ביאורי הרבי על כפל החלומות של יוסף ושל פרעה * חלומות מבעל החלומות ועובדות בשטח – מה אומרת ההלכה? * יישוב במאמר על החולם 'פילא בקופא דמחטא' * ומדוע לא חולמים מהרהורי היום סתם גם ממחשבות בענייני תורה? * התייחסויות הרבי לחלומות * רשימה ראשונה
מאת הרב מרדכי מנשה לאופר
חלומותיו של יוסף הצדיק בתחילת פרשת וישב זכו לביאורים רבים של הרבי (ראה ביאורי החומש בהוצאת 'היכל מנחם'):
לשם מה נדרשו שני חלומות, בשעה שבשניהן מופיע אותו רעיון (שבני משפחתו של יוסף משתחווים לו)? מפרש הרבי: החלום הראשון עוסק בדברים ארציים – אלומות תבואה העומדות בשדה, והשני בעניינים שמימיים – שמש, ירח וכוכבים. ובאו שניהם ללמד שהן מי שעוסק בענייני עולם והן מי שעוסק בענייני קדושה – עליהם להיות קשורים לצדיק ובטלים אליו.
ומה בין חלומות יוסף לחלומות פרעה, אשר אף הם נשנו פעמיים, אך רק אצל פרעה היה הדבר סיבה "כי נכון הדבר מעם האלוקים וממהר האלוקים לעשותו", ואילו חלומותיו של יוסף התקיימו רק לאחר עשרים ושתיים שנה?
אלא כד דייקת שפיר שני חלומותיו של יוסף לא היו זהים לחלוטין שכן הם רמזו לשני מאורעות שונים: הראשון התייחס להשתחוויה של אחיו בעת ירידתם למצרים לרכישת תבואה ומזון (גם החלום עסק בקציר ואיסוף תבואה). ואילו השני התייחס גם ל"השמש והירח" היינו שכלל גם את יעקב ובלהה, בירידתם לגור במצרים. אז גם השבטים היו חשובים ובעלי מעמד גבוה במצרים, ולכן נמשלו לכוכבי השמים המאירים.
אין מדובר אפוא בכפילות, אלא בשני חלומות שונים בתוכנם, לכן לא היה בהם ללמד שהחלום יתקיים במהירות!
"דברים בטלים"
חז"ל ורש"י למדו מדברי יעקב "הבוא נבוא גו'" – "שאין חלום בלא דברים בטלים", ולכאורה רק פרט אחד (אי הופעתה של רחל) נתקיים. מדוע אם-כן נקטו לשון רבים ("דברים בטלים")?
מסביר הרבי (לקוטי שיחות חלק לה עמ' 158 ואילך): פרט נוסף בחלומו של יוסף לא נתקיים במלואו: ההשתחוויה של יעקב ליוסף לא היתה שלימה אלא "על ראש המיטה" בלבד, ולא השתחוויה המסמלת הכנעה והתבטלות. אדרבה, על-פי המבואר בחסידות הודגשה בפעולה זו מעלת יעקב לגבי יוסף.
גם חלומותיו של פרעה ופתרונן על-ידי יוסף זכו לשפע ביאורים:
התוספות במסכת תענית ועוד מפרשי התורה (וכן הבית יוסף) עסקו בשאלה כיצד ייתכן שיוכבד בת לוי נולדה בין החומות עם כניסתם של בני-ישראל למצרים בשעה שבאותו הזמן היה רעב בעולם והיה אסור אז לעסוק בפריה ורביה?
אלא מבאר הרבי ('לקוטי שיחות' כרך כ'): בעת הורתה של יוכבד לא חל עדיין האיסור, שהרי באותה שעה לא היו עדיין "שני רעבון" (לשון רבים), מה שאין כן יוסף ידע כבר בתחילת הרעב שצפויות כמה שנים של רעב ולכן נאסר עליו כבר מתחילת התקופה.
ולמרות שחלומו של פרעה וכן הפתרון התפרסמו, אך לוי לא ידע שיוסף הוא פותר החלום, ולכן לא יכול היה לדעת שפיתרון זה מוסמך עד כדי ביטול מצוות פריה ורביה, ובפרט שיתכן שמספר שני רעב הצפויות הוא מהדברים בטלים שבחלום.
