אמירת חצי פסוק עם שם ה'
בהתקשרות גיליון רע"ח עמ' 17 וגיליון תעא עמ' 14 נזכרה הוראת הרבי להרה"ח רי"ל שי' גרונר, שכיוון שאמירת פרקי אבות אינה תפילה אלא לימוד, אין לומר בהם חצי פסוק עם שם ה' כתיקונו (ומבאר שם, שקטע הזוהר 'כגוונא' שלפני 'ברכו' בליל שבת קודש נחשב תפילה, ולכן אומרים בו את השמות כמות שהם, כמו שכתוב בספר המנהגים עמ' 27). ואגב, הנהגה זו, הרווחת בין האשכנזים, ש(רק) בפסוק שלם אפשר לומר את שם ה' (אף שבפסקי תשובות סי' רטו סק"י לא הביא דעה כזאת), מופיעה כדבר הפשוט (בלי קשר לפרקי אבות) ב'תורת מנחם – התוועדויות' תשד"מ (ח"א עמ' 317 ועמ' 368).
העירני אחד התמימים, שלכאורה לפי זה היינו צריכים להימנע מלומר את שם ה' כתיקונו גם בסדר הקרבנות שלפני תפילות שחרית ומנחה, הנאמר כלימוד תורה, משום ש'כל העוסק – כאילו הקריב' (שולחן ערוך אדמו"ר הזקן מהדורא-קמא סוף סימן א), וכפי שאנו אומרים ב'ריבון העולמים' שאחרי ענייני התמיד והקטורת: "שיהא שיח שפתותינו . . כאילו . . והקטרנו הקטורת בזמנה", בפסוק [מפני שהתורה אמרה:] "...כי כל שאור וכל דבש לא תקטירו ממנו אשה לה'", הנאמר בסוף הברייתא ד'פיטום הקטורת' – כיוון שזה רק חצי פסוק, המתחיל: "כל המנחה אשר תקריבו לה' גו'" (ויקרא ב,יא).
ובנוסף (הערת הרה"ח ר' דוד שי' קרץ): ב'שש זכירות', שגם אמירתן לכאורה אינה בגדר 'תפילה', יש שני חצאי פסוקים עם שם ה': א) "יום אשר עמדת לפני ה' א-לוקיך בחורב...". ב) "זכור אל תשכח את אשר הקצפת את ה' א-לוקיך במדבר...". ובפרט שבאמירתן "אין הכוונה לקריאת פסוק או פרשה, כי אם לזכירת עניין" (מענה שו"ת מהר"ם שיק סי' קכד על ההפסק בכגון דא באמצע פסוק, שהסכים עמו הרבי באגרות-קודש חי"ב ע' ג').
אמנם הא גופא צריך ביאור, מה טעם נקרא קטע הזוהר 'כגונא' על-ידי הרבי בשם תפילה. שמא מפני שנתבאר שם אופן הייחוד וההמשכה שע"י 'ברכו' דליל ש"ק, ונאמר כהכנה לזה. ואולי ניתן להביא דוגמא לזה ממה שכתב רבינו הזקן (בסימן מו סעיף ח) שאותן "פסוקים הרבה" שאומרים (לנוסח שהיה נהוג בכמה מקומות) קודם ברכת התורה, הנאמרת רק לפני פרשת התמיד, אין חוששין לאומרם בלא ברכה "הואיל ואומרים אותם דרך תחנונים ולא דרך לימוד וקריאה בתורה", אף שבפסוקים אלו נכללים גם פרשת העקידה, פרשת המן ועשרת הדיברות (כמבואר גם הטעם בשולחן ערוך רבינו מהדורא-קמא סי' א סעיף י', שני הראשונים גם במהדורא-בתרא שם סעי' ט). וצריך לומר שמה שבא לעורר ולהזכיר, אינו בהכרח לימוד. ואולי על דרך זה היא גם אמירת ההגדה-של-פסח (שכל עיקרה – אמירה או שבח ולא לימוד, ראה ביאור תיבת 'הגדה' בהגש"פ של הרבי) בשבת הגדול (כיוון ששבת זו היא "התחלת הגאולה והניסים", שולחן ערוך רבינו סי' תל ובהגש"פ הנ"ל בתחילתה).
