מענה לתמיהות: דריכת החתן / שירת הציבור
בקשר לתמיהה (בגיליון תש"ז) על דברי כ"ק רבינו1 בשלילת המנהג לדרוך על רגל הכלה, היות וזה "בלתי צנוע" - כיצד יתאימו הדברים עם הוראתו של כ"ק אדמו"ר מהוריי"צ בעניין זה.
התשובה היא לכאורה מיניה וביה - שהרי הוראת כ"ק אדמו"ר מהוריי"צ היתה ש"אין צריך אחר להרגיש בזה", והרי עניין הצניעות כו' תלוי בעיקר בשימת לבם של המשתתפים,
וכמובן שאי-אפשר להקשות מדוע לא ניתנה אותה הוראה לאחרים, שגם הם יעשו באופן שלא ישימו לב.
* * *
אגב, בנוגע לתמיהות בגיליון הנ"ל בנוגע לשירת הציבור בחזרת הש"ץ, הרי מפורש בשולחן ערוך רבינו בכמה דוכתי2 שמה שמעכב בדיעבד בנוגע לברכות בכלל, כולל גם י"ח ברכות דתפילת שמונה-עשרה הוא פתיחתן (כשפותחת בברוך) וחתימתן, אבל נוסח הברכה אינו מעכב בדיעבד - רק שהנוסח צריך להיות מתאים לעניין הברכה.
ולכאורה הוא הדין בנוגע לשמיעה מהש"ץ, שמספיק לשמוע עיקר הנוסח והחתימה כו'3.
ומכיוון שכן - הרי בנוגע לשים שלום, מכיוון שמסיימים "וטוב בעיניך לברך .. בשלומך", הרי זה מעיקר עניין הברכה, ובהא סגי בדיעבד, וכמו כן בנוגע ל"מודים אנחנו לך", ששומעים את החזן ממשיך אחר כך "וכל החיים יודוך סלה".
בנוגע ל"אתה בחרתנו" הרי עיקר הברכה היא "ותיתן לנו את יום... הזה... מקרא קודש", דהיינו קדושת היום. ועל דרך זה בשאר ברכות (וב"הוא אלוקינו" - מנהג החזנים בדרך כלל לסיים "הן גאלתי אתכם וגו'" שזהו עיקר העניין. וצריך עיון עד כמה שייך גדר זה בנוסח הקדושה).
וצריך עיון בנוגע למגן אבות אם ה"מעין שבע" הוא עיקר הנוסח, או שתקנו הנוסח בדומה לשבע ברכות התפילה ואילו עיקר הנוסח הוא קדושת היום - כנוסח חתימת הברכה (המורה על עיקרה).
אמנם עדיין צריך עיון, דהא כל זה הוא בנוגע לבדיעבד, אבל לכתחילה ודאי שצריך לשמוע הכול4.
ויש לומר: מכיוון שחזרת הש"ץ שבימינו אינה כדי להוציא ידי-חובה [כפי שציינתם שם לעיל מיניה], ועיקר הקפידא לשמוע הוא כדי שלא יהיו ברכות הש"ץ לבטלה כמבואר בסי' קכ"ד, הרי לזה די בשמיעת עיקר הנוסח5.
* * *
ומכיוון דאתינן להכי, שמעתי מהגה"ח ר' אשר לעמיל הכהן בנוגע לברכת כהנים, שהכהנים אומרים 'יהי רצון' לפני הברכה, ו'ריבונו של עולם' אחרי הברכה, וצריכים לסיים זאת יחד עם הש"ץ, כדי שה'אמן' של הציבור יהי' גם על תפילתם, ונמצא שמחסירים שמיעת סיום ברכת מודים ושים שלום מהש"ץ [ויותר צריך-עיון כשהמניין מצומצם, דנמצא שאין תשעה מקשיבים לברכת הש"ץ].
עוד העיר בנוגע למה שאמר כ"ק אדמו"ר על ברכת ההלל, שבליובאוויטש נהגו החסידים "אַריין חאַפ'ן" ולומר בעצמם את הברכה (כשאומרים חצי הלל) לפני הש"ץ - שיש להיזהר לומר את הברכה אחרי שסיים הש"ץ "המברך את עמו ישראל בשלום".
הרב יודא כהן, עורך 'שערי נישואין'
_______________
1) שהובאה בכמה וכמה תשורות משמחות נישואין, וקשה לברר המקור הראשון.
2) סי' סח סעיף א' (בנוגע לברכות ק"ש - ובנוגע לשמו"ע) סי' קיד ס"ח. וראה גם סי' נט סעיף א. סי' סד סי"ב (לענין ברכות ק"ש). קפז ס"ד (לענין ברכת המזון). ועוד.
