נושאים נוספים
	שיחת השבוע 1122 - כל המדורים ברצף
	יום של התעלות
	יש חדש
	הנשיא הוא הכול
	פרה אדומה
	איפה הגלויה
	שליחות בבנגלדש
	והיו מלכים אומנייך
	כך בדיוק יהיה
	התוועדות ג' בתמוז ששינתה חיים
	תחנון ביום הילולא

הגיליון השבועי לכל יהודי.
מס' 1122, ערב שבת-קודש פרשת חוקת, א' בתמוז תשס"ח (4.7.2008)

יוצא לאור על-ידי צעירי אגודת חב"ד - המרכז (ע"ר)

ת"ד 14 כפר חב"ד 72915, טל' 03-9607588, פקס: 03-9606169

עורך: מנחם ברוד   @  יו"ר: הרב יוסף יצחק הכהן אהרונוב

 עמדה שבועית

יום של התעלות

חיים של צדיק הם חיים רוחניים, חיים אלוקיים. גם כשהתהלך בתוכנו התנהלו חייו האמיתיים במישורים אחרים לגמרי, והחיים הללו אינם נפסקים

עומדים אנו ערב היום הגדול והקדוש, יום ההילולא של כ"ק הרבי מליובאוויטש, ג' בתמוז. ארבע-עשרה שנים חלפו, אך כל המתבונן באילן שנטע הרבי ובמפעל האדירים שהקים – רואה איך הוא גדל והולך, מתרחב ומתעצם. חסידיו של הרבי, תלמידיו, שלוחיו וכל מקושריו, מחזקים את הדבקות בדרכו ומעצימים את מפעליו.

יום זה נקרא, על-פי מנהג ישראל, 'הילולא', שפירושה שמחה, ולא סתם שמחה, אלא שמחה גדולה –  שמחת חתונה. כי חיים של צדיק הם חיים רוחניים, חיים אלוקיים. גם כשהתהלך בתוכנו התנהלו חייו האמיתיים במישורים אחרים לגמרי. החיים הללו אינם נפסקים. להפך, הזוהר אומר, שחייהם והשפעתם של צדיקים לאחר הסתלקותם – הן בעולמות העליונים הן כאן בעולם הזה – מפכים ביתר שאת וביתר עוז.

לכן יום ההסתלקות נקרא 'הילולא', כי זה יום של עלייה, שבו הצדיק יכול להעניק מאורו ושיפעו פי כמה וכמה. גם תלמידיו וכל הקשורים אליו יכולים לקבל את השפעתו במידה רבה יותר.

מתווה הדרך

כיום, אחרי ארבע-עשרה שנה, אנו רואים כי הרבי התווה למעשה את הדרך שהיהדות כולה צועדת בה. היו ימים שדרכו ושיטתו לא הובנו, מכיוון שלא תאמו את המוסכמות. בשעה שהיהדות הדתית הסתגרה בד' אמותיה והתגוננה מפני הרוחות הסוערות המנשבות בחוץ, קרא הרבי לפריצה החוצה ולהבאת דבר היהדות למיליוני אחים ברחבי העולם.

בשעה שעל העולם הדתי השתלטה תפיסה, הטכנולוגיה וחידושי המדע סותרים את האמונה הדתית, פרץ הרבי דרך בקביעתו כי ההפך הוא הנכון, וכי ייעודם ומטרתם של כל חידושי הטכנולוגיה והמדע הרי הם "לכבודו של הקב"ה", כדי לאפשר להפיץ את אור התורה והיהדות ולעזור ליהודי להכיר בפלאי הבריאה.

בשעה שעם-ישראל החל להיפרד לשבטים ולקבוצות נבדלות, תוך הגברת המתחים הפנימיים, הרים הרבי את דגל האחדות היהודית, שאינה מכירה במחיצות בין יהודי אחד למשנהו. בעולם-המושגים שלו – שאותו הנחיל למאות-אלפי שומעיו – לא קיימות המחיצות בין 'דתיים' ל'חילוניים' (הרבי שלל בתכלית את הביטוי שטומן בו הנחה, שיש יהודים של חולין שאינם קודש), בין אשכנזים לספרדים, בין 'מיוחסים' לבין פשוטי-עם. יש יהודים. נקודה.

