שאלה: האם בשעת אמירת 'ברכות השחר' עומדים או יושבים?
תשובה: לא מצאתי מנהג קבוע בנדון בקהילות ישראל. רבים אומרים אותן בעמידה, הן מהספרדים וחסידי חב"ד שאומרים אותן בבית והן מהאשכנזים שאומרים אותן בבית-הכנסת. התימנים נהגו בעבר לומר את הברכות לפנות-בוקר בבית הכנסת, כשהחזן מוציא את כולם ידי-חובה, ובדרך כלל היו יושבים.
כמה פוסקים הביאו בשם תלמוד-ירושלמי (ולפנינו נמצא במדרש 'לקח טוב'): "כל הברכות - מעומד", ונחלקו במשמעות הדבר (שכן בברכת המזון מפורש שחייבים לשבת, כדי לברך בכוונה!). לדעת המגן-אברהם, בעל התניא ועוד, חייבים לומר את כל 'ברכות המצוות' בעמידה, חוץ מברכות השחיטה והפרשת חלה, שאין חיוב לקיימן אלא אם-כן רוצים לאכול.
לפי דעה זו, יש לעמוד באמירת הברכות "על נטילת ידיים" וכל 'ברכות התורה'.
לפי הדעות האחרות אין הקפדה בנדון אלא במצוות מסויימות (ספירת-העומר, ציצית, לולב, שופר וקידוש-לבנה).
לדעת היעב"ץ, יש לעמוד בכל הברכות כולן, אלא אם-כן המעשה השייך להן הוא בישיבה, כגון - בענייננו - ברכת 'מתיר אסורים', שהיא על התרת האיברים, שיוכל לשבת, וכן כל ברכות הנהנין, מכיוון שאכילה ושתייה דרכן בישיבה.
ייתכן שהעמידה הנהוגה יותר בברכות הקצרות ("הנותן לשכווי בינה" ואילך) נובעת מהמנהג (שעדיין קיים בקהילות רבות) לאומרן בקול רם, כעין שליח-ציבור, כדי להוציא את מי שאינו יודע לברך ידי חובתו, או כפי שנפוץ יותר - כדי לזכות את הציבור באמירת אמן.
מקורות: ב"י, שו"ע, מ"א ופרמ"ג, מור וקציעה, ביאור הגר"א וילקוט יוסף ר"ס ח; שו"ע אדמו"ר הזקן שם ס"ג. אנציקלופדיה תלמודית כרך ד, ערך 'ברכות השחר' עמ' שעד, וערך 'ברכת המצוות', עמ' תקיז. וראה ספר השיחות תש"ד עמ' 20. |
זמנים נוספים
שקיעה: 19:12
זריחה: 6:10
