נושאים נוספים
	התקשרות 723 - כל המדורים ברצף
	ההכנה למתן תורה – שנאת וביטול הרע
	לדעת את מעלת דורנו
	תשובות ה"נודע ביהודה"
	פרשת במדבר
	"ותן חלקנו בתורתך"
	שלום דובער / רחום וחנון
	הלכות ומנהגי חב"ד

מאת הרב יוסף שמחה גינזבורג

'שלום דובער' או 'שלום דוב בער'?

נשאלתי על-ידי אחד מאנ"ש שנולד לו בן בשעה-טובה-ומוצלחת, ורצונם לקרוא לו כשמו של כ"ק אדמו"ר מהורש"ב נ"ע. והספק הוא אם לומר בברית-מילה את השם המלא "שלום דוב בער" (דהיינו השם בלשון-הקודש הוא דוב, ותרגומו באידיש בער) או די בשם המקוצר "שלום דובער"¹?

השם המקוצר מופיע: במצבותיהם של כ"ק אדמו"ר מהורש"ב ושל כ"ק אדמו"ר מהוריי"צ נ"ע, כמו בחתימת כ"ק אדמו"ר מהורש"ב בשולי אגרות-קודש שלו², ואף בהוראת הרבי בשיחת ש"פ האזינו, שבת שובה תנש"א (מוגה) להזכיר את רבותינו נשיאינו בשמם, ולחשוב בשעת מעשה על שמם הפרטי ועל פירושו³.

מאידך, מצאתי את השם המלא – בקונטרס 'מענה לשון' על ציון כ"ק אדמו"ר מהוריי"צ שהוציא לאור כ"ק אדמו"ר נשיא דורנו (בחתימתו) קרוב לסוף התפילות, בהזכרת שמו של כ"ק אדמו"ר מהוריי"צ, איתא "אדמו"ר רבי יוסף יצחק בן אדמו"ר רבי שלום דוב בער". וכן באגרות-קודש כ"ק אדמו"ר מהוריי"צ נ"ע⁴, מוסר את סדר 'עבודת היום' ביום ההילולא ב' ניסן, "ואחר כך ילמדו משניות (לחלק כל הפרקים של אותיות השם שלום דוב בער בין המתפללים⁵)...". ואולי החילוק הוא בין דיבור לכתיבה, שבדיבור (כבתחינה שב'מענה לשון') צריך לומר את השם המלא⁶, וכן כשלומדים משניות של שמו (ואם כן גם ב'פסוקים לשמות אנשים' יש לנהוג כן), וכל-שכן במתן השם בברית מילה. מה שאין כן בכתיבה (רגילה) די בשם המקוצר.

ויש (ומסתמא ניתן) לברר איך נהגו בעלייה לתורה⁷ ובכתיבה הלכתית כמו בכתובה ועוד.

והשיב לי הרב שלום דובער שי' לוין (מנהל ספריית אגודת חסידי חב"ד – 770):

דבר הברור לעניות דעתי, שמאז בריאת העולם לא היה שום אדם בעולם שנקרא בדיבור בשם "דובער". גם ברור לענ"ד שאין אף אחד בעולם שקוראים לו בעל-פה בשם "שלום דוב בער". [המציאות] אחת היא, שקוראים לאנשים בשם זה בשם "שלום בער", או רק בשם "בערל". ולכן אנו מכנים את שמו של כ"ק אדמו"ר נ"ע: "אדמו"ר מוהרש"ב" (ולא "אדמו"ר מוהרשד"ב").

ורק זאת, אשר בעלייה לתורה, ובחתימה, מזכירים את כל השמות (בדורות האחרונים; ואילו בדורות הקודמים, עד לתקופת כ"ק אדמו"ר ה'צמח-צדק', היו קוראים לתורה – רק בשם לשון-הקודש, ובעל-פה – רק בשם לע"ז⁸).

וכיוון שכן, ברור לעניות דעתי שכאשר צריך לכתוב את השם הזה כהלכה⁹, צריך לכתוב: "שלום דוב בער, המכונה בערל". ולאלו שמהדרים לכתוב גם את קיצור השם, אזי כותבים: "שלום דוב בער, דמתקרי שלום בער, והמכונה בערל".

