האם תפילת כוהן גדול הייתה בנוסח קבוע, שהעתיקו חז"ל בעבור הדורות הבאים, או שזו רק דוגמה ל"תפילה קצרה" שנאמרה בצאתו מן הקודש ושונתה בכל שנה לפי צורכי הזמן? * שאלה זו ושינויי גרסאות עמדו במרכז הדיון מעל גבי חוברות "הדרום", בהשתתפותו הפעילה והנסתרת של הרבי, שנקט בו עמדה חד-משמעית * רשימה שנייה
מאת הרב מרדכי מנשה לאופר
הפרשה סביב הביאור בנוסח תפילת כוהן גדול ביום-הכיפורים נסקרה בהרחבה על-ידי הרב אליהו שי' מטוסוב, חבר מערכת "אוצר החסידים" (ופורסמה בתשורה לרגל שמחת נכדו של הרב דוברבסקי מז"ך בכסלו תשס"ד – קאן צרפת, ומשם במקומות נוספים). להלן תוכנה בתוספת כמה פרטים.
ומעשה שהיה כך היה:
בחוברת מ' של קובץ "הדרום", שנמסרה בתשל"ה לידי הרבי, נדפס מאמר שכתב העורך, הרב שעוועל, בעניין "עבודת יום-הכיפורים". המאמר עוסק בין השאר בנוסח תפילת הכוהן הגדול בצאתו מקודש-הקודשים ביום-הכיפורים, כפי שהוא מופיע ברמב"ם.
הנה חלק ממאמרו של הרב שעוועל הנוגע לעניין זה:
"...ואחרי העיון נראה שעל נוסח תפילת כוהן גדול כמו שהוא בספרי הרמב"ם שלנו יש להקשות כדלהלן:
א) היכן מצינו תפילה כזו שמתפלל יאמר שאם תהיה כזאת (שחונה) אני מתפלל להבא שתהיה זאת (גשומה), הליועץ למלך נתון הכוהן גדול באותו רגע הנשגב כשהוא יוצא מבית קדשי הקדשים.
ב) זמן החום ידוע שהוא בקיץ, ותקופת הגשם היא בחורף, והגשם בזמן הקיץ הוא סימן קללה (תענית יב, ב), והנה הכוהן-גדול שמתפלל תפילה זו העומד בסוף הקיץ, על-כרחך (לפי גרסת הספרים: "שאם תהיה שחונה וכו'") כוונתו כך היא: אם עתידה השנה הבאה, זאת לאמר [=זאת אומרת] הקיץ הבא, להיות חם יתר מדאי אני מתפלל שיהיה החורף הבא המיידי גשומה. והנה מופיע השאלה שיותר נכון היה צריך לומר: "יהי רצון שתהיה השנה גשומה אם תהיה שחונה", שהרי בזמן הגשמים קודם לזמן החום ובזה תהיה הרפואה קודם למכה.
ג) ועוד קשה מדוע בכלל יזכיר דבר רע – "אם תהיה שחונה" (ומצאתי ת"ל שהמהרש"א בחידושי אגדות הרגיש בקושיא זו), הלא אל יפתח אדם פיו לשטן.
האם "שחונה" הכוונה לקיץ שעבר?
ברם לפי הנוסחא הישנה שבדפוס הראשון, התפילה מובנת מאוד, וכך משמעותה: "אם היתה שנה זו, היינו הקיץ שבשנה העברה, שחונה, רצונו לומר אם הקיץ שעבר היה חם יותר מדי, וה' הדורש את הארץ תמיד מראשית השנה ועד אחרית השנה יודע שמפני החום הגדול הסכנה צפויה שהנחלים והמעיינות ייבשו [והנה עדים היינו שבשנה זו שנת תשל"ד טרם שירדו גשמים לרוב ת"ל הייתה הכנרת נמוכה מאוד] אז הכוהן-גדול מתפלל על הצורך לירידת הגשם יותר מן הרגיל בחורף הבא, – ובזה כבר אין פתיחת פה לשטן שהרי מה שהיה היה, וגם יש במשמע שאם לא היתה השנה שעברה שחונה יהיה הגשם בחורף הבא באופן רגיל, כי גשמים מרובים יותר מדי גריעותא היא, כידוע.
