נושאים נוספים
	התקשרות 696 - כל המדורים ברצף
	יש השואלים: מה חסר להם ללא לימוד החסידות
	רמז לשתי התקופות בימות המשיח בפסוקי ההפטרה
	עסקני חב"ד
	פרשת וישלח
	הדלקה במקומות ציבור
	הלכות ומנהגי חב"ד

יהודי שאיננו לומד את תורת החסידות יכול לחיות שבעים שנה מבלי לטעום טעמה של תפילה אמיתית * על-ידי התבוננות בתפילה, כפי שנתבארה בתורת החסידות, יוכל לבוא למעמד ומצב שירגיש את החיסרון שלו בכל העניינים * משיחת כ"ק אדמו"ר נשיא דורנו

א. ישנם כמה סיפורים מכ"ק מו"ח אדמו"ר וכן כמה סיפורים מחסידים אודות זמן התחלת הפצת תורת החסידות, שכאשר היו מדברים עם יהודים – "עולם'שע" – אודות תורת החסידות, היו שואלים ומבקשים ראיה לדבר: הא מניין לן. וכאשר היו מביאים להם ראיה מספר הזוהר וספרי קבלה, היו טוענים ודורשים שיביאו להם ראיה מנגלה שבתורה. ועל-ידי זה שרבותינו נשיאינו גילו לנו עניינים בחסידות וגם בנגלה, יכולים להשיב על שאלות אלו וכיוצא בהם, אפילו בדורותינו אלו.

ובהקדם גודל מעלת הלימוד בנגלה דתורה אצל רבותינו נשיאינו – שמזה מובן עד כמה תבעו לימוד הנגלה גם אצל תלמידיהם¹ – החל מרבינו הזקן, כפי שניכר מספריו ותשובותיו, וכן מהסיפורים אודות גדלותו גם בנגלה דתורה, וכמו כן בנוגע להצמח-צדק, כפי שניכר במקצת מספריו וכן מהסיפורים אודותיו.

וכמו כן בנוגע לאדמו"ר האמצעי – אף שמפני טעם נשאר בכתובים מעט מאוד, ועל-אחת-כמה-וכמה שבדפוס יש רק אפס מקצתו – כפי שסיפר כ"ק מו"ח אדמו"ר², שפעם אחת, בזמן נשיאותו של אדמו"ר האמצעי, או בסוף ימיו של אדמו"ר הזקן, רצה אדמו"ר האמצעי לפעול עניין מסויים אצל החסידים או האברכים, וקרא להמשרת שלו – המשרת שמינה עבורו רבינו הזקן כשנעשה בר-מצווה – ואמר לו, שיעיד על כך שבמשך ארבע-עשרה שנה למד נגלה מידי יום ביומו בין שמונה לשתים-עשרה שעות!

והגע עצמך:

מדובר אודות בנו של אדמו"ר הזקן, שירש ממנו את כל העניינים שהאב מוריש לבנו, כדאיתא במשנה³ "האב זוכה לבן בנוי ובכוח ובעושר ובחכמה וכו'", וביודענו עד כמה היה הלהט של אדמו"ר הזקן ("אויף וויפל ער האט זיך געקאכט") בלימוד נגלה דתורה, הרי מובן גודל הכוחות והחושים והזריזות וכו' שהעביר לאדמו"ר האמצעי בעניין זה.

ואם-כן, כאשר אדמו"ר האמצעי עסק בלימוד נגלה דתורה במשך י"ד שנה לאחרי שנעשה בר-מצווה (שהרי עדותו של המשרת הנ"ל היתה יכולה להיות רק לאחרי הבר-מצווה, כיוון שלפני זה לא היה משרתו) בלומדו משמונה עד שתים-עשרה שעות במשך המעת-לעת – יכולים אנו לשער מה שהצליח לפעול על-ידי לימוד כזה!

ומזה מובן שגם כאשר רבותינו נשיאינו עסקו והכניסו את עצמם בתורת החסידות, היו כל העניינים שבתורת החסידות מתאימים ומיוסדים ("אויסגעהאלטן") על-פי נגלה דתורה, שכן, הנגלה והנסתר, החיצוניות והפנימיות, לא היו אצלם שתי תורות, אלא עניין אחד, "והיה האוהל אחד"⁴, חד ממש⁵.

