נושאים נוספים
	התקשרות 715 - כל המדורים ברצף
	כל יהודי הוא "מלך" על הטבע – בכוח התנהגותו ה'ניסית'
	ציפייה לגאולה בקוצר רוח
	העבודה בכרם חב"ד
	פרשת תזריע
	שואלין ודורשין בהלכות הפסח (א)
	הלכות ומנהגי חב"ד

בדורנו רבים המחפשים תורת החסידות ומתחננים בקלא דלא אשתמע – להראותם האור כי טוב * "ישנה עבודה רבה כל כך בכרם חב"ד" * "אושר ועושר ברוחניות וגשמיות ולא כל אחד זוכה לזה" כתב הרבי לעסקן חסידי שביקש להתפטר ממשרתו החבד"ית * רשימה ראשונה

מאת הרב מרדכי מנשה לאופר

פלא הדבר בעיני, כיוון שמעטים המתעסקים בהנוגע לחסידות ולהשייך לה המתאימים לזה, ובפרט בהשוואת מספרם למספר אלו הדנים ומתפלפלים בשאר הבעיות. ולמה יחליף האדם התפקיד אשר בלי ספק שלו הוא כיוון שמעטים או אינם כלל האחרים שימלאוהו, ויתן רוב זמנו ומרצו המכריע, לענין שרבים המתעסקים בו אפילו אם-תמצי-לומר שמצוה ברורה היא.

וכבר המליצו על זה בהתוועדות, הכתוב שמוני נוטרה את הכרמים כרמי שלי לא נטרתי, שגם הראשונים כרמים הם והתורה מעידה על זה, ובכל זה מתאוננים מקרב ולב עמוק, כי ישנו כרמי שלי אשר אותו לא נטרתי (אם אפילו שמוני והתנאים מכריחים – למה זה נפל בגורלה להיות נוטרה דוקא כרמים סתם).

והאריכות לדכוותיה בטח אך למותר, ורק להעיר אשר רואים במוחש שבעניני חסידות ומנהגיה שבדורות מלפנים זקוקים היו להשתדלות עצומה ולמלחמה נגד מנגדים וכו', הרי דוקא בדורינו דור יתום זה – לא רק שכמעט אין מנגדים, אלא שעוד נתרבו, הן בכמות והן באיכות, המחפשים תורת החסידות ומתחננים בקלא דאשתמע או דלא אשתמע להראותם האור כי טוב.

בברכה, מתאים לפתגם הידוע, שינצל את כל זה שחננו בורא עולם למילוי התפקיד הנפשי והפנימי הפצת המעיינות (עד שיגיעו אפילו) חוצה, אשר, כטבע נפש האדם, אז ורק אז ימצא סיפוקו הנפשי במילואו.

למי כתב הרבי איגרת מיוחדת זו? לתמים בן תמימים? מסתבר שדווקא לא. האיגרת נכתבה לאישיות רבנית חשובה, הקרובה דווקא לחוגי הציונות הדתית – "הרב הגאון ותיק-וחסיד איש-ירא-אלוקים רב פעלים כו' מו"ה כתריאל פישל טכורש שי'", שהתגורר בתל-אביב (אגרות-קודש כרך יב עמ' קפח).

בפתח המכתב הנ"ל מבקש הרבי לגעת בנקודה רגישה ("ארשה לי לבוא באיזה מילין בנקודה אישית") והיא:

ידועה התחייבות של כל אחד לגבי מצוה שאי אפשר לעשותה על-ידי אחרים בערך החיוב דשאר המצוות, אף שכולן מרועה אחד ניתנו, ועל דרך זה הוא גם בעניין דיגדיל תורה ויאדיר ובאורח חיים ומנהגי ישראל, שגם הם תורה הם.

והנה קראתי מהנכתב על-ידי מעלת כבודו בענינים שונים ובבעיות שונות, וחיפשתי ביניהם אחוז הבעיות אשר נושאם היא תורת החסידות הדרכותי[ה] ומנהגי[ה], וקטן הוא ביותר וביותר, על-כל-פנים בין נדפסי כבוד-תורתו שראיתי.