ועם ביאור זה נרוויח להבין לפי הרמב"ם פירוש הגמרא (ביומא נג.ב) שהוא המקור לתפילה הנ"ל שרש"י והמפרשים לא פירשו.
לשון הגמרא הוא: מאי מצלי וכו' יהי רצון מלפניך ה' אלקינו שתהא שנה זו גשומה ושחונה (והקשו:) שחונה מעליותא היא (בתמיהה "אדרבא גריעותא היא", כן מבואר בגמרא תענית כד, ב, ובמהרש"א כאן פירש: דהווה-ליה להתפלל שתהא שנה זו כדרכה אבל שחונה משמע יותר כדי צרכה, ולכן פריך שחונה יותר מכדי צורך מעליותא היא, בתמיהה, הא גריעותא היא – ומשני:) אלא אימא "אם שחונה תהא גשומה".
והנה רש"י והמפרשים כאן לא פירשו כלום (עיין אמנם בתענית כד, ב), אלא לפי גרסת הספרים שלנו ברמב"ם על-כרחך תהיה הכוונה: אם השנה הבאה עתידה להיות שחונה תהיה גם כן גשומה, אבל קשה כמבואר לעיל. ברם לפי הנוסחא הישנה של הרמב"ם וגם לפירוש המקורי של הרמב"ם למשניות תהיה הכוונה: אם היתה השנה שעברה שחונה תהיה השנה הבאה גשומה ויהיו הגשמים המרובים בחורף הבא מתקנים החמימות של הקיץ העבר. ולעניות-דעתי פירוש זה אתיא יותר שפיר.
אחר כתבי הנ"ל הופנה ליבי לעיין בספרי הראשונים המביאים את סדר העבודה, והנה עיינתי ב"ארחות חיים" לר' אהרן הכוהן מלוניל כסדר עבודת כוהן גדול ביום-הכיפורים וראה זה מצאתי שהכותב בזה הלשון: "וכך היה מתפלל יהי רצון וכו' שאם היתה שנה זו שחונה תהיה גשומה". והרי זה דבר נפלא שכבר יש לנו עד שלישי לקיים הנוסח הנ"ל, ת"ל.
ברמב"ם שם בהל' יום-הכיפורים פ"ד סוף ה"א, בעניין תפילת כוהן גדול בבית החיצון, מצאתי בדפוס ראשון (דפוס רומי) נוסח זה: "וכך היה מתפלל יהי רצון מלפניך ה' אלקינו שאם היתה שנה זו שחונה תהיה גשומה", והנה תחלה אמרתי שודאי זו טעות הדפוס, שהרי בכל ספרי הרמב"ם שלנו וגם בפירוש הרמב"ם למשניות (יומא פ"ה מ"א) הנדפס בגמרא, הלשון הוא: "שאם תהיה שנה זו שחונה וכו'". אמנם אחרי החיפוש ראה זה מצאתי שבפירוש הרמב"ם למשניות בתרגומו החדש של הרב קפאח כתוב מפורש כמו בדפוס רומי "שאם היתה שנה זו שחונה וכו'".
והנה אף-על-פי שבפירוש המשניות הנדפס הגרסא היא "תהיה", אין זאת אומרת שהמדפיסים לא שינו את התיבה כדי לדמותו לנוסח הדפוס המאוחר של המשנה תורה, ועוד נאמן עלינו הרב קפאח שבמקור הערבי של הרמב"ם כתוב "היתה" (והתמיהה שהרב קפאח לא העיר בזה). ומעתה יש לומר שעל-פי שנים עדים (דפוס ראשון של המשנה תורה, והתרגום החדש של פירוש המשניות) יקום דבר, ואין כאן טעות הדפוס לפנינו בדפוס הראשון של המשנה תורה, ובכן יש לעיין במובן הגרסא זו.