ב. ובנוגע לעניינינו:

גם בימינו ישנם כאלה – "עולם'שע" – השואלים מה חסר להם ללא לימוד החסידות. וכאשר אומרים להם שחסר להם בידיעת הבורא, – שואלים הם: "מה לנו ולעניין הזה"⁶.

אפשר להיות – טוענים הם – יהודי לומד תורה ומקיים מצוות, ולהתפלל "לדעת זה התינוק" (כלשון המובא בתשובה של אחד הראשונים⁷). וכאשר אומרים לו שישנו עניין ידיעת סדר השתלשלות ועניין הספירות וכו' – טוען הוא: מה נוגע לו כל סדר ההשתלשלות?! וכדברי כ"ק אדמו"ר (מהורש"ב) נ"ע באחת השיחות⁸ שאצל יהודי כזה – "א עולם'שער" – ישנו רק הוא והקב"ה... ובמילא, מה נוגע לו לידע מה נעשה בעולמות?!...

ולכן, צריכים להביא להם הוכחה על ההכרח שבלימוד החסידות – מעניינים כאלו שגם לדעתם מוכרחים הם.

ג. ויש להביא ראיה מכללות עניין התפילה וקריאת-שמע:

ובהקדמה – שבנוגע לב' העניינים של תפילה וקריאת-שמע, לית מאן דפליג שמעלתם היא בערך למעלת לימוד התורה:

בנוגע לתפילה – הרי כשם שלימוד התורה מצוותה כל היום וכל הלילה [ועד שאלו ש"תורתם אומנתם" כרשב"י וחבריו אינם מפסיקים לתפילה⁹, ובירושלמי¹⁰ איתא שאפילו לקריאת-שמע אין מפסיקים, לפי ש"זה (תלמוד תורה) שינון וזה (קריאת-שמע) שינון ואין מבטל(ין) שינון מפני שינון" (ומפסיקים רק "לעשות סוכה ולעשות לולב")], כן הוא גם בתפילה, כדאיתא בגמרא¹¹ – נגלה דתורה – "ולוואי שיתפלל אדם כל היום כולו", והיינו, לא רק "רשות" או "מוטב", אלא "ולוואי", שמתברכים ("מ'ווינטשט זיך") שיהיה כן.

ובנוגע לקריאת-שמע – הרי אף-על-פי שבירושלמי אמרו שתורתם אומנתם אין מפסיקים אפילו לקריאת-שמע, הרי בבבלי אמרו שרק לתפילה אין מפסיקים, אבל לקריאת-שמע מפסיקים, והיינו, לפי שקריאת-שמע היא בערך למעלת התורה, ובלשון הירושלמי: "זה שינון וזה שינון".

ד. והנה, בנוגע לעניין התפילה על-פי נגלה – איתא ברמב"ם ריש הלכות תפילה: "מצוות עשה להתפלל בכל יום".

והקשו עליו¹² מכמה וכמה מקומות שתפילה היא מדרבנן. ועוד זאת, שגם לדעת הרמב"ם שהתפילה היא מצוות עשה – מנין המקור שהחיוב להתפלל הוא בכל יום.

וכבר שקלו וטרו בזה – שמה שכתב הרמב"ם שהתפילה היא מצוות עשה, הרי זה בשעה שמרגיש חיסרון בצרכיו, שאז המצווה היא שיהיה "שואל צרכיו שהוא צריך להם כו'"¹³. ובנוגע לחיוב התפילה בכל יום – הרי כיוון שלא מסתבר לומר שמצווה זו תתקיים פעם אחת במשך זמן רב, על-כרחך צריך לומר שחיובה בכל יום¹⁴. ולאחרי כל זה – אין הדברים מחוורים די צורכם.