_______________

1)    אגב, לא ידעתי מניין הגיע הניקוד 'מלאפום' (או 'שורוק') לוא"ו (שהרי השם 'דוב' הוא בחולם), כפי המצוי אצל רבים הנקראים בשם 'דובער'.

2)    ואם נבדוק אצל כ"ק אדמו"ר האמצעי ש(גם) על שמו נקרא, הרי שחותם באג"ק שלו דובער (חוץ מעמ' רכז,רמח שחתם דוב בער) אך בהקדמת ספריו (סידור עם דא"ח, שער האמונה, שערי אורה, עטרת ראש, אמרי בינה, דרך החיים, וכן בהסכמת בני המחבר לס' התניא ובהקדמותיהם לשו"ע אדה"ז) חותם דוב בער (חוץ משערי תשובה, שם חתם דובער).

3)    ס' השיחות ה'תנש"א ח"א עמ' 20. ובמקום אחר מסביר הרבי, שאדמו"ר מהורש"ב עשה משני השמות, שהאחד בלה"ק והשני בלע"ז, שם אחד –  דהיינו הכנסת הקודש בחול ועליית החול לקודש.

4)    ח"א עמ' שצ.

5)    ההדגשות – שלי. אגב, הנהגה זו היתה נפוצה בשעתו בליובאוויטש, וכן הורה כ"ק אדמו"ר מהורש"ב, כמסופר ב'רשימות הרב"ש' מיום יו"ד שבט תרע"ה (יום היארצייט הראשון של הרבנית רבקה). וב'תורת מנחם - מנחם ציון' ח"א עמ' 98 אמר הרבי (בימי ה'שבעה' תשכ"ה), שיכולים לחלק פרקים אלו, גם פחות מפרק שלם, בין הנוכחים.

6)    וראה ביומן ('תשורה' לנישואין - ברנשטיין, ח' כסלו ה'תשס"ז עמ' 18), שכאשר הגיע הרבי ל-770 בש"פ בלק תשכ"ז, אמר לו הרה"ח ר' זלמן דוכמן שכעת נגמרה ההתוועדות אצל בער'ל ליפסקר (שעלה לתורה באותה שבת לפני חתונתו), והעיר לו הרבי: "ער הייסט דאך [=הרי קוראים לו]: חיים שלום דוב בער!".

7)    ב'אוצר מנהגי חב"ד' אלול-תשרי עמ' שפד כתב, שקראו לכ"ק אדמו"ר מהוריי"צ נ"ע בזמן עליית הרבי בשמחת תורה (בזמן נשיאות כ"ק אדמו"ר נשיא דורנו) בשמו המלא: "יעמוד אדוננו מורנו ורבנו הרב רבי יוסף יצחק בן אדוננו מורנו ורבנו הרב רבי שלום דובער". וצ"ע אם דייקו בפרט זה.

8)    וכמו שהיו קוראים לרבי במשפחתו (כמו לאדמו"ר הזקן במעזריטש – 'התמים' עמ' 567 ועמ' 570) רק בשמו השני.

9)    ראה שו"ע אה"ע סי' קכט ונו"כ. ס' 'סדר כתובה כהלכתה' פ"ו ס"ב-ו, וש"נ.

'רחום וחנון' שלפני תחנון

שאלה: האם צריך לומר את הפיסקה "רחום וחנון" שלפני נפילת-אפיים, בישיבה (כפתיחה לנפילת-אפיים) או בעמידה (כחלק מהווידוי, או כסיום לי"ג מידות)?

תשובה: למנהג האשכנזים אומרים לפני נפילת-אפיים "רחום וחנון חטאתי לפניך, ה' רחם עלי וקבל תחנוני", ולמנהג הספרדים: "רחום וחנון חטאנו לפניך, רחם עלינו והושיענו"¹, וכן לנוסחנו². לשונות אלו אינם פסוקים³, והם בהתאם למה שכל אחד היה מתחנן בנפילת אפים כפי צחות לשונו עד שנקבעו הנוסחאות⁴.