הרבי שולל: התפילה – רק על העתיד
במכתב להרב שעוועל מגיב הרבי למאמרו ב"הדרום", על ניסיונו בפירוש הגרסאות השונות ברמב"ם לגבי תפילת כוהן-גדול ביום-הכיפורים (המכתב עצמו נדפס בליקוטי-שיחות כרך יב עמ' 188 ואילך, והפתיחה נדפסה גם בספר 'היכל מנחם' כרך א' עמ' עב-עז):
..בתפילת כוהן גדול ביום-הכיפורים שהגירסא ברמב"ם דפוס רומי "שאם הייתה שנה זו שחונה תהיה גשומה" – ולא "שאם תהיה" כהגירסא בכמה מקומות.
ורוצה כת"ר לפרש שהכוונה שהייתה שחונה בקייץ שעבר, ולכן "הייתה" – דווקא לשון עבר.
אבל על-פי זה – אין מקום תיבות אלו בנוסח התפילה, כי אם בהצעת הדברים שלפניה (שאם הייתה כו' – אזי מתפלל כו'); שונה חלק תפילה זו משאר התפילה – שלא היה אומרה כי אם כשהקייץ שלפניו היה שחון, ועוד ועיקר:
תוכן התפילה מפורש בפירוש המשניות בכדי שיהיה האויר שווה במזגו ויבריאו גופות בני אדם (ועל דרך זה בהעתקת קאפח), ומובן שאי אפשר שווה במזגו וכו' כי אם כששחונה וגשומה הם בבת-אחת, ולא בהפסק כמה חודשים.
והלשון "הייתה" שברמב"ם הוא על-פי הגירסא בירושלמי על אתר (יומא פרק ה', הלכה ב): ואם יצאה עלינו גלות כו' חסרון כו',
והפירוש כבמפרשים שם, שיצא גזר-דין מלפניו שהיא שחונה – תהא גשומה.
דברי הרבי נדפסו בראש כתב העת 'הדרום' חוברת מא, שהתפרסמה בחודש ניסן תשל"ה עמ' 3 ואילך תחת הכותרת "מכתב מאת האדמו"ר מליובאוויטש".
תגובת הרבי נדפסת שלא בשמו
לקראת הדפסת חוברת מ"ב של 'הדרום' שלח הרב חיים ז"ל קרלינסקי מאמר ארוך בנושא זה של נוסח תפילת כוהן גדול [הרב קרלינסקי היה שנים לפני כן עורך הבימה התורנית "אור המזרח"], ובמאמר זה תקף בחריפות הלשון מה שכתב הרב שעוועל וגם כתב נגד הערות הרבי.
לגופו של עניין כתב הרב קרלינסקי לתרץ בפלפול ארוך, ולבסוף מסכם וכותב:
"סבורני שבכל מה שכתבתי כאן הראיתי בעליל, שתפילתו של כוהן גדול ביום-הכיפורים לא היתה מנוסחת וקבועה כל השנים, והכוהן הגדול היה מנסח אותה בכל שנה בהתחשבות עם מצב הימים ומאורעותיהם . . מעתה גם ברור שכל מאמרי חכמינו ז"ל בנידון זה לא התכוונו למסור לנו את נוסח תפילתו של כוהן גדול אלא רק את טיבן ומהותן של הבקשות שנכללו בתפילה", ולכן אין להקשות על הנוסח כפי שהוא נדפס כי הוא רק דוגמא בעלמא.