אנחנו דור הגאולה

דרכו של הרבי ומורשתו הרוחנית הכבירה, המשתרעת על-פני מאות כרכים, הן התשובה האמיתית ללבטיו ולמגוון שאלותיו של היהודי בן-ימינו. מתלמידי-חכמים ועד מחפשי-דרך, מ'עמך' ועד אקדמאים. אין שאלה שהוא אינו דן בה, וכדרכו – בעמקות בלתי-רגילה ובהיקף מרשים ביותר.

ומעל הכול, המסר המרכזי של הרבי לדורנו – שזה דור הגאולה, דור אחרון לגלות ודור ראשון לגאולה. עלינו לטפח את הציפייה לגאולה, להרבות במצוות ובמעשים טובים, ולהכין את עצמנו והעולם כולו לגאולה האמיתית והשלמה על-ידי משיח-צדקנו – בקרוב ממש.

 יש חדש

מנהגי יום ההילולא

ביום ההילולא ג' בתמוז נוהגים על-פי המנהגים שקבע הרבי לאחר הסתלקות חותנו, הרבי הקודם. בשבת-קודש זו משתדל כל אחד ואחד לעלות לתורה (ובמקום שמספר הקרואים אינו מספיק, עושים כמה מניינים לקריאת התורה). במוצאי שבת מדליקים נר-נשמה. ביום ראשון בבוקר, אחרי התפילה, כותבים 'פדיון-נפש', מניחים אותו באחד מספריו של הרבי, ולאחר מכן משגרים אותו כדי לקראותו על הציון הקדוש (מספר הפקס': 001-718-7234444). נותנים תוספת צדקה למוסדותיו של הרבי, לומדים פרקים ממאמר החסידות האחרון שמסר, 'ואתה תצווה', וכמו-כן פרקי משנה שמתחילים באותיות שמו הקדוש. במהלך היממה עורכים התוועדות חסידית.

ההתוועדות המרכזית

ההתוועדות המרכזית לרגל ג' בתמוז תהיה אי"ה במוצאי שבת-קודש זו, בבית-הכנסת 'בית-מנחם' בכפר-חב"ד, בשעה 10 בערב, בשילוב סעודת מלווה-מלכה. בין הדוברים יהיו: הרב מרדכי שמואל אשכנזי, רבו של כפר-חב"ד; הרב זושא אלפרוביץ', משפיע ישיבת תומכי-תמימים בקריית-גת; הרב יהושע שפירא, ראש ישיבת ההסדר ברמת-גן; הרב מאיר לוינגר, מראשי ישיבת מעיינות, ועוד.  במעמד ישתתפו אלפי חסידי חב"ד ומוקירי הרבי מכל רחבי הארץ. פרטים בטל' 072-2770100.

'בית הרבי' פתוח לציבור

בית אגודת חסידי חב"ד בארץ, הבית שנבנה בכפר-חב"ד בדוגמת בניין '770', בית-מדרשו של הרבי – מזמין את הציבור לבוא בג' בתמוז להתפלל ב'חדרו' של הרבי ולשגר את הבקשות וה'פדיונות' לציוּן הקדוש. לתיאום קבוצות: 03-9606402.

 שלחן שבת

הנשיא הוא הכול

בפרשתנו התורה מספרת על שתי שליחויות – אל סיחון מלך האמורי ואל מלך אדום, בבקשה להתיר לעם-ישראל לעבור בארצם, בדרך לארץ-ישראל. בשליחות אל סיחון נאמר: "וישלח ישראל מלאכים", ואילו בשליחות אל מלך אדום נאמר: "וישלח משה מלאכים". למה פעם אחת נאמר "וישלח ישראל" ופעם אחת "וישלח משה"?