ולחלומות פרעה:
פתרונו של יוסף עלה גם על דעתם של חרטומי מצרים, אלא שהם נתקשו לקבלו – מדוע ראה פרעה בחלומו את הפרות הטובות יחד עם הפרות הרעות, והרי שנות הרעב באות בהכרח לאחר שנות השבע, ולא בכפיפה אחת איתן?!
ואכן פתרונו של יוסף לכשעצמו לא היה בו חידוש שהרי גם "קל שבקלים היה פותר אותם חלומות" (כלשונו של האברבנאל); התפעלותו הרבה של פרעה מחכמתו של יוסף היתה בעיקר מן העצה שהוסיף – אגירת המזון בשנות השבע לצורך שנות הרעב – העובדה ששני השבע מספקות מזון לצורך שנות הרעב – היא היוצרת קשר ביניהן, כאילו ששנות השבע והרעב נמצאות יחד, בעת ובעונה אחת.
לכן הציע יוסף עצה שלא נתבקש להציע – שכן בה דווקא באה לידי ביטוי חכמתו של יוסף שהביאה להתפעלותו הרבה של פרעה!
הלכה פסוקה לגבי חלומות
בהזדמנות מסויימת כתב הרבי כדלהלן ('מאוצר המלך' עמ' 92):
פס[ק] ד[ין] תו[רתנו] הק[דושה] ברור החלומות שווא ידברו.
והרבי ממשיך:
אפילו כשראה בחלום שבמקום פ[לוני] מונח סכום מסוים ויקח[נ]ו משם ויתן החצי לצדקה – ומצא הכל מכוון – יקח הכל לעצמו ואף פרוטה לא שייך לצדקה.
הרבי חותם בהוראות הבאות:
בד[יקת] התפ[ילין] והמ[זוזות].
הנהגה יומית [=על-פי שולחן-ערוך].
כוונת הרבי לנאמר בגמרא סנהדרין ל,א: הרי שהיה מצטער על מעות שהניח (השאיר) לו אביו (ולא אמר לו היכן הם. רש"י) ובא בעל החלום (שר המראה חלומות בלילה. רש"י) ואמר לו כך וכך הן (מגיד לו כמה יש. רש"י) במקום פלוני הן. זה היה מעשה ואמרו: דברי חלומות לא מעלין ולא מורידין (ויכול להוציאם במקומן. רש"י).
ואכן מדגיש הרבי שזהו "פסק דין תורתינו הקדושה", שכן כך פסקו הרמב"ם (הלכות זכייה ומתנה פרק יו"ד הלכה ז), השולחן ערוך (חושן משפט רנו, ט) והרמ"א (יורה דעה סוף סימן רנט).
אמנם יש שרצו לדייק שזהו דווקא כשבא "בעל החלום", מה שאין כן כשבא אביו של החולם. אמנם רבי יהודה החסיד בספר חסידים (סימן תשכ"ז) קובע במפורש: והמתים אינם יודעים מאומה אם בא המת בחלום על עניין המצוות, כמו שאמר מעות של מעשר שניהם דברי חלומות לא מעלין ולא מורידין (וראה מקור חסד (להר"ר מרגליות (ז"ל)) שם).
היכול אדם להרהר בחיבור הפכים?
במאמר חסידות שהשמיע הרבי בפורים תשד"מ והוגה לאחר-מכן לקראת פורים תשמ"ח (סה"מ מלוקט חלק ג' עמ' פא), נאמר בין השאר בעניין החלומות:
וכמו שרואים במוחש בעניין החלומות, שיש בהם הפעולה דכל הכוחות, שכל ומדות כו' וגם רצון ותענוג. ועד דכאשר הוא זוכה, השכל שמשכיל בחלום הוא שכל אמיתי, וכן הוא גם בנוגע לתענוג ורצון.
הנאמר לגבי שכל אמיתי מכוון למה שמובא בלוח "היום יום", ד' טבת:
החלומות הטובים בענייני תורה שמודיעים בחלום, באים על-פי הרוב על-ידי שקידה גדולה בתורה ביום. דכאשר עוסק בתורה בשקידה גדולה, או עוסק בעבודה שבלב ביגיעה עצומה, הנה כאשר בלילה נשמתו עולה למעלה ושואבת לה חיים מחיי דלעילא [=מהחיים העליונים] כמבואר בזוהר – הנה אז מודיעים לו חדושי תורה בגליא שבתורה או בפנימיות התורה, איש איש כפי שקידת עבודתו בעבודת היום.