הרב יהושע שי' דוברבסקי, כחסיד חב"ד מן השורה, איש בר דעת רחבה ובעל נפש עדינה, כאב לבו מסגנון החריפות במאמרו של הרב קרלינסקי (וגם כי דבריו כפי שהופיעו בדפוס ב"הדרום", היו כבר לאחר עריכה וה"הקלה" שערך הרב שעוועל בסגנונו). לכן כאשר קיבל לידיו את מאמר הר"ק, עוד לפני שהתפרסם ב"הדרום", ישב מיד וכתב כמה נקודות בתשובה על מאמרו של הר"ק.
[ככלל נהוג בבמות מסוג זה, אשר הדפסת התגובות על מאמרים באים רק בקובץ הבא לאחרי המאמר ולא באותו קובץ עצמו, אבל כאן, בגלל מעמדו המיוחד של ר"י שי' דוברבסקי וידידותו עם הרב שעוועל, לא נמנעה ממנו האפשרות לפרסם תגובה עוד באותו קובץ בה התפרסמו השגותיו של הרב קרלינסקי].
אלא שר"י הרהר עוד בדבר ולא רצה לסמוך על-עצמו, והחליט למסור את העניין לידי כמה בחורים מצויינים ב-770, שהם יבררו את העניין לאשורו ושיכתבו דבר מה בנידון. לפועל, העניין התעכב ולא נעשה דבר.
עברו מספר ימים, והר"י שי' דוברבסקי החליט למסור עלי-הגהה ממאמרו של הר"ק למזכירות. כשנכנס הרי"ל שי' גרונר לרבי, אמר לו הרבי שכדאי לענות על מאמרו של הר"ק. וכששאל הריל"ג לרבי מי יענה, ענה הרבי שיענה דוברבסקי. ואמר הריל"ג לרבי שדוברבסקי אכן התחיל לכתוב משהו אבל לא סיים.
מיד למחרת בבוקר יצאו מאת הרבי עלי ההגהה ממאמרו של הר"ק ובצידי הגיליון הערות בכתב יד קודשו, וכן כרטיסיה גדולה שבה העתיק הרבי בכתב-יד-קודש את רוב ההערות שכתב על דפי ה"געליס", וכן הוסיף בכרטיסיה הערות נוספות.
הרבי גם ביקש לשאול מאת ר"י שי' על המענה שהחל להכין, אם יש שם איזו הוספה על תוכן מענות הרבי בצידי הגיליונות. הר"י התלבט מה לו לבוא אחרי המלך ולהוסיף אחרי הערותיו הנפלאות של הרבי, ומאידך תקפה עליו פקודת הרבי, ועל כן מסר לרבי הוספה אחת מה שמצא מהוכחת לשונו של הרמב"ם בפירוש המשניות, שהנוסח הוא אכן הנוסח הקבוע של תפילת כוהן גדול.
לאחר שהקליד הר"י את מענות הרבי, מסודרות באותיות דפוס והכניסם לרבי, הוסיף הרבי בגוף כתב יד קודשו על הגיליון את ההוספה מדיוק לשון הרמב"ם בפירוש המשניות (מתוך הערותיו של הר"י דוברבסקי).
טיוטת תגובת הרב דוברבסקי לאחר עריכה והגהה של הרבי
להחזיר עטרה לבעליה!
כאן תצוין אפיזודה ליובאוויטש'אית טיפוסית: עד שר"י הרהר והתלבט והכניס את הערותיו אל הרבי, ועד שחזר למערכת ומאמרו בידו, בינתיים, לא זו בלבד שכל הקובץ המוכן לדפוס כבר יצא מידי העורך, הרב שעוועל, ונמסר לבית-הדפוס, אלא גם בבית הדפוס נשלמה כל המלאכה ולוחות ההדפסה כבר היו מוכנות למלאכה ההדפסה.
אבל גם כאן עמדה לו מסירותו של ר"י וידידותו הקרובה עם המדפיסים האחים שלזינגר, שלא חסכו עבודת יום שלם ופתחו מחדש את העימוד, ועמלו למצוא מקום להכניס את התגובה. כל זאת בגלל רצונו של ר"י להדפיס את המענה באותו קובץ עצמו שבו נדפסו השגות הרב קרלינסקי.