מפרש רש"י על-פי דברי המדרש: "הכתובים הללו צריכים זה לזה, זה נועל וזה פותח. שמשה הוא ישראל וישראל הם משה. לומר לך, שנשיא הדור הוא ככל הדור, כי הנשיא הוא הכול".

איש ציבורי בעצם מהותו

כשאומרים ש"נשיא הדור הוא ככל הדור", היה אפשר לפרש זאת, שכאשר הנשיא עוסק בענייני הציבור, אין הוא עושה זאת כאדם פרטי, אלא הוא עושה זאת בעבור הכלל ובשם הציבור. אך הכוונה כאן עמוקה יותר – נשיא ישראל הוא בעצם מהותו "ככל הדור", הוא איש ציבורי בעצם מהותו, וממילא כל מה שהוא עושה הרי זה כעשיית הציבור כולו.

וכך בכיוון השני – זה ש"ישראל הם משה" הרי זה משום ש"הנשיא הוא הכול". כל ענייני הדור, לא רק אנשי הדור, אלא גם הצרכים הרבים והמגוּונים שלו, הם צרכיו של הנשיא ובאים על-ידו. וכך ראינו אצל משה רבנו, שלא רק התורה ניתנה על-ידו, אלא אפילו צרכים גשמיים, כמו המן, הבשר והמים, ניתנו לעם-ישראל על-ידי משה.

ראש ונשיא

נקודה זו משתקפת בשינוי שרש"י משנה מלשון המדרש. במדרש נאמר: "ראש הדור הוא כל הדור", ואילו רש"י משנה מלשון המדרש וכותב: "נשיא הדור הוא ככל הדור". ההבדל בין ראש לנשיא, שראש (בדוגמת ראש כפשוטו) עניינו שהוא מנהיג את כל הדור, ואילו נשיא, מלשון נשיאות והרמה, מבטא את מעלתו של נשיא הדור כאיש מורם ומנושא.

אם עניינו של הנשיא מתבטא בכך שהוא 'ראש הדור', הרי מה ש"ראש הדור הוא כל הדור" הוא רק בעניינים הציבוריים, שאותם הוא עושה בעבור כל בני הדור; אבל כשאומרים ש"נשיא הדור הוא ככל הדור", טמון בזה הרעיון העמוק, שגם כפי שהוא אדם לעצמו, כמי שמרומם ומנושא, גם אז הוא "ככל הדור".

הכול ניתן לעם

החידוש שבדבר הוא בשני הקצוות: מכיוון שגם ענייניו הפרטיים הם חלק ממציאותו כנשיא הדור, הרי מובן שגם הפעולות הפרטיות האלה, שלכאורה היה מקום לומר שבהן יש דמיון או שוויון למעשי שאר העם, הן בדרגה עליונה לאין-ערוך, וגם בהן הוא שונה ומנושא מכל העם.

ומצד שני, מכיוון ש"נשיא הדור הוא ככל הדור", הרי גם ענייניו הנעלים ביותר של הנשיא, שלכאורה הם נעלים לאין-ערוך מאנשי הדור – הם חלק ממציאותו של הנשיא, ש"הוא הכול", וממילא גם הם נמשכים ופועלים באנשי הדור.

(לקוטי שיחות כרך לג, עמ' 131)

 מן המעיין

פרה אדומה

השלם הוא בעל-המום

"ויקחו אליך פרה אדומה תמימה, אשר אין בה מום, אשר לא עלה עליה עול" (במדבר יט,ב). אם יש אדם בישראל הסבור שאין בו מום, שהוא כליל השלמות, משמע שלא עלה עליו עול מלכות שמים, ולכן אינו יודע כמה רבים מומיו.

 (החוזה מלובלין)

בלי עול אחרים

אין ברייה כשרה לשמש מכשיר לטהרה אלא אם-כן עדיין לא עלה עליה עול של אחרים, עול החיים, ושעדיין לא דבקו בה סיגים חיצוניים ופסולת מן החברה ומהסביבה.

