נושאים נוספים
	התקשרות 702 - כל המדורים ברצף
	הידיעה כי הגאולה החלה – נתנה כוח לעמוד בקשיי הגלות
	האמונה בביאת המשיח בכל יום מגביהה מעל הטבע
	מסעדות על טהרת הקודש
	פרשת וארא
	מסורה מול הנהגות / ה' אחד / ניקוד חולם בסידורים / סיפור מהרוגצ'ובי / חמישה 'אמנים' בקדיש
	הלכות ומנהגי חב"ד

מאת הרב יוסף-שמחה גינזבורג

שבת-קודש פרשת וארא
כ"ז בטבת

השכם בבוקר – אמירת תהילים בציבור. אחר-כך לומדים כשעה מאמר חסידות שיהיה מובן לכולם, ואחר-כך התפילה.

מברכים החודש: המולד: יום שלישי, בשעה 7:22 בבוקר ו-4 חלקים.

ראש חודש שבט ביום השלישי¹.

יום התוועדות. ההתוועדות – בבית-הכנסת.

אין אומרים 'אב הרחמים'.

יום שני
כ"ט בטבת – ערב ראש-חודש

תקופת טבת: יום ראשון בלילה, לפני עלות השחר של יום שני, בשעה 4:30².

תהילים: ביום זה אומרים את שיעורי התהלים של ימי כט ו-ל בחודש³.

דו"ח: "אולי כדאי לסדר שבכל ראש-חודש תהיינה הידיעות על-דבר חודש העבר (נוסף על התכניות להבא וכו')"⁴. על כל אחד ואחת למסור (בכתב או בעל-פה) העתק מדיווח זה, למשפיע 'עשה לך רב' שלו (או שלה)⁵.

בתפילת מנחה אין אומרים תחנון.

יום שלישי
ראש-חודש שבט

[מנהגי ראש-חודש פורטו לאחרונה בגיליונות: תרפ"ט, תר"צ, תרצ"ד, תרח"צ. כאן נוספו כמה ביאורים, הלכות והנהגות].

עבודה פנימית: בכל ראש-חודש, באחד לחודש, נהג כ"ק אדמו"ר מוהרש"ב נ"ע לומר: "חודש טוב! שנתייגע בעבודה בפועל כדי לחוש את החיות פנימי בהרגש בפועל, הרגש המביא לידי פועל במידות טובות ובהרחבת הבנה והשכלה של חסידות"⁶.

גילוי משיח: בראש-חודש מתגלה בכל אחד ואחד מישראל ניצוץ משיח שבו, בחינת היחידה, שהיא ניצוץ מבחינת יחידה הכללית, נשמתו של המשיח, וגילוי זה פועל חידוש בכל מציאותו ובכל ענייניו, שנעשים חדורים בבחינת היחידה. והעיקר, שעל-ידי זה נעשה התגלות וביאת משיח צדקנו ועד כפשוטו ממש, נשמה בגוף, "מלך מבית דוד"⁷.

עניינו של ראש-חודש שבט: "בעשתי עשר חודש באחד לחודש... הואיל משה (כולל אתפשטותא דמשה שבכל דור) באר את התורה", "בשבעים לשון פירשה להם"⁸ – זו עבודתו המיוחדת של נשיא דורנו בהפצת התורה והמעיינות גם לאלו שנמצאים במעמד ומצב ד"אחר", שבשביל שיהיו במעמד ומצב ד"בן" (בפועל ובגילוי), צריכים לתרגם להם ענייני התורה "בשבעים לשון"⁹.

ערבית: לפני שמונה-עשרה אין מכריזים 'יעלה ויבוא'¹⁰, אבל טופחים על השולחן, להזכיר לציבור לומר זאת.

ברכת המזון: טעה ולא הזכיר 'יעלה ויבוא' בברכת המזון (הערב או מחר, עד לפני השקיעה של מוצאי ראש-חודש¹¹), ונזכר אחר שאמר "ה'" של "בונה ברחמיו ירושלים" אומר "ברוך . . שנתן ראשי חודשים לעמו ישראל לזכרון", בלא חתימה. אבל אם נזכר אחר שאמר תיבת 'ברוך'¹² של הברכה הבאה, "הטוב והמיטיב", אינו חוזר.