וכך מובא בשיחת חג השבועות תשכ"ב ('לקוט שיחות' כרך ד' עמ' 1026 הערה 10): ומובא מהרדב"ז (בספרו מגדל דוד על שיר השירים על הפסוק דובב שפתי ישנים) שהיה נושא ונותן בהלכה בתוך השינה.
בהמשך המאמר של פורים תשד"מ נאמר עוד:
אבל גם מי שאינו בדרגה זו, הרי רואים במוחש שגם בהחלומות שלו ישנם מדות שכל רצון ותענוג בנוגע לעניינים שישנם במציאות (מה-שאין-כן ענינים דנמנעות, כמו פילא דעייל בקופא דמחטא [=פיל הנכנס בחור המחט], אי-אפשר להיות גם בחלום.
בהערה 22 מציין הרבי:
כמפורש במסכת ברכות נה, סוף עמוד ב. ומה שנאמר בהמאמר [=של כ"ק אדמו"ר מוהריי"צ] דשנת ה'ש"ת סעיף ד' (עמ' 8) "וכמו החולם פילא בקופא דמחטא" – זהו כשחושב על דבר זה במשך היום. ומה שמביא שם ענין זה בנוגע לזה שבחלום אפשר להיות חיבור ב' הפכים – אף שזה בא מהמחשבות שבמשך היום (ולא מצד החלום עצמו) – כי בעת החלום אינו יודע שזה בא ממחשבתו.
אגב: את ההסבר במאמר כתב הרבי עוד בחיי הרבי ריי"צ, בט"ז טבת ה'תש"י, להרה"ח ר' חיים יוסף רוזנבלום (ז"ל), גיסו של חדב"נ הרש"ג (נדפס ב'אגרות-קודש' כרך ג' עמ' רלב-רלד עם הסברים על ההערות בכמה נושאים בחסידות). מן הראוי להביא כאן את הדברים שנכתבו שם בבהירות והרחבה:
בדיבור המתחיל בלילה ההוא ש"ת ס[עיף] ד – דבעת השינה מחברים הפכים וכמו החולם פילא בקופא דמחטא. והוקשה לו דהרי אמר[ו] ר[בותינו] ז[כרונם] ל[ברכה] (ברכות נה, ע"ב) דלא חזי אינש בחלמי כו' פילא דעייל בקופא דמחטא.
ולפ[י] עני[יות] ד[עתי] לא קשה כלל, דז[ה] ל[שונו] [=בהמאמר] שם: אין מראין לו לאדם אלא מהירהורי לבו... תדע דלא חזי אינש בחלמי... פילא דעייל בקופא דמחטא. ומזה עצמו מובן דאם יהרהר אדם בזה גופא דאי אפשר שיראה בחלום פילא בקופא דמחטא, אפשר שיחלום בו בלילה אפילו פילא דעייל בקופא דמחטא, כי החלום מחבר הפכים. (אבל באשר היא מילתא דלא שכיחא כלל שיהרהרו אפילו בשלילת הדבר, להיותם הפכים שח[י]בורם מושלל לגמרי, לכן אמרו רז"ל דלא חזי כו'). ולהעיר מט"ז לאו[רח] ח[יים] ס[ימן] רפ"ח סק"ה ושו"ת צ[מח] צ[דק] שער המילואים ס[ימן] סב. עיי[ן] ש[ם].
מה בין מחשבה למחשבה
נשאל הרבי בשנת תשכ"ב מדוע גם במחשבה קלה בענייני העולם, קורה לעתים תכופות שחולם אדם מהרהורי ליבו, מה-שאין-כן במחשבת תורה ומצוות ויראת-שמים ואפילו כשלומדים בעיון.
והשיב ('אגרות-קודש' כרך כב עמ' רמו):
והביאור בזה מובן גם מהמבואר בספר תניא קדישא פרק כט (ל"ז עמוד א) ומצוי[ן] לזהר הק[דוש] עיי[ן] ש[ם].
בחודש אדר שני תשמ"ו ענה הרבי בכתב ('לקוטי שיחות' כרך לה עמ' 309) לאשה שכתבה על חלום שחלמה ובו ראתה גשמים יורדים:
..אבל בכלל לא תחשוב אודות חלומות וכו', כי אם הנהגה בחיי היום-יומיים תהא מתאימה להוראות תורתנו תורת חיים וקיום מצוותיה עליהם נאמר וחי בהם . . מתוך אמונה תמימה בהשם.