(הרב שלמה-יוסף זוין)

חיזוק האמונה

"תבוא פרה ותכפר על העגל" (רש"י). חטא העגל נבע מחוסר אמונה, וכתשובת המשקל ניתנה לבני-ישראל מצוות פרה אדומה, שהיא חוקה, מצווה בלי טעם, וקיומה הוא רק בתוקף האמונה.

(רבי יצחק מוורקה)

הפרה מכפרת על העגל

קריאת פרשת פרה חלה כמעט תמיד בפרשת כי תישא, העוסקת במעשה העגל, כדי שהפרה האדומה תכפר על חטא העגל.

(עיטורי תורה)

שתי שערות וחוט שערה

"פרה אדומה תמימה – שתהא תמימה באדמימות, שאם היו בה שתי שערות שחורות פסולה" (רש"י). תמימות של פרה אדומה נפסלת בשתי שערות, אבל בתמימות הנפש, התמימות של "תמים תהיה עם ה' אלוקיך", אפילו חוט שערה אחד פוסל.

(חידושי הרי"ם)

דבר והיפוכו

יש עוד מצוות רבות שאין התורה נותנת עליהן כל טעם, כמו איסור אכילת חזיר, שעטנז ועוד, ואף-על-פי-כן לא נאמר "חוקת" אלא בפרה אדומה בלבד. לפי שמצווה זו יש בה דבר והיפוכו – הפרה האדומה "מטהרת טמאים ומטמאת טהורים".

(יבין שמועה)

סם חיים

אף בתורה מוצאים אותו דבר מופלא שקיים בפרה אדומה. מבחינה מסויימת אף התורה פעמים "מטהרת טמאים ומטמאת טהורים", שכן "זכה – נעשית לו סם חיים, לא זכה – נעשית לו סם של מוות".

(רבי דוד מללוב)

למעלה מגדרי השכל

מצוות רבות הן למעלה מהשגתנו ואין אנו מבינים את טעם קיומן, אלא ששם הדבר נובע מקוצר שכלנו ודעתנו. שונה החוקה של פרה אדומה, שהיא בכלל למעלה מכל גדר של שכל. זהו שנאמר במדרש: "אמרתי אחכמה והיא רחוקה ממני", זו פרה.

(לקוטי שיחות)

 אמרת השבוע

איפה הגלויה

הרב זלמן-אריה הילזנרד, בהקדמה לספרו 'צמאה נפשי', מספר:

כשעזבתי את משרתי הרבנית לטובת המגזר הפרטי, החלטתי להדפיס מדי פעם בפעם מסר תורני קצר על גלויה, ולהוסיפה לדואר הנשלח מהחברה. הוספתי גם את הרבי מליובאוויטש לרשימת הדיוור שלי.

כעבור זמן-מה הפסקתי להפיץ את הגלויה, וכאן קרה דבר מופלא: מזכירו של הרבי התקשר אליי, ושאל בשמו של הרבי מדוע הגלויה עם המסר הרוחני אינה מופיעה עוד.

אפילו היום, כשאני חושב על כך, אני מוצא את הדבר בלתי-נתפס. בתוך כל אלפי המכתבים שקיבל, עם כל האחריות הכרוכה בהנחיית שלוחיו ברחבי תבל, הרבי בכל-זאת הבחין שהגלויה שלי חסרה, וגזל מזמנו היקר כדי להזכיר לי את הצורך להוסיף ולשגרה.

 מעשה שהיה

שליחות בבנגלדש

בנגלדש, שנת תש"נ. ר' נתן קופולוביץ', איש-עסקים חרדי, בא למדינה המוסלמית, לרגל עסקיו בייצור חולצות ושיווקן באירופה ובארצות-הברית.

בביקוריו בבנגלדש התפתחה ידידות בינו ובין איש-עסקים אמריקני, פינחס יארוס שמו, שהיה מגיע לפקח על ייצור בדים, מטעם רישתות טקסטיל בארצות-הברית. פינחס היה יהודי חם ורחב-לב, אף שלא שמר מצוות בפועל. הם היו נפגשים במלון שרתון בעיר דאקה, שבו נהגו להשתכן.

