בקלפים.
מאז היה האיש לאדם אחר. כתיקון לנשמתו ייסד חבורה לאמירת תהילים לפני תפילת שחרית. לדאבונו, התייחסו האנשים בלגלוג לחבורה זו, שרבים מחבריה היו שחקני קלפים בעבר, עד שכינו את המשתתפים בה 'משַׂחקי הקלפים'.
כשראה זאת רבי אשר-אנשיל, התייצב בעצמו מדי בוקר לאמירת תהילים בתוך החבורה, עד שגם זקנים ונכבדי הקהל ראו בזה זכות גדולה, ומדי יום ביומו היו תופסים את מקומם לאמירת תהילים עם פשוטי העם. | 
זמנים נוספים
שקיעה: 19:14
זריחה: 6:06