ובקשר לפסוקי וברייתא דמעשה הקטורת, הנה בספר שער הכולל (פי"ג סי"ב) האריך בזה, ומסיק שאמירת הקטורת שלפני שחרית אינה במקום הקרבת הקטורת אלא כסגולה והכנה לתפילה, לטהרה ולגרש החיצונים (ורק זו שאחרי התפילה היא במקום הקטורת עצמה). ולפי זה, לכאורה אין מקום לחשוש באמירת חצי פסוק בברייתא זו. אבל צריך עיון אם ביאורו מתאים לדברי הרבי (ליקוטי-שיחות כרך יד עמ' 129 ואילך), שמבאר את עבודת הקטורת דכל השנה בכלל כטהרה מהרע וכו', עיין שם.
מה שאין כן פרקי אבות – שעיקרם ללימוד, אף-על-פי שבפועל רק אומרים אותם, הורה הרבי שצריך ללמוד על-כל-פנים משנה אחת עם המפרשים וכו' כל אחד לפי ערכו (ראה ספר השיחות תנש"א ח"ב עמ' 596, 664 ועוד).
הרב יוסף שמחה גינזבורג, עומר
מחזות מרחוק אצל הבעש"ט
בגליון 713 הובא משיחת כ"ק אדמו"ר מהוריי"צ, שכעין הנהגת הבעל-שם-טוב שהראה לתלמידיו דברים רחוקים מצינו אצל אלישע הנביא. ושאלו היכן מצינו זאת.
ולדידי ברור, שהכוונה אודות המעשה ששלחו את חיילי ארם לקחת את אלישע בשבי, ונערו חשש ושאל 'איכה נעשה', "ויתפלל אלישע ויאמר: ה' פקח נא את עיניו ויראה, ויפקח ה' את עיניו וירא והנה ההר מלא סוסים ורכב אש סביבות אלישע" (מלכים-ב ו, יז) – הגם שאין מדובר שהראה דברים רחוקים במקום, מכל מקום הם רחוקים מן העין מחמת רוחניותם, ופעל אלישע שיראה תלמידו (משרתו) דברים אלו, ולא מצינו (כמדומה לי) בשאר נביאים פעולה מעין זו. ולמשל דניאל ראה את המראה לבדו וחבריו שהיו עמו לא ראו (דניאל י,ז), ומה שאלישע ראה בעליית אליהו השמימה (מלכים-ב ב,יב) – לא היה זה מפעולת הרב, אלא מגדולת התלמיד, כפשוט בפסוק1.
ולהעיר בכלל, שאין מסופר בנ"ך אודות ראיית דברים גשמיים הרחוקים מן העין על-ידי הנביאים (אף שכפשוט זכו לזה), מלבד בנביאים הראשונים פעמים בודדות, כגון באחיה השילוני כשבאה אליו אשת ירבעם (מלכים-א יד,ו), ובשמואל הנביא כשבא שאול אליו לשאול על האתונות, ולכך נקרא 'הרואה' (שמואל-א פרק ט). מלבד אלישע, שאודותו מסופר בשופי בעניין זה (אצל אליהו רבו מצינו את כוחו לשלוט בטבע על-פי רצונו, מה שלא מצינו כמעט בשאר נביאים, ובאלישע בנוסף על הנ"ל שלקח "פי שנים ברוחו", מצינו פעמים רבות שמסופר על שגילה ראייתו, כגון המקומות שהסתתרו בהם חיילי ארם (שם ו, ט-י), ביאת נעמן (שם ה,ט-י), ריצת גיחזי (שם, פסוק כו), ביאת שליח יהורם המלך (שם ו,לב). (ויש דרך-אגב קווי דמיון רבים בין המסופר באלישע להמקובל בהנהגת הבעל-שם-טוב).
הרב שלום דובער פרידלנד, ישיבת תומכי תמימים, ברינוא, צרפת
__________________
1) אבל ראה רש"י ומצודות שם, שהעניין קשור לתוקף השפעת אליהו עליו - הנ"ל. |
זמנים נוספים
שקיעה: 19:14
זריחה: 6:06