3) ועפ"ז לכאורה יש להקל טובא בברכות שצריך לצאת בהם י"ח בדוגמת קידוש, הבדלה וכיו"ב, שגם אם לא שמעו כל הנוסח, מ"מ, כיון ששמעו העיקר, היינו פתיחת הברכה וחתימתה וקדושת היום או "המבדיל בין קודש לחול" ותו לא, בהא סגי לצאת י"ח.
4) דלכן ההוראה היא לומר בקול "מודים אנחנו לך" כמ"ש שם. וראה הערה הבאה.
5) בנוגע ל"מודים אנחנו לך", יש להעיר מהנהוג בבית בריסק, שבראש השנה מקפידים לשמוע כל מילה מחזרת הש"ץ, מכיון שהתקיעות צ"ל על סדר הברכות, ובלי חזרת הש"ץ לא תיקנו תקיעות, דהוי כלהוציא י"ח - ולכן מקפידים באמירת "מודים אנחנו לך" שהקהל ממתין עד שהש"ץ גומר התיבות "מודים אנחנו לך", ואז מתחילים לומר מודים דרבנן, וכשמסיימים, אז ממשיך הש"ץ "שאתה הוא וגו'". אבל ג"ז צ"ע, שהרי עיקר תקנת חז"ל הוא לומר "מודים דרבנן" יחד עם הש"ץ. [וראה פסקי תשובות סי' קכז סק"א ובהערות בקשר להאזנה לש"ץ במודים בכלל – המערכת].
עוד בענין סדר לבישת הבגדים
לאחרונה דנו אודות סדר לבישת הבגדים ויסודו בדברי הרבי בשיחות קודש1, "שה'בן חמש למקרא' רואה 'מעשים שבכל יום' שמקדימים לבישת המכנסיים כדין בגדי כהונה" (הובא ב'התקשרות' גיליון קה). ועל זה הערנו (בגיליון תרח"צ, ש"פ מקץ) שעל-כל-פנים את הציצית יש להקדים קודם לבגד התחתון2.
אכן, לגבי שאר הבגדים ניתן ללבוש את המכנסיים תחילה, כמשמעות השיחה. והרב יוסף שמחה גינזבורג (בגיליון תש"ג, ש"פ בא) העיר, שיתכן שכוונת הרבי היא אודות המנהג המקובל בימי רש"י (שעל דבריו נסבה השיחה) שאז עדיין לא נתגלו דברי האריז"ל להקדים הבגדים העליונים משום מצוות ציצית, אך בימינו נהוג להקדים הבגדים העליונים.
ודבריו אלו דחוקים, משום שלשון השיחה (ב'שיחות קודש') אינה בדיוק כפי שציטט, אלא (בתרגום חפשי3): "מבין ארבעת הבגדים שלבשו הכהנים . . מובן שלכל לראש לבשו את המכנסיים, כמובן בפשטות וכפי הנהוג אף בזמן הזה 4 בכל יום ויום, שקודם לובשים את המכנסיים ואחר-כך את הכתונת. ונוסף לזה - שאת הכתונת לובשים מעל המכנסיים". הרי שמדובר לפי הנהוג אף בזמן הזה. ועוד שלבישת הכתונת אחר המכנסיים אינה סותרת לדברי האריז"ל שהקדים להם את לבישת הציצית מעל החלוק.
ובגיליון תש"ו, ש"פ משפטים, העיר הרב שניאור זלמן פרקש בעניין זה שתי נקודות:
א) ששיחה זו הוגהה והודפסה בלקוטי שיחות5, ושם בהערה 14 נידון דבר זה, שמה שהכוהנים הקדימו ללבוש את המכנסיים כן הוא להלכה6, ושם מציין בעניין הנהוג בלבישת הבגדים לס' מאסף לכל המחנות7. ובזה יפה העיר, שאין להוציא דבר ברור מחלק שהושמט בשיחה מוגהת (היינו לעניין ההנהגה בימינו). אף שעדיין גם מחלק זה יש ללמוד כדלקמן.
ב) שכפי הנראה טעו ברואה, כי הרבי מדבר אודות כתונת ארוכה המכסה את המכנסיים, מה שאין כן בימינו החולצה היא קצרה יותר, ואף דוחקים אותה לתוך המכנסיים, ולכן יש להקדימה.
ואמרתי אפרוש שיחתי, כי אף אם רואה יש כאן, נראה אין כאן.