בביקורו הפעם הופתע ר' נתן לראות בכניסה למלון פנים חדשות. זה היה חסיד חב"ד, אך הוא נחפז לדרכו. כשפגש ר' נתן אחר-כך את ידידו הוותיק, פינחס יארוס, הוציא פינחס שטר של דולר מכיסו ואמר: "את הדולר הזה קיבלתי מהרבי מליובאוויטש"... ר' נתן לא חשב לשאול מתי וכיצד קיבל את הדולר, אלא החווה הבעת התפעלות, מתוך נימוס.

שנה עברה. ר' נתן הזדמן לחתונה בלונדון. לפתע ניגש אליו חסיד חב"ד והזכיר לו את פגישתם בבנגלדש, בכניסה למלון. ר' נתן נזכר מיד. "כעת אספר לך סיפור מופלא מאותו ביקור", אמר הצעיר. השניים התיישבו והחסיד החל בסיפורו:

"גם לי עסקים בבנגלדש. ודאי תזכור כי באותו זמן הוכתה המדינה בשיטפון. סופת בוץ אדירה מחקה כפרים שלמים, וגרמה אובדן של מאות-אלפי בני-אדם. מיליונים נשארו ללא קורת-גג. באותה עת נזדמנה לי עסקה כדאית מאוד בבנגלדש, אך חששתי לנסוע.

"החלטתי לבקש את עצת הרבי מליובאוויטש. כתבתי לרבי ולא נעניתי. בינתיים עשיתי הכנות לנסיעה, שיגרתי עוד מכתבים אל הרבי, ועדיין לא נעניתי.

"מועד הטיסה הגיע. מסרתי את המזוודות וסובבתי בנמל-התעופה בתקווה שהתשובה המיוחלת תגיע, אך מזכירי הרבי אמרו לי שהרבי לא השיב. הייתי נבוך מאוד והתייעצתי עם גיסי הגר בשכונת קראון-הייטס, ליד בית-מדרשו של הרבי. הגענו למסקנה שעליי לבטל את הנסיעה. החלטתי להוריד את המזוודות מהמטוס.

"לאחר שיחתי עמו עלה בדעתו של גיסי לרוץ לחלוקת הדולרים של הרבי, ולשאול את שאלתי ישירות. הוא הצליח להיכנס מיד, ללא תור, ניגש אל הרבי ואמר, כי גיסו נמצא עכשיו בנמל-התעופה, בדרך לבנגלדש לצורך עסקיו, ומתלבט אם לנסוע.

"הרבי הגיב: 'הלוא יש שם כעת מהומה'... גיסי אמר לרבי כי המצב מתחיל להתייצב. הרבי נתן דולר בעבורי ובירך שיהיה בהצלחה. כשגיסי פנה ללכת, נתן לו הרבי דולר נוסף ואמר: 'וזה עבור השליח בבנגלדש'. לנוכח תמיהתו, שהרי אין שם יהודים וגם לא שליח, הוסיף ואמר: 'הוא ימצא שם יהודי שפועל בעניינים של ליובאוויטש'...

"הגעתי לבנגלדש וכעבור כמה ימים קיבלתי את שטרות הדולרים למלוני. לא אוכל לתאר כמה מאמצים והשתדלויות עשיתי כדי לאתר יהודי באזור. שאלתי בבתי-מלון, במשרדים ובמשטרה, אך לא העליתי דבר. בינתיים הגיע מועד טיסתי חזרה. סובבתי באולם הכניסה של בית-המלון בתחושת אכזבה. המחשבה שלא אוכל לקיים את שליחות הרבי הציקה לי מאוד.

"פתאום טופח מישהו על שכמי. הסתובבתי וראיתי מולי יהודי הפונה אליי ב'שלום עליכם' חם, לוחץ את ידי ומציג את עצמו בשם פינחס יארוס. 'מה אתה עושה כאן?', שאלתי. הלה ענה לי בבדיחות-הדעת: 'זה עתה נזדמן לי להציל חיים של יהודי'...