מכיוון שהמענות לא נכתבו אז בכוונה להדפיסם בשמו הקדוש של הרבי (כי אם בתור הצעת דברים אל הר"י דוברבסקי), לא הייתה אפשרות לספר אפילו לעורך על הקשר של הרבי למענות אלו.
אולם לדבר אחד לא הסכים העורך, להדפיס את המענות בשם סתמי "הבחור הזעצער" וכיוצא בזה (כי חשש מפני כבודו של הרב קרלינסקי, אשר היה גם הוא ידידו הקרוב), אלא ביקש להדפיסם תחת השם המלא של הכותב.
כך נדפסו ב"הדרום" חוברת מ"ב, הן מאמרו של הרב קרלינסקי והן תשובתו של הרבי על דבריו – אולם תחת השם "הרב יהושע דוברבסקי".
[כל הפרשה התרחשה כאמור בשנת תשל"ה, ורק לאחרונה בא הר"י שי' להחלטה אשר הגיע העת לפרסמה, ולהחזיר עטרה ליושנה – והיא, הדפסת מענה זה של הרבי בשם אומרו. כי אכן כל אות ותיבה במענה זה יסודתה בקודש, בגוף כתב יד קודשו של כ"ק אדמו"ר].
מענה הרבי שנדפס ב"הדרום" תחת שמו של המביא לדפוס "הרב יהושע דוברבסקי"
עוד השגות, ותגובת הר"י דוברבסקי
לחוברת הבאה (היא חוברת מ"ד) שוב הכין הרב קרלינסקי מאמר ארוך בתגובה על מענת "הרב דוברבסקי" ובהתבטאויות כועסות כו'. גם הפעם מסר העורך את המאמר אל הר"י דוברבסקי על מנת לערוך תשובה על דבריו. והפעם ערך ר"י מיד מאמר תשובה על דבריו.
מכיוון שבפעם הקודמת היה הרבי מעורב בשקלא-וטריא הנה גם הפעם הכניס הר"י את מאמר הר"ק ואת תשובתו שלו (ותקוותו היתה שגם הפעם יגיב הרבי בגוף הדברים בכתב-יד קדשו ובלשונו הקדושה).
הרבי ענה, כי אם רצונו שדווקא הוא יגיה ויכתוב בזה, הלא נמצאים לפני החג ואין הזמן-גרמא לכך, ואי-אפשר לקבוע עד מתי יצטרך הר"י לחכות. ואם הדבר צריך להופיע בדפוס מיד, אז שיתייעץ ר"י עם מביני עניין להחליט בעניינים הדורשים עיון וייעוץ.
ברוח מענהו של הרבי החליט הר"י דוברבסקי למסור את תשובתו כמות שהיא. וכך נדפסו בחוברת מ"ד הן מאמרו של הרב קרלינסקי והן מאמרו של הר"י דוברבסקי.
לא סוף דבר
האומנם תם הויכוח? ב"הדרום" כן, אך עדיין לא נשלם. הרב קרלינסקי לא נח ולא שקט והדפיס תגובה ארוכה ורועמת בעניין זה בקובץ "אור המזרח" (שלפנים היה עורכו, ועתה היה העורך הרב שציפנסקי). גם הפעם מסר העורך הרב שציפנסקי את מאמרו של הר"ק אל הר"י דוברבסקי לפני הדפסתו, כדי להגיב עליו עוד באותו קובץ. ואכן ר"י שי' כתב על זה תשובה בסגנון חריף, אך כשהכניס את תשובתו למזכירות הרבי, נמסר לו כי התשובה חריפה מדי ולא כדאי להדפיסה, כדי שלא לפגוע ולעורר מדון אצל הר"ק ח"ו. ובזה נסתיים לכאורה העניין. | 
זמנים נוספים
שקיעה: 19:13
זריחה: 6:07