התחיל סעודתו מבעוד יום ואכל כזית, ונמשכה סעודתו אפילו כמה שעות אחר צאת היום – מזכיר 'יעלה ויבוא' בברכת המזון, בתנאי שעדיין לא התפלל ערבית¹³.

ב'יעלה ויבוא' המברך מגביה קולו מעט והשאר עונים 'אמן' על 'זכרנו ... לטובה', 'ופקדנו בו לברכה', 'והושיענו... טובים'¹⁴ – "בין הפרקים ובסוף ברכה זו (השלישית)"¹⁵.

שחרית: חצי הלל¹⁶, ואברהם זקן, זבדיה¹⁷, קדיש תתקבל. שיר של יום, הושיענו, ברכי נפשי, קדיש יתום.

קריאת התורה: קוראים לארבעה עולים בפרשת פינחס (במדבר כח,א-טו): כהן – "וידבר... עולה תמיד". לוי – חוזר "ואמרת להם" (וממשיך עד)... "רביעית ההין". שלישי – "עולת תמיד... ונסכה". רביעי – "ובראשי חדשיכם... ונסכו". חצי קדיש. הגבהה וגלילה. אשרי, ובא לציון. הש"ץ מסיים 'ובא לציון' לעצמו, ולא בקול רם. אומרים 'יהללו' ומכניסים ספר-תורה לארון-הקודש. חולצים תפילין דרש"י ומניחים תפילין דרבנו-תם. קריאת-שמע, קדש, והיה-כי-יביאך. שש זכירות. חולצים תפילין דרבנו-תם¹⁸. הש"ץ אומר (ולפחות מסיים בקול) איזה מזמור, חצי קדיש, תפילת מוסף.

במשך היום, "מנהג עתיק ללמוד בכל ראש-חודש פסוק אחד עם פירוש רש"י ואפשר להוסיף עוד פירושים, מהקאפיטל [=פרק] בתהילים שהוא מסומן במספר שנות חייו...". ומקובל אצל חסידים – גם בפרקו של הרבי¹⁹.

חודש שבט

בחודש מרחשוון תשל"ח שאל אחד השלוחים את הרבי בעניין עריכת חתונה, והזכיר כמה תאריכים אפשריים וכתב סברות לכאן ולכאן, וביניהם התאריך "יו"ד שבט". הרבי מחק תאריך זה [וראה בהערה]²⁰. והוסיף [ללא קשר למחיקה]: "ידוע דעתי – בהקדם הכי אפשרי"²¹.

__________________

1)    בה"א הידיעה – כן הוא בלוח כולל-חב"ד, וכך נהגו אצל הרבי. בסידור 'תורה אור' ועוד, תיבת "ביום" אינה מנוקדת, ואחריה "(פלוני)". בסידור תהלת ה' נדפס "בַּיום", ומתאים ללוח. (בסידורים אחרים, כמו 'אוצר התפילות' ו'עבודת ישראל', נדפסה גם תיבת "בְּיום" ללא ה"א הידיעה).

2)    ע"פ שו"ע אדמו"ר הזקן (סי' רו סי"ד וסי' תנה סט"ו-טז), יש להיזהר משתיית מים בשעת התקופה. מלשונו בסי' רו "ימתין מעט", משמע דלא כמ"ש בדרכי תשובה סי' קטז ס"ק פט (וכן העתקנו בעבר) שיש להיזהר חצי שעה לפני הזמן וחצי שעה לאחריו. ה'תקופות' צויינו בלוח 'היום יום' בעמוד שלפני התחלת ה'לוח' עצמו, ומופיעות תמיד בלוח כולל-חב"ד בתחילת החודשים המתאימים.

3)    ספר המנהגים ס"ע 19.

4)    מענה שנדפס מכי"ק ב'כפר חב"ד', גיליון 974 עמ' 17. הוראת המזכירות למוסדות חב"ד באה"ק, 'התקשרות' גיליון תק"ס עמ' 11. וגם היום שולחים זאת לקרוא או להניח ב'אוהל'.

5)    ראה 'תורת-מנחם – התוועדויות' תשמ"ו ח"ד עמ' 174, ועוד.

