חידוש הגאולה העתידה לגבי שאר הגאולות
סיום מסכת תענית (במשניות) הוא בפסוק "ביום חתונתו וביום שמחת ליבו", ומפרשת המשנה: "ביום חתונתו זה מתן תורה (יום הכיפורים, שניתנו בו לוחות האחרונות), וביום שמחת ליבו זה בניין בית-המקדש שייבנה במהרה בימינו".
[...] ויש להוסיף, ש"(ביום חתונתו כו' ו)ביום שמחת ליבו, זה בניין בית-המקדש שייבנה במהרה בימינו", תהיה מעלה גדולה יותר מכמו שהיה קודם ש"חרב הבית בראשונה ובשנייה" (בבית ראשון ושני) – כיוון שעכשיו נסתיימו כבר כל העניינים של חורבן וגלות, ונעשית גאולה שלימה שאין אחריה גלות.
והעניין בזה:
החילוק שבין גאולה שלימה שאין אחריה גלות לגאולה שיש אחריה גלות, הוא לא רק בסוף העניין, בסוף הזמנים, היינו שהחיסרון בגאולה שיש אחריה גלות הוא רק בכך שלאחרי זמן נעשה עוד גלות, ומעלתה של הגאולה העתידה שגם בסוף כל הזמנים לא יהיה עוד גלות, אלא החילוק ישנו כבר בהתחלת הגאולה, היינו, שגאולה שיש אחריה גלות, כבר מתחילתה אינה גאולה שלימה, ומעלתה של הגאולה העתידה שמתחילתה היא גאולה שלימה ("פון אָנהויב'ס אָן איז שוין דער שטעל אַן אַנדערער").
וראיה לדבר – מהפסוק (שהובא בחסידות) "כי על אפי ועל חמתי היתה לי העיר הזאת למן היום אשר בנו אותה גו' להסירה מעל פני", וההסברה בזה – שסיבת חורבנה של העיר הזאת היא משום שתחילת בניינה לא היה בשלימות, ואילו היה תחילת בנינה בשלימות, לא היתה נחרבת לעולם.
ועל דרך זה בנדון דידן: "בראשונה ובשנייה" – כיוון שסוף כל סוף (לאחר ארבע מאות ועשר שנים, או לאחר ארבע מאות ועשרים שנים) היה חורבן וגלות, מוכח, שמלכתחילה לא היתה הכניסה לארץ (הן בביאה ראשונה והן בביאה שניה) ובניין בית-המקדש (הן בית ראשון והן בית שני) כדבעי למהוי.
וזוהי מעלתה של הגאולה העתידה ובניין בית-המקדש העתיד ("ביום שמחת ליבו זה בניין בית-המקדש שייבנה במהרה בימינו") – עלייה גדולה ביותר (לאחרי ירידה גדולה ביותר) [. .] – שמתכוננים לגאולה כזו שמונעת ושוללת מלכתחילה אפשרות ואפילו מחשבה אודות מצב של חורבן וגלות, כיוון שההתחלה ("דער ערשטער שטעל") היא באופן ש"את רוח הטומאה אעביר מן הארץ", ובמילא, אין לך ארץ שתוכל להתחיל להצמיח דבר כזה שסוף כל סוף יצא ממנו עניין לא טוב.
('תורת מנחם – התוועדויות' ה'תשי"א חלק ב' (ג) ע' 244)
"ושכנתי בתוכם" עוד לפני ביאת משיח
..."תביאמו ותטעמו בהר נחלתך" – שזוכים לבנין בית המקדש השלישי במהרה בימינו.
ויתירה מזו, כמו שכתוב: "למדת חיבתם של ישראל לפני המקום", שהקב"ה לא המתין ל"תביאמו ותטעמו בהר נחלתך", דהיינו בית-המקדש, בית עולמים, אלא עוד בהיותם במדבר אמר: "ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם".
וכן הוא עתה, שבאותם ימים ספורים שנותרו עד ביאת המשיח, הנה על ידי זה שלא יתפעלו מהגזירות, ויעמידו "זרע ברך הוי'" – יקויים "ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם", שהקב"ה ישכון בכל בית יהודי, וכיוון שהקב"ה שוכן שם, הרי מובן מאליו שתהיה שם פרנסה בהרחבה, בריאות בהרחבה, ונחת אמיתית מבנים ומבני-בנים לאורך ימים ושנים טובות.
('תורת מנחם – התוועדויות' ה'תשח"י, חלק ב' (כב) עמ' 60) | 
זמנים נוספים
שקיעה: 19:14
זריחה: 6:06