אמנם, ישנו עניין שלדעת כל מוני המצוות הוא בוודאי מצוות עשה – לזעוק ולהריע בחצוצרות בעת מלחמה¹⁵, כמו שנאמר¹⁶, "וכי תבואו מלחמה בארצכם על הצר הצורר אתכם והרעותם בחצוצרות גו'", ועד שיש סברא¹⁷ שלא רק הזעקה אלא גם התקיעה בחצוצרות היא מצוות עשה מן התורה גם בזמן הזה, כיוון שאין זה קשור עם בית-המקדש דווקא.

ונמצא, שמצד עניין התפילה כפי שהוא על-פי נגלה דתורה, הרי, מי שנמצא במצב שאינו מרגיש שיש לו חיסרון שנוגע לו לבקש ולהתחנן שימלאו את חסרונו, ואין לו מלחמות וכו' – ייתכן "שיתפלל כל היום כולו", ואף-על-פי-כן, לא התפלל מימיו תפילה מן התורה, כי אם מדרבנן בלבד!

ועל-דרך זה בנוגע לקריאת שמע – שעל-פי נגלה שבתורה מצינו אריכות השקלא-וטריא בראשונים ואחרונים¹⁸ אם קריאת-שמע היא מדאורייתא או מדרבנן, כיוון שיש דעה ש"קריאת שמע דרבנן", ורק "אמת ויציב דאורייתא", ומה שכתוב "ובשכבך ובקומך"¹⁹ – "בדברי תורה כתיב"²⁰.

ונמצא, שיהודי יכול לקרות שמע פעמיים בכל יום, ואף-על-פי-כן יימצא פוסק שיאמר שלאחרי כל מה שעשה כדבעי כו', לא קיים אלא מצווה מדרבנן, ולא מדאורייתא!

בשלמא על-פי חסידות – הרי מבואר בארוכה בחסידות²¹ שיש מעלה יתירה במצווה מדרבנן, כמאמר רז"ל²² חמורים דברי סופרים יותר מדברי תורה וערבים דברי סופרים יותר מדברי תורה; אבל על-פי נגלה דתורה, בנוגע לחומר וקלות העניינים ביחס לשכר ועונש כו' – הרי מצווה מדאורייתא דוחה מצווה מדרבנן.

ה. ובעניין זה מודגש ההכרח שבתורת החסידות – כיוון שעל-ידה נעשים התפילה והקריאת-שמע מצווה מן התורה:

כאשר יהודי מתחיל להתבונן בגדולתו יתברך, ומזה בא להבנה והכרה בשפלות האדם, שרואה עד כמה הוא בצמצום מדידה והגבלה; כאשר חסר באכילתו אזי נעשה מיד חלישות בכוח שכלו, וכאשר חסר בשינתו נעשה אצלו בלבול המוחין, ובכלל זקוק הוא למין החי, הצומח והדומם, ובלעדם אינו יכול להתקיים,

וכמו כן בנוגע למצבו הרוחני – שמתבונן בגדלות הבורא שממנו נלקחה נשמתו, "מאיגרא רמה", ומשם ירדה "לבירא עמיקתא"²³, ובפרט כשיודע בעצמו מי הוא המושל ושולט עליו מבין שני אלו שעליהם אמרו חז"ל²⁴ "זה וזה שופטן" – שלפעמים זה קם וזה נופל ולפעמים זה קם וזה נופל²⁵, כך, שאינו יכול להגיע למעמד ומצב "שתהא יציאתך מן העולם כביאתך לעולם"²⁶,

הנה כשמרגיש את שפלות מצבו – אזי מרגיש את עצמו במצב של חיסרון עצום ("א גוואלדיקן חיסרון"), ובלשון אדמו"ר האמצעי²⁷: "כשנזכר העני ואביון על רוב דוחקו . . יבכה במר נפשו תיכף כו'",

וכיוון ששפלות מצבו והחיסרון שלו נוגעים לו באמת – אזי נעשה אצלו החיוב מן התורה לבקש צרכיו, וכאשר מתפלל, אזי מקיים מצוות עשה מן התורה.