לפני כן ציין הרבי:
שראתה בחלום גשמים יורדים – על דבר זה סימן טוב, וחלמא טבא חזית.
"אגוזים" ופתרונם
"אגוז" זהו משל לעם-ישראל, כשם שהאגוז מצוי בתוך קליפה, פרי וגרעין, וממנו צומחים כמה אילנות, כך בני-ישראל: אף שבחיצוניות, בגופם, דומים הם לעמי הארץ [=אומות העולם (תניא פמ"ט)], הרי בפנימיותם, הנשמה עושה פירות ופירי פירות בהצלחה רבה, ויש בו גם כן טעם...
כך פירש הרבי ביום ראשון כ"ה תמוז תנש"א ('זורע צדקות' עמ' 140) את חלומה של אשה שראתה בחלומה את הרבי מוקף ספרי-תורה. בחלום אמרה האשה "יש לך שכינה" והרבי השיב "אגוזים אגוזים". האשה פנתה לרבי במהלך חלוקת השטרות לצדקה וביקשה להבין את פשרו של החלום; והרבי, כאמור, השיב לה בהרחבה.
חלום של כהן
"בוודאי ידוע לכב[ודו] ש"ברכת כהנים" יש לה קשר לפתרון חלומות לטובה. מטעם זה אומרים את "ריבונו של עולם [..חלום חלמתי] כו'" בעת "ברכת כהנים", על-אחת-כמה-וכמה חלום שכהן בעצמו חולם.." – כתב הרבי לאיש נכבד ושמו מר אלחנן כהן, שעמד בקשרים עם ה'מל"ח' עוד בחיי הרבי ריי"צ ('אגרות קודש' כרך ג' עמ' רנב).
בי"ז כסלו תשכ"א ('אגרות קודש' כרך כ' עמ' סב) כותב הרבי:
"לכתבו המאורעות בקריאת התורה וחלום וכו' – יסיח דעתו מזה לגמרי, וביחוד שדברי תורה הרי הם אדרבה משמחי לב, והתורה ענינה להמשיך בטוב הנראה והנגלה למטה מעשרה טפחים.
"ובהנוגע להנזכר-לעיל ידועים הדיעות בזה בשולחן-ערוך לרבנו הזקן סימן רפ"ח סעיף ז', וסיום וחותם הסעיף שאין בזה הוראה מן השמים כלל וישמח גם לב אחרים, כוונתי שיפריש לצדקה ח"י לירות במשך הימים עד לסיום וחותם חודש כסלו . . נוסף על הצדקה ביום סגולה י"ט כסלו הבא-עלינו-לטובה.
ושוב שנים לאחר מכן כותב הרבי לאחד ('מאוצר המלך' עמ' 91):
להסיח דעתו מהחלומות לגמרי
לבדוק התפילין והמזוזות
והעיקר – לרומם עצמו להנהגה יומית כו' כדרוש
"חלום טוב הוא"
"במה-שכותב על-דבר חלום שחלם לפני כמה שנים – הרי במשך זמן זה ודאי אמר כמה פעמים תפילת הטבת חלום (בעת שהכהנים נושאים כפיהם וכיוצא-בזה), ולכן חלום טוב הוא ואין עוד מה לחשוב בו" – כתב הרבי (י"א סיון תשי"ז – 'אגרות קודש' כרך טו עמ' קצא).
והנה תשובה של הרבי בפרסום ראשון מו' אדר תשל"ה:
..בנוגע לשידוך – תעשה התלוי בה בדרך הטבע
(כמובן – באופן דצניעות), אבל לא תדאג ע[ל] ד[בר] ז[ה] כלל (ואין כל סיבה לדאגה, ח"ו) והוספה בבטחונה בהשם מוסיפה בברכותיו.
תסיח דעתה לגמרי מחלומות וכיוצא-בהם כי "שוא ידברו".
אזכיר על הציון לכל הנזכר-לעיל ולפורים שמח.
בתשובה אחרת של הרבי מכ"ד שבט תשל"ה, לאחת שכתבה לרבי אודות מחשבות מוזרות בזמן התפילה ובמשך היום השיב (פרסום ראשון):
לא תשים לב כלל למחשבה המוזרה שמזכירה ובמילא, סוף סוף, תחלוף כליל. | 
זמנים נוספים
שקיעה: 19:12
זריחה: 6:10