ומתאים לההקדמה הנ"ל, הנה..

זכות ונחיצות עליונה לעבוד במוסדות חב"ד

בני זוג מאנ"ש קיבלו פנייה לעבוד בשטח החינוך על טהרת הקודש בכרם חב"ד, ולא קיבלו את ההצעה. במענה למכתב הבעל, שבו פירט את הנימוקים לכך, הגיב הרבי בב' בשבט תשט"ז (אגרות-קודש' כרך יב' עמ' רסז):

הנה מה תועלת לו בהטעמים כיוון שסוף-סוף אינם לוקחים חלק במוסד כ"ק מו"ח אדמו"ר זצוקללה"ה נבג"מ זי"ע, ואף שמובן שחינוך הכשר בכל מקום שיהיה בעיה חיונית היא, הרי גם על זה מתאוננים וכמו שכתוב שמוני נוטרה את הכרמים כרמי שלי לא נטרתי, אף שגם הראשונות מעידה התורה שכרמים הם, וק"ל, והאריכות בטח אך למותר.

בהזדמנות אחרת, בשנת תשכ"ו, כתב הרבי ('אגרות קודש' כרך כד עמ' רנז):

לשאלתו בנוגע לאופן ומקום עבודתו בעתיד – מובן שקדימה ביותר וביותר לעבודתו במוסדות ליובאוויטש (קדימה הן מצדו והן מצד המוסדות). כן מובן שעבודה צריכה להיות באופן לנצל מקסימום האפשרי דיכולתו ומתוך שמחה – ואיני רואה כל סיבה וענין שימנעו קיום שני תנאים הנ"ל ביחד. והרי זוהי, כנ"ל, טובת כל הצדדים...

בשנת תשל"ב נכנס האברך הרה"ג ר' מרדכי שמואל אשכנזי שליט"א (כיום רבו של כפר חב"ד) ל'יחידות'. באותה תקופה הוצעו לו עבודות במפעלים תורניים מפורסמים. הרבי הגיב בתקיפות:

הרי יש עבודה רבה כל כך בכרם חב"ד והלואי שיספיקו לגומרה לפני ביאת המלך המשיח...

הרבי חזר על דבריו אלו מספר פעמים (הובא ב'פתח דבר' להלכות תלמוד תורה משולחן ערוך של אדמו"ר הזקן קה"ת תש"ס עמ' V הע' 6, והושלם על-פי ראיון שנערך עם הרב אשכנזי ופורסם ב'כפר חב"ד').

כרמי שלי לא נטרתי?!

בחורף תשכ"ח העלה העסקן החסידי ר' יצחק (איצ'קע) גאנזבורג (ע"ה) רעיון, שחב"ד תשתף פעולה עם המועצה הלאומית למניעת תאונות בדרכים. הרב ישראל לייבוב (ע"ה) דיווח על כך לרבי תוך שהוא מעלה את הלבטים שבעניין: ה"רווח" יהיה פרסום חב"ד וגם פשוט מצד הצלת נפשות וכו'. מאידך, היו מאנשי צא"ח שהתנגדו לדבר וטענו שאין זה מעניינה של צא"ח. בתגובה כתב לו הרב חדקוב (מקדש מלך כרך ג' סנ"ד): "צודקת הדיעה במכתבו שמתנגדת להשתתפותכם בזה והאומרת שאין זה מעניינה של צא"ח..."

הרבי עצמו כתב לר' יצחק מכתב מכ"ד טבת ('אגרות קודש' כרך כה עמ' עד):

במענה למכתבו . . שחב"ד ינהלו תעמולה למניעת תאונות בדרכים וכו'.

הרי אז יפנו אליהם גם משאר כיוצא-באלו שינהלו תעמולה גם אודותם וכו' – ובכלל "כרמי שלי לא נטרתי" (ככל הדרוש) ואין לחפש כרמים – אף שגם הם כרמים – להיות נוטרה כו' וק[ל] ל[הבין].