ואז נכללת בזה גם המצווה מן התורה לזעוק ולהריע בעת מלחמה – שזועק להקב"ה ש"יעמוד לימין אביון להושיע משופטי נפשו"²⁸, "זה וזה שופטן", כמבואר בתניא²⁹ ש"שתי הנפשות . . נלחמות זו עם זו על הגוף וכל אבריו כו'", והיינו, שהיצר-הרע, "א-ל זר אשר בקרבך"³⁰, גורם ל"מלחמה בארצכם", שרצונו לכבוש את רמ"ח האברים ושס"ה הגידים וג' לבושי הנפש שיהיו שייכים אליו בלבד.

אמנם, כדי לבוא למעמד ומצב שהתפילה תהיה מתוך הרגש גודל החיסרון וזעקה להקב"ה כו' – צריכה להיות ההקדמה באמירת כל פרטי העניינים מ"מה טובו", "הודו", פסוקי דזמרה וברכות קריאת-שמע,

– ומבלי לדלג³¹, למרות ההיתרים שבזה שמצינו בדברי האחרונים ושלפניהם³² – וכפי שתורת החסידות מבארת ומורה את הדרך להתבוננות בעניינים אלו – החל מההתבוננות ב"הודו להוי' קראו בשמו", "הודיעו בעמים (שאפילו בכל העמים יודעים) עלילותיו"³³,

ואחר-כך מגיע לפסוקי דזמרה, ומתבונן בעניין "וירם קרן לעמו"³⁴ – "לעמו" דייקא, כיוון שבכל הבריאה "נשגב שמו לבדו הודו על ארץ ושמים"³⁵, היינו, שאפילו "שמו" נשגב לבדו, ורק "הודו", זיו והארה בלבד, על ארץ ושמים³⁶, וכיוון שכן, נמצא, שהוא במצב של עני מדוכא שאין לו מאומה לחלוטין...

ואחר-כך מגיע לברכות קריאת-שמע, ששם מדובר אודות השרפים וחיות ואופני הקודש³⁷, שעומדים בתנועה של אמירת קדוש וברוך כו'³⁸, ומתבונן בשורש נפשו הבהמית שנלקחה מהמלאכים הנ"ל, ואילו אצלו עניין עבודת המלאכים הוא בהעדר לגמרי, כיוון שנמצא במעמד ומצב ששייך רק לענייני עולם-הזה.

ואז – בכה יבכה במר נפשו... מצד גודל התאווה והצימאון להיותו "בארץ ציה ועיף בלי מים"³⁹, ובתנועה כזו מתפלל לבורא העולם ומבקש ממנו שירווה וישביע את צימאונו ורעבונו, כיוון שאינו יכול לסבול יותר...

 – על-דרך ה"צעטיל" ששלח החסיד ר' אייזיק מהאמיל לרבינו הזקן, שמבקש ממנו להשיב על שאלתו כיוון שהדבר נוגע בנפשו ממש⁴⁰.

ועניין זה שייך לכל אחד ואחד מישראל, אפילו לפשוט שבפשוטים, וגם בזמן הגלות – שהרי אנשי כנסת הגדולה תיקנו את נוסח התפילה באופן השווה לכל – שעל-ידי ההתבוננות בכל חלקי התפילה, מ"מה טובו" עד שמונה-עשרה, כפי שנתבארה בתורת החסידות, יוכל לבוא למעמד ומצב שירגיש את החיסרון שלו בכל העניינים, ואז, כאשר מתפלל להקב"ה, מקיים מצוות עשה מן התורה ג' פעמים ביום;

ובה בשעה, יהודי שאינו לומד תורת החסידות, "א עולם'שער" – יכול לחיות שבעים שנה מבלי לטעום טעמה של תפילה אמיתית!

ו. ועל-דרך זה בנוגע לקריאת-שמע:

במה דברים אמורים שעניין קריאת-שמע הוא רק מדרבנן – כאשר אינו עומד בהיכלו של מלך, ששם אין העניין ד"מחוי במחוג קמי מלכא", ובמילא, יכול לעמוד בתנועה כזו שהוא ככל האדם, ככל הארצות וככל הגויים, ואינו מוכרח לעמוד בתנועה של מסירות-נפש ואהבה "בכל לבבך ובכל נפשך ובכל מאודך", שכן, מחוץ להיכלו של מלך אין חיוב לעמוד בתנועה של השתחוויה, ואין בכך פגיעה בכבוד המלך.