ובהקדים בקצרה, שכל עניין הקדימה בלבישת הבגדים אינו משום חשיבות הבגד אלא משום חשיבות החלק באדם שיש לכסותו ולכבדו תחילה, ולכך כתב אדה"ז (מהד"ב ב, ד) להקדים לבישת ימין על שמאל (לא רק מנעלים המובאים בש"ס) ולחלוץ את של שמאל תחילה, מפני "שזהו כבודו של ימין" (עפ"י רש"י שבת סא, א ד"ה חולץ), וכן ברחיצה ירחוץ יד ימין תחילה. וחשיבות צד ימין נלמדת ממה שהימין חשובה בכל התורה, עיי"ש. ואילו לגבי קדימה ואיחור בקומת האדם לא כתב מאומה לא ברחיצה ולא בלבישה, ורק שיש לרחוץ את הראש תחילה "מפני שהוא מלך על כל האיברים". נמצא שהקדימה באה מחמת חשיבות שהתורה נתנה, ובימין מצינו זאת.
ולגבי חשיבות בקומת האדם, מצינו שהתורה הקדימה את החלק התחתון לעליון, שציוותה ללבוש את המכנסיים תחילה, ורק אחר כך את הכתונת. והשתא לא אכפת לן אי הכתונת ארוכה או קצרה, אם היא בתוך המכנסיים או מחוצה להם - שהרי לובש את המכנסיים בה בשעה שחלק גופו העליון נשאר מגולה, היינו דלא הקפידה תורה בחשיבות חלק העליון שבגוף, וציוותה לכסות קודם את החלק התחתון8.
ואם תאמר, מאחר והכתונת ארוכה אין ברירה אלא להקדים הבגד התחתון וכפי הרגילות, ולכן הקדימו הכוהנים את המכנסיים, כמובן בשיחה – ראשית, קדימת לבישת המכנסיים היא גזירת הכתוב9, ולא (רק) מחמת הרגילות10.
זאת ועוד, שבבוקר כשלבשו הכהנים בגדי כהונה לעריכת ה'פייס' נפסק11 שפושט בגדי קודש ולובש בגדי חול, ורק עימם פושט את מכנסי הקודש. והלא כשם שפושט את מכנסי הקודש אחר שלבש בגדי חול, יכול לפשוט אותם עדיין כשלבוש בבגדי קודש וללבוש מכנסי חול ואחר-כך לפשוט את שאר הבגדים, משמע שלא מצד הרגילות לפשוט הבגד העליון תחילה פשטו את הכתונת, שהרי גם כשיש עליו בגד עליון (חול) פושט ולובש המכנסיים, אלא התורה הקפידה ללבוש מכנסיים ראשונה ולפשטם לאחרונה. נמצא שחלק גופו העליון אין עליו חשיבות להיות מכוסה יותר מחלקו התחתון12. והרי אם היו לובשים את הכתונת תחילה – היה כל הגוף מכוסה, וצריך לומר שלבישת המכנסיים תחילה חשובה יותר מהצניעות.
וכל זה הוא מגזירת הכתוב ללבישת הכוהנים, ועדיין לא הייתי יודע אי ללמוד מדין זה ללבישת כל אדם13. ועל זה היה חשוב להביא את השיחה, שדין זה שהתורה ציוותה לכוהנים משתקף בחיי היום יום שלנו. ונמצא שבפועל יש מקום לנהוג ללבוש כבגדי הכהן קודם את המכנסיים, ואף שחולצתנו קצרה, מכל-מקום העיקר שאין דין כבוד בחלק העליון ללבשו תחילה, ואדרבה. ואף לפי מה שהעיר שבשיחה המוגהת משמיט הרבי את הנהוג והמצוי, מכל-מקום ציין לזה, משמע שיש מקום לקשרם, ועל-כל-פנים ציין בסתם לדיון בספר מאסף לכל המחנות שמביא מקום לכאן ולכאן14, משמע שאף שאת החלוק (גופיה) יש להקדים מצד הציצית, לעומתו שאר הבגדים אין בהם מקור ברור ואין דין חשיבות בזה לכסות את חלקו העליון של הגוף קודם, ואדרבה.
נמצא למסקנה שאת הטלית-קטן יש ללבוש ראשון, אבל הבגדים העליונים יותר אין ברור בהם דין קדימה ואיחור (והוא תלוי במנהגים), ומחד יש מקום להקדים המכנסיים כבגדי הכהן (כמנהג העולם שמובא באחרונים, וכן משמעות השיחה הבלתי מוגהת15), וכהברייתא במסכת ד"א זוטא פ"ח. ולאידך יש מקום ללבוש תחילה את הבגד העליון (כמנהג החסידים שמובא באחרונים), כהברייתא דמסכת ד"א רבה פ"י, וכנ"ל שלכאורה אין בזה דין של קדימה ואיחור דווקא.