ענייני חב"ד – מצווה שלא נעשית על ידי אחרים

שנתיים קודם לכן כתב הרבי מכתב ארוך ומנומק באר היטב בנושא זה ('אגרות קודש' כרך כד עמ' נה-נו) אל אישיות מסויימת:

ב"ה, כ"ה טבת, ה'תשכ"ו

ברוקלין, נ.י.

מר..

שלום וברכה:

מכתבו נתקבל באיחור גדול ביותר, וגם מצדי נתעכב המענה מרוב הטרדות, ואת כ[בודו] הסליחה.

במכתבו כותב שחב"ד יקיים סמנריון למורים בין בני הישיבה, וכותב הטעמים בזה וגודל ההכרח שבדבר.

ואף-על-פי שברוב הטעמים שלו מסכים אני אתו, אבל לאחרי בקשת סליחתו הרי גם כן מכמה טעמים שחושבני שבחלקם יתקבלו על דעתו, מוכרחני לומר שלא זה מענייני חב"ד. אף שבנוגע עצם הענין לית מאן דפליג שהוא הכרחי ביותר.

כי הנה אילו היה עודף בכח אדם בכלל, ובחב"ד בפרט, וכל הענינים שהם בגדר שאי אפשר לעשותם על יד אחרים אלא על ידי חב"ד כבר היו נגמרים ונעשים, או אז אולי יש מקום לדון בענין האמור. אבל לדאבוננו יש מחסור גדול ביותר בכח אדם בכל התנועות החרדיות, כולל תנועת חב"ד. משום כך דין קדימה לאותם הענינים המחייבים את אנשי חב"ד לראש ולראשונה, אשר מבלי הבט על מסירותם לתפקידם ועבודתם עדיין המלאכה מרובה ויש להוסיף ולהרחיב. מאידך, פעולה אחרת שהכל מודים בהכרחיותה וכמה מסוגלים להביאה לפועל, חושבני שאין לחב"ד הצדק, על-פי יושר ובעיקר על-פי התורה, להתעסק בה. והרי לפנינו סוגיא מפורשת (מועד-קטן ט, סוף ע"א וריש ע"ב) ומסקנת הגמרא שבנוגע למצוה שאפשר לעשותה על ידי אחרים – לימוד התורה הוא בגדר של "כל חפצים לא ישוו בה". ואין הגמרא עושה חילוק בין מצוה אחת לכמה מצוות או בסוג המצוות, מה שאין כן בנוגע למצוה שאי אפשר לעשותה על ידי אחרים, שאז אפילו מצוה קלה יש לה דין קדימה ומוכרח לעשותה. ובודאי לדכוותיה האריכות אך למותר.

וזהו היסוד לעמדתי בנידון דידן, שאף-על-פי שענין ההוראה והחינוך תמיד הוא מהחיוניים ועל אחת כמה וכמה בדורנו ובארצנו הקדושה וכו', אבל אי אפשר לדחות מצוה שאינה יכולה להיעשות על ידי אחרים ואפילו מצוה קטנה.

בכבוד ובברכה

על יסוד פגישתנו והתכתבותנו ארשה לי להביע תקותי שציין את יום הסגולה י"ט כסלו, שבודאי ידועה לו פרשת היום, המאסר והגאולה.

מעשה בעסקן חסידי שהתאונן על מצב פרנסתו במוסד חב"די שניהל. הרבי הגיב ('אגרות קודש' כרך כד עמ' רפ):

לנקודה שחוזר עליה בכמה וכמה ממכתביו,

משרה במוסד כ"ק מו"ח אדמו"ר זהו אושר ועושר ברוחניות וגשמיות, ולא כל אחד זוכה לזה. און זיין ווארפן זיך מיט דעם [=והקלות שבה הוא מנופף ברעיון ההתפטרות] וכו' – לפי-עניות-דעתי, צריך-עיון-גדול אם ימשיך עוד בזה, שהרי סוף-סוף אין זכין לאדם בעל-כורחו. ומה יהיה, אם, חס ושלום, תקובל בקשת הפיטור?!...