אמנם, כאשר נמצאים בהיכלו של המלך, וכמו בשעה שנכנסים להר-הבית, ועל-אחת-כמה-וכמה לבית-המקדש – הרי הדין הוא ש"לא יכנס אדם להר-הבית (ועל-אחת-כמה-וכמה לבית-המקדש) במקלו ובמנעלו ובפונדתו ובאבק שעל רגליו, ולא יעשנו קפנדריא ורקיקה מקל וחומר"⁴¹, וכאשר עובר על זה, הרי הוא עובר לא רק על עניין שמדרבנן, אלא על מצוות עשה מן התורה ליראה מן המקדש ולכבדו⁴².

ונמצא, שכאשר קורין קריאת-שמע לאחרי הקדמת ההתבוננות שנתבארה בתורת החסידות, החל מההתבוננות בתוכן ברכת קריאת-שמע, "הבוחר בעמו ישראל באהבה", "ובנו בחרת מכל עם ולשון וקרבתנו כו'", בקירוב כזה כפי שהקב"ה רוצה וכפי שהקב"ה יכול – אזי נעשה עניין "ואהבת את ה' אלוקיך בכל לבבך ובכל נפשך", ואפילו עניין "בכל מאודך", המסירות-נפש שב"הוי' אחד", ועל-אחת-כמה-וכמה עניין "והיה אם שמוע תשמעו גו' פן יפתה לבבכם גו'"⁴³ – הכרזה בעולם על-פי דין תורה, מצוות עשה מן התורה.

ז. המורם מכל האמור לעיל, שגם על-פי נגלה, על-פי שולחן-ערוך וקיצור שולחן-ערוך, מובן ההכרח בלימוד תורת החסידות – כיוון שפועלת במצוות שמקיימים מידי יום ביומו כמה פעמים (מצוות קריאת-שמע פעמיים בכל יום, ומצוות תפילה ג' פעמים ביום), לצאת מהסוג וגדר של מצווה דרבנן ונעשים מצווה מן התורה לכל הדעות.

ואם בכל הזמנים היה עניין זה הכרח גמור – על-אחת-כמה-וכמה עתה:

בזמנים שלפני זה היתה מספיקה ההתבוננות ב"שאו מרום עיניכם" כפשוטו כדי לפעול "וראו מי ברא אלה"⁴⁴,

אבל עתה, יכול להיות עניין "שאו מרום עיניכם", ועוד כמה וכמה עניינים, ואף-על-פי-כן, לא זו בלבד שלא מגיע לעניין "ראו מי ברא אלה", אלא אדרבה, שנמצא בקצה ההפכי – "כוחי ועוצם ידי עשה לי את החיל הזה"⁴⁵;

הן אמת שהוא מונח בכל חיותו בהבנה והשגה בתורה ולהוט אחר קיום המצוות, אבל הוא טוען שזהו "כוחי ועוצם ידי", שהרי הגיע לזה בבחירתו החופשית, והרגשתו היא שלא חסר לו דבר, כיוון שיש לו "כל הון ביתו"⁴⁶; כל מה שרק יכול להיות – נמצא בכיסו...

וזוהי פעולתה של תורת החסידות – להוציא מטעות זו ולהעמיד בציור אחר לגמרי, שיהיה ניכר אצלו העניין של "הוי' אחד ושמו אחד"⁴⁷ בכל ענייניו, ועד שיומשך בעולם, כנוסח "ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד"⁴⁸, ובאופן של דירה נצחית לעד ולעולמי עולמים.

(קטעים מהתוועדות מוצאי שבת-קודש פרשת וישב, כ' בכסלו תשי"ז – בלתי מוגה. תו"מ התוועדויות תשי"ז חלק ראשון (יח) עמ' 278-285)

________________

1)    ראה גם 'תורת מנחם - התוועדויות' ח"ד ס"ע 242 ואילך.