הרב שלום דובער פרידלנד, ישיבת תומכי-תמימים, ברינוא, צרפת
__________________
1) ש"פ פקודי-שקלים תשמ"א אות לט.
2) עפ"י מנהג החסידים ועפ"י המובא בשם האריז"ל (בספר אור צדיקים ס"א), ומובן מדברי הטור ריש סימן ח', ראה הנסמן שם.
3) תוקן מעט ע"פ 'הנחות התמימים' – המערכת.
4) הדגשה זו היא של הרב הכותב – המערכת.
5) כרך כו, שיחה ג' לפרשת פקודי.
6) רמב"ם הל' כלי המקדש פ"י ה"א.
7) סי' ב ס"ק ה.
8) לכאורה, הטעם נאמר בפסוק "לכסות בשר ערווה" (וראה בלקוטי שיחות שם סו"ס ז, וב'התוועדויות' תשמ"ה ח"ג עמ' 1505), ולאחר-מכן אין מעלה לחלק התחתון על העליון – המערכת.
9) יומא כג, ב, וברמב"ם שם. ונלמד מהפסוק 'ומכנסי בד יהיו על בשרו'. (או 'ילבש על בשרו', ראה הגהות הרש"ש יומא שם). וראה במנ"ח מצוה צ"ט אי הסדר מעכב, ונוטה לומר שאכן אף שכבר לבש, יפשוט וילבש שוב.
10) ומה שבשיחה כתב לפי שכן היא הרגילות, לכאורה צ"ל בפשטות שהוא לפי פשוטו של מקרא שלבשו קודם את המכנסיים מצד הרגילות, אך לא בא לומר שזהו הטעם באמת. וראיה לדבר שבאותו סעיף בשיחה (אות ל"ט) מסתפק הרבי מה קדם, האם האבנט או הכתונת, ועכ"פ ברור שהכתונת לא היתה באחרונה. והנה ברמב"ם שם הביא להלכה שהמגבעת ילבש לאחרונה, ומה מקום לספק, אלא צ"ל שהשאלה אינה להלכה אלא לפי פשוטו של מקרא.
11) רמב"ם פ"ד מהלכות תמידין ומוספין הלכה ב', והוא מיומא כה, א כשיטת רב ששת, ופסקו כמה מהראשונים שכן היה הסדר בכל לבישה ופשיטה, ראה הנסמן ב'תורה שלמה' ריש פרשת צו על הפסוק 'ומכנסי בד ילבש על בשרו'.
12) ראה שו"ת משנה שכיר סימן ב', ושו"ת קנה בושם סימן א' שלרש"י ועוד - היה פושט בגדיו לגמרי, ועכ"ז היו מכנסיו לאחרונה.
ולפי"ז דוחק להביא ראיה מהסדר 'פניו ידיו ורגליו' שהביא הריש"ג בגיליון תש"ג (וש"נ), לפי שבפועל אף שכך הסדר מ"מ אין בו 'דין קדימה', שהרי דין קדימה נובע מחשיבות, והתורה לא החשיבה זאת, חוץ מהראש. ולכן אף אין לדייק מלשון אדה"ז שם שהביא דין קדימת ימין לשמאל לפי הסדר: חלוק, מכנסיים, ואנפלאות, כי יתכן שבפועל כך הרגילות להקדים, אך אין בזה 'דין קדימה' הנובע מחשיבות, וע"ד שיטת ה'שאגת אריה' (סימן כ"א, וסימן כ"ח) שדבר שאין קיומו חובה נחשב כדבר המצוי ואין בו דין תדיר.
13) וכפי שאכן הביאו הפוסקים את שתי הברייתות במסכת דרך ארץ רבה וזוטא אי להקדים קודם את המכנסיים, ולא למדו זאת מבגדי כהונה (ראה שו"ת תורת יקותיאל (רוזנברגר) מהדו"ק סימן ח', והובא במאסף לכל המחנות סימן ב' סק"ה (שצויין בלקוטי שיחות שם) [אף שלעניין הלבשת נפטרים ר"ל לומדים בפועל מבגדי כהונה, המערכת] ונוטה לפסוק שעכ"פ את החלוק (גופיה) ילבוש ראשונה כדי ללבוש מיד את הציצית. ובשו"ת משנה שכיר שם).
14) חוץ מהציצית שכתב ללבוש ראשונה (ולא כפי שהביא בשו"ת קנה בושם שם שחזר בו מעניין זה).
15) צ"ב מה משמעות יש בשיחה כשמדובר בבגד שאין בו את הטעם של לבישת המכנסיים (ע' לעיל הערה 8) – המערכת. | 
זמנים נוספים
שקיעה: 19:12
זריחה: 6:08