6)    תרגום מאידיש - אג"ק אדמו"ר מהוריי"צ חי"ג עמ' תמ. וראה 'ספר המאמרים-מלוקט' לכ"ק אדמו"ר (במהדורה הישנה חלק ד עמ' רס, ובחדשה ח"ג עמ' ש): "כי בראש חודש הוא מולד הלבנה ... דלית לה מגרמה כלום. וכן הוא בישראל, שדומין ללבנה ומונין ללבנה, שבראש חודש הוא זמן מוכשר לגלות כח הביטול שישנו בכל אחד מישראל".

7)    ספר-השיחות תשנ"ב ח"א עמ' 123.

8)    דברים א,ג-ה ובפירוש רש"י.

9)    ספר-השיחות תשמ"ט ח"א עמ' 188 הערה 7.

10)  ע"פ סידור אדה"ז.

11)  קצות-השולחן סי' מז ס"ד ע"פ סידור אדה"ז.

12)   שו"ע אדה"ז סי' קפח סו"ס י. סידור אדה"ז. ולא התקינו לומר 'יעלה ויבוא' ב'הרחמן' כמו שנוהגים ב'ועל הניסים', משום הזכרת שמות שיש בו, שם סעיף יב.

13)  שו"ע אדה"ז שם סעיף יז.

14)  ראה מקור מנהג ענייה זו מרב האי גאון, בשער-הכולל פ"ט ס"ק לו.

15)  לקוטי-שיחות חכ"ד עמ' 380. ופשוט, שהכוונה שמותר לענות רק בין 'בונה ברחמיו ירושלים' לברכה רביעית.

16)  לעניין הפסקה לעניית אמן בהלל דר"ח וחוהמ"פ, ראה המסקנא ב'התקשרות' גיליון תמא, שלפי אדה"ז כנראה אין לענות יותר מאשר בברכות ק"ש (ודלא כמ"ש כמה מלקטים ובגיליון שלח), וש"נ.

17)  בקשר לאמירת השם 'זבדיה' ומשמעותו, ראה ב'סדור רבינו הזקן עם ציונים והערות' (להרב לוי"צ שי' ראסקין) עמ' תפא, ובקונטרס 'לוח השמטות ותיקונים' שלו לעמ' זה.

18)  בכף-החיים סי' צא ס"ק כו הביא מס' יפה ללב, שאלה שצריכים לחלוץ מלבושם העליון מפני הנחת תפילין על הזרוע, צריכים לחזור וללבשם אחר-כך כי אין כבוד לעמוד כך לפני המלך ולהתפלל, יד חולצת ויד לובשת, עיי"ש. אבל בס' מנהג ישראל תורה שם ס"ק ד הביא ש"רבים אין נזהרין בזה. וי"ל דכיוון דקשה ללבוש הבגד העליון על התפילין הוי כמצוותו בכך", עיי"ש. ואכן מנהגנו להשאיר את הזרוע ללא השרוול (והרה"ח ר' דובער חן ע"ה מסר בשם הבעש"ט שאין להכניס את השרוול  מתחת האבנט), ואף לתפילת מוסף אין מחזירים את השרוול, וכן נהג הרבי.

19)  מכתב כ"ק אדמו"ר הריי"צ ב"קובץ מכתבים" של כ"ק אדמו"ר בסוף תהלים. וראה שם אופן הלימוד וחלוקת הפסוקים בפרק ארוך.

20)  ראה ט"ז וש"ך (יו"ד סי' שצה ס"ק ג), דס"ל שבכל יארצייט אין להשתתף בסעודה של שמחה, וכן נפוץ לנהוג לגבי יא"צ פרטי בין אנ"ש - אם כי לא לגבי ימי הילולא דרבותינו נשיאינו. מאידך, היה מקרה שהרבי אישר לערוך חתונה בב' ניסן (תשורת בלינוב-שפריצר, נ.י. ד' תמוז תשנ"ח). שתי ההוראות הן פרטיות. וצ"ע (ראה גם ב'התקשרות' גיליון תרל"ג עמ' 18).

21)  קונטרס 'השליחות לארה"ק, תשל"ו-תשל"ח', עמ' ק.