2)    ראה סה"ש תרצ"ז ע' 209 ואילך.

3)    עדיות פ"ב מ"ט.

4)    על-פי לשון הכתוב - ויקהל לו,יח.

5)    ראה זח"ג קנב,א.

6)    כ"ק אדמו"ר הוסיף בבת-שחוק: הם אמנם לא מסיימים בלשון המשנה*... אבל על-כל-פנים - "מה לנו ולעניין הזה".

--------

*) ראה סנהדרין לז,ב: "מה לנו ולצרה הזאת".

------

7)    שו"ת הריב"ש סקנ"ז. הובא בסהמ"צ להצ"צ שורש מצוות התפילה רפ"ח (דרמ"צ קיז,ב).

8)    סה"ש תורת-שלום עמ' 194. וראה 'תורת-מנחם - התוועדויות' ח"ד עמ' 282.

9)    שבת יא,א. טושו"ע (ואדה"ז) או"ח סו"ס קו. הל' ת"ת לאדה"ז פ"ד ה"ד-ה.

10)  ברכות ושבת פ"א סה"ב.

11)  ברכות כא,א.

12)  רמב"ן בסהמ"צ להרמב"ם מ"ע ה'. הובא בכסף-משנה כאן. וראה שאגת-אריה סי"ד.

13)  רמב"ם שם ה"ב. וראה קרית-ספר - הובא בלח"מ ה"א כאן. קנאת-סופרים בסהמ"צ שם.

14)  ראה כס"מ שם (ד"ה ודע), שאג"א שם (ד"ה עוד).

15)  ראה רמב"ם ריש הל' תעניות. רמב"ן ומג"א וקנאת סופרים לסהמ"צ שם.

16)  בהעלותך י,ט.

17)  ראה נ"כ הרמב"ם הל' תעניות שם ה"ד. מג"א או"ח ר"ס תקעו.

18)  ראה שאגת-אריה בתחילתו (ס"א-ב). וש"נ.

19)  ואתחנן ו,ז.

20)  ברכות כא, א.

21)  ראה תו"א שמות נב,ד ואילך. לקו"ת פקודי ו,ד. ובכ"מ.

22)  ראה סנהדרין פח,ב (במשנה). ירושלמי שם פי"א ה"ד. ע"ז לה,א ובפרש"י. ירושלמי שם פ"ב ה"ז. ועוד.

23)  ע"פ ל' חז"ל - חגיגה ה,ב.

24)  ברכות סא,ב.

25)  ראה מגילה ו, סע"א. וש"נ. הובא בפרש"י עה"ת תולדות כה,כג.

26)  ב"מ קז, סע"א.

27)  דרך-חיים פ"ב (ה,ד).

28)  תהילים קט,לא.

29)  פ"ט.

30)  ראה שבת קה,ב.

31)  ראה גם מכתב כ"ה אייר ש.ז. (אג"ק חט"ו ע' קע). שיחת י"ט כסלו תשי"א סכ"ה (תו"מ ריש ע' 134). וש"נ.

32)  ראה גם שו"ע אדה"ז או"ח רסנ"ב וש"נ.

33)  דברי הימים-א טז,ח.

34)  תהילים קמח,יד.

35)  שם,יג.

36)  ראה תו"א פרשתנו (מקץ) לד, סע"ד. ובכ"מ.

37)  ראה לקו"ת ויקרא ב,ב. ובכ"מ.

38)  ראה חולין צא, סע"ב ואילך. ובתוד"ה ברוך שם.

39)  תהילים סג,ב.

40)  ראה בית-רבי ח"א פכ"ו.

41)  ברכות רפ"ט. רמב"ם הל' ביהב"ח רפ"ז.

42)  רמב"ם שם. וראה גם הל' ביאת מקדש ספ"א.

43)  עקב יא,יג-טז.

44)  ישעיה מ,כו.

45)  עקב ח,יז.

46)  לשון הכתוב - שה"ש ח,ז. וראה תו"א ר"פ נח. ובכ"מ.

47)  זכריה יד,ט.

48)  פסחים נו,א.