העיקר - זיכוי הרבים

על אברהם אבינו נאמר (בראשית יח,יט): "כי ידעתיו למען אשר יצווה את בניו ואת ביתו אחריו". מפרש רש"י: "כי ידעתיו - לשון חיבה". ללמדנו שעיקר חיבתו של אברהם אבינו היתה בכך שציווה לבניו ולביתו. גודל עבודתו עם עצמו והניסיונות שעמד בהם, אינם בערך לגבי זה שזיכה את הרבים.

(היום-יום)

הקריא לשם ה'

"ויקרא שם בשם ה' א-ל עולם" (בראשית כא,לג). אל תקרי "ויקרא" אלא "ויקריא", מלמד שהקריא אברהם אבינו לשמו של הקב"ה בפי כל עובר ושב. כיצד? לאחר שאכלו ושתו, עמדו לברכו. אמר להם: וכי משלי אכלתם, משל אלוקי עולם אכלתם, הודו ושבחו וברכו למי שאמר והיה העולם.

(סוטה י)

הכול הוא אלוקות

אברהם אבינו הסביר לעולם, שה' יתברך לא זו בלבד שברא את העולם ומנהיגו בהשגחה פרטית, דבר שאפשר להבינו גם ממשמעות הביטוי "א-ל העולם", אלא ה' יתברך הוא "א-ל עולם" - הווי אומר, שכל דבר בעולם מראה על הקב"ה, על הבורא.

(ספר השיחות תש"ג)

אהבת הצדק

אמר אברהם לקב"ה: אם עולם אתה מבקש - אין דין; ואם דין אתה מבקש - אין עולם. אתה רוצה לאחוז את החבל בשני ראשיו. אם אין אתה מוותר מעט, אין העולם יכול להתקיים. אמר לו הקב"ה: אברהם, "אהבת צדק ותשנא רשע", אהבת לצדק את בריותיי ומיאנת לחייבם, על-כן "משחך אלוקים אלוקיך שמן ששון מחבריך".

(בראשית רבה)

לימוד זכות יקר למעלה

אברהם אבינו היה הראשון שלימד זכות על העולם. יש לדעת שלימוד זכות שמלמדים על העולם בכלל ועל ישראל בפרט, הוא דבר חביב ויקר למעלה.

(ספר המאמרים תרפ"ו)

פרסום שם-שמים

"ואגדלה שמך" (בראשית יב,ב). לשם-מה נזקק אברהם להבטחה שיתגדל שמו בעולם, וכי הוא חיפש לעצמו כבוד? אלא פרסום שמו של אברהם אבינו הוא דבר אחד עם פרסום שמו של הקב"ה, שכן בכל מקום שאליו הגיע אברהם, עשה שיתפרסם ויתקדש שם שמים.

(לקוטי שיחות)

אין עולם בלי מנהיג

"ויאמר ה' אל אברם" (בראשית יב,א). אמר רבי יצחק, משל לאחד שהיה עובר ממקום למקום וראה בירה דולקת. אמר, תאמר שבירה זו בלא מנהיג. הציץ עליו בעל הבירה ואמר לו: אני בעל הבירה. כך לפי שהיה אברהם אבינו אומר, תאמר שהעולם הזה בלא מנהיג, הציץ עליו הקב"ה ואמר לו, אני הוא בעל העולם.

(בראשית רבה)

למה ה' לא נגלה אלינו

כאשר אדמו"ר הרש"ב (רבי שלום-דובער) מליובאוויטש היה ילד קטן, בן ארבע או חמש, נכנס אל סבו, ה'צמח-צדק', והתחיל לבכות: "מדוע נגלה ה' אל אברהם אבינו, ואילו לנו אין הוא מתגלה? ענה לו ה'צמח-צדק': כשיהודי צדיק, בן תשעים ותשע שנה, מחליט למול את עצמו - ראוי וכדאי הוא שיתגלה אליו ה'.

(היום-יום)