"ברגע זה, כשנותרו לי רגעים אחדים ליציאה לנמל-התעופה, הרגשתי שזה היהודי שאליו הרבי התכוון. מרוב חיפזון לא הספקתי לשאלו מה וכיצד, אלא מסרתי לו את הדולר ואמרתי: 'זה מהרבי מליובאוויטש, בשבילך', ונסעתי משם". עד כאן סיפורו של אותו חסיד.

בביקורו הבא בבנגלדש חיפש ר' נתן את פינחס יארוס, ושאלו על הסיפור. בחיוך מצטנע השיב פינחס, כי אכן, את הדולר קיבל מהחסיד זמן קצר אחרי שהציל חיי יהודי. ומעשה שהיה כך היה:

בלכתו באותו יום ברחובות דאקה, ראה בחור צעיר, שניכר עליו כי אינו מקומי, עומד ובוכה. ליבו של פינחס דחפו לשאול את הבחור לסיבת בכיו. הבחור ניסה להתחמק עד שפלט כי הוא יהודי, ומי שאינו יהודי יתקשה להבין את העניין. פינחס הזדהה מיד כיהודי ועודדו לספר הכול.

התברר שהבחור הצעיר, שהגיע לבנגלדש כחלק מטיול בעולם, התחבר לצעירה מקומית, והשניים החליטו להתחתן. לאחר שחגגו את ההחלטה בחוג משפחתה של הצעירה, לקחו אביה הצידה ואמר: "ברור לך שיהיה עליך להתאסלם"...

הבחור החל לגמגם. האב התרגז וקבע שהעניין אינו נתון לדיון. כעבור רגע הוסיף: "אל תעלה על דעתך לעזוב את בתי ולברוח. יש לנו כאן כל הקשרים הדרושים. אם רק תנסה לברוח, נדאג שלא תצא מכאן חי"...

מוחו של פינחס עבד בקדחתנות. חיש-מהר פנה לידיד טוב במשרדי בריטיש איירווייס, וביקש להוציא את הבחור הזה בטיסה הקרובה ביותר, בלי ששמו יופיע ברישומי הטיסה.

"הבחור עלה למטוס ואני שבתי למלון", סיים פינחס. "באותו רגע פגשתי את החב"דניק. לא התאפקתי, ואמרתי לו שברגע זה הצלתי חיים. והנה הוא מוציא שטר של דולר ואומר: 'זה מהרבי מליובאוויטש, בשבילך'"...

 לומדים גאולה

והיו מלכים אומנייך

הגמרא (זבחים יט,א) מספרת על ר' הונא בר-נתן, שפעם אחת עמד לפני איזגדר מלך פרס, ואבנטו היה חגור גבוה מהרגיל. ניגש אליו המלך וסידר את האבנט במקומו הראוי, כשהוא אומר לו: "הלוא נאמר עליכם 'ממלכת כוהנים וגוי קדוש'". ומסיימת הגמרא, שכאשר בא ר' הונא לפני אמימר וסיפר לו זאת, אמר לו אמימר: "התקיים בך 'והיו מלכים אומנייך'".

פסוק זה (בישעיה מט,כג) הוא אחת מנבואות הגאולה: "והיו מלכים אומנייך ושרותיהם מניקותייך, אפיים ארץ ישתחוו לך ועפר רגלייך ילחכו, וידעת כי אני ה' אשר לא יבושו קוֹוָי". הקב"ה מבטיח לעם-ישראל שהוא עתיד להיווכח שעבודת ה' במשך כל שנות הגלות לא הייתה לריק, וכי בסופו של דבר אפילו מלכי אומות-העולם יכירו בייחודו של עם-ישראל וירגישו זכות לסייע לו.

תחושה טבעית

מתן הכבוד לעם-ישראל והסיוע מצד אומות-העולם מופיע בעוד ועוד נבואות, ויש לו חשיבות רבה בתהליך הגאולה. הדבר חשוב לא רק בגלל עצם התועלת שצומחת לעם-ישראל מהסיוע הזה, אלא הדבר מעיד על עומק חדