שאלה: האם אפשר לברך ברכה אחרונה כשאוכלים דבר שנאכל לאיטו, במנות קטנות?
תשובה: כל אכילה או שתייה שיש לה משמעות הלכתית, לעניין מצווה, איסור או ברכה, יש לה שיעור כמותי קבוע, והשיעור הזה צריך להיאכל או להישתות בתוך פרק-זמן מוגדר.
אכילת לחם שמחייבת בברכת המזון, אכילת מזון מוצק שמחייבת ברכה אחרונה ('מעין שלוש' או 'בורא נפשות'), או אכילה אחר שמיעת קידוש, בשביל 'מקום סעודה' - שיעורן 'כזית' (27 סמ"ק, קצת פחות מנפחה של קופסת גפרורים).
הזמן לאכילה זו הוא 'כדי אכילת פרס'. מקובל להחשיב זאת כארבע דקות. אם האדם אינו בטוח שאכל את השיעור בתוך ארבע דקות, לא יברך ברכה אחרונה. אולם לפי ה'צמח צדק' אפשר לברך עד שבע דקות, ולזקנים וקטנים יש מקילים עד תשע דקות.
שיעור שתייה לעניין ברכה אחרונה הוא 'רביעית' (86 גרם). נחלקו הפוסקים אם גם בשתייה הזמן הוא כמו באכילה. אדמו"ר הזקן פוסק ששיעור הזמן זהה לאכילה. לעומתו, המשנה ברורה וסיעתו והפוסקים הספרדים אומרים שאם שתו את המשקה (אפילו בהפסקות קלות) כדרך שתייה רגילה – מברכים עליה, אולם משקה חם או חריף, או גלידה קרה, אין לברך עליהם ברכה אחרונה.
נוטלים ידיים לאכילת לחם (ומברכים עליו 'המוציא') בכל כמות שהיא, אך כדי לברך על הנטילה, חייבים לאכול 'כביצה'. זו כמות כפולה מ'כזית', ויש לאכלה בשיעור-זמן כפול (שמונה דקות למנהג הרוֹוח).
כדאי אפוא להקפיד לאכול 'כזית', וכן לאכול מיד אחרי המוציא 'כביצה' לחם, בתוך שיעור הזמן האמור, ורק אחר-כך להתחיל באכילת שאר פריטי הסעודה, כדי שיהיה אפשר לברך בוודאות.
השיעורים האמורים הם לפי ספר 'שיעורי תורה' להרב חיים נאה (כמנהג הספרדים, מנהג ירושלים ומנהג חב"ד ועוד).
מקורות: נגעים פי"ג מ"ט ופיה"מ להרמב"ם. שו"ע אדמו"ר הזקן סי' קנח ס"ב, תפ"ו ס"א, ומשנה ברורה שם. סדר ברכת הנהנין פ"ח ס"ב וס"ו. קצות השלחן סי' לו בבדי-השלחן ס"ק ה. פסקי תשובות סי' רי ס"ק א-ב. מידות ושיעורי תורה פט"ו. | 
זמנים נוספים
שקיעה: 19:14
זריחה: 6:06