בכף החיים⁵ כתב (מדעתו) שאומרים את הפסוק 'רחום וחנון' מעומד, כי הוא (חלק מה)וידוי ⁶. וכן הביא מבן איש חי⁷, וכן העתיק בסידור 'איש מצליח'.

מאידך, בסידור 'צלותא דאברהם'⁸, מציין, שאמירתו בשעת נפילת-אפיים נזכרת בפירוש רבינו חננאל שנדפס על הדף במסכת מגילה⁹. וכן הוא בשו"ת ר' אברהם בן הרמב"ם¹⁰ ובס' שבלי הלקט¹¹ ובאבודרהם¹², שבתיבות אלה מתחילה נפילת-אפיים. וכן הוא במשנת חסידים¹³ ובאליה רבא¹⁴. וכן פסק בשו"ע אדה"ז¹⁵.

אבל הרבי נהג כדעה הראשונה. רבים זוכרים, וכן נתפרסם לאחרונה בספר 'מעשה מלך'¹⁶, שהרבי היה "מכה על החזה באמירת '(רחום וחנון) חטאנו', ותיכף מתיישב" לנפילת-אפיים. והרי הן מההכאה והן מהעמידה מוכח שאמירה זו היא חלק מהווידוי, ולא מנפילת-אפיים. וצריך חיפוש מה הטעם בהכרעה זו.

______________________________

1)    כן הוא הנוסח באבודרהם (מהדורת ירושלים תשכ"ג עמ' קיט. ויש שציינו שמופיע עוד בסידור רס"ג, בתוספת הרבה דברי תחנונים), כולל תיבת "עלינו", ובסידורי הספרדים הוסיפו "והושיענו". ולהעיר מסידור רע"ג (שיש בו נוסח תחינה ארוך בנפילת אפים גופא, ע"ד הנוסח שבסדר התפילות שברמב"ם) שם מופיע ביטוי זה עד "רחם עלינו" בסדר אשמורות (סליחות), ובסדר שני וחמישי מופיע שם בנפרד "רחם עלינו והושיענו".

2)    בשער הכולל לא ציין על כך מאומה. ב'סידור רבינו הזקן עם ציונים והערות' (להרב לוי"צ שי' ראסקין) עמ' קנז ציין שמקורו ב"נוסח אשכנז" וכן בסידור האריז"ל של ר' אשר ורש"ר, ויש מציינים זאת כ"מנהג ספרד", ע"כ. ולפלא, כיוון שנוסחנו זהה לנוסח הספרדים. והסידורים הנ"ל אינם תח"י לבדוק התאמת הנוסח. בכף החיים (דלהלן הערה 14) הביא מנהג 'בית א-ל' שאין נוהגין לומר 'רחום וחנון' מפני שלא נזכר בדברי האר"י, אלא תיכף אחר י"ג מידות מתחילין "לדוד אליך ה'...".

3)    ומה שציין ב'סליחות - מנהג חב"ד' החדש (אה"ק, תשס"ה) ב"ויאמר דוד אל גד" שבסופן, עמ' 18 (ובכל הימים שלאחריו) אות ט' ל"רחום וחנון" - היינו רק שתי תיבות אלו, מי"ג מידות; ובאות י' ל"רחם עלי וקבל תחנוני" (שנאמר אצלנו שם כנוסח נפילת-אפיים של האשכנזים בכל ימות השנה) ציין ל"ירושלמי ברכות פ"א ה"ה" - לא מצאתי שם כלל.

4)    כן כתב בסידור 'עבודת ישראל' (בער) עמ' 116.

5)    סי' קלא ס"ק לד.

6)    שנאמר בעמידה, כמבואר בגמ' יומא פז,ב, והובא בפוסקים ובשו"ע רבינו סי' תרז ס"ז.

7)    שנה א' פ' תשא אות יג.

8)    ח"א עמ' שמז.

9)    כד,ב.

10)  סי' עט (בלשון השואל).

11)  סי' ל, בשם ר' יצחק ב"ר יהודה.

12)  הנ"ל הערה 1.

13)  מסכת שארית האצילות פי"ב סוף מ"א.

14)  סי' קלא ס"ק ח.

15)  שם סו"ס א (מהמג"א שם), לנוסח אשכנז.

16)  פרק ג סעיף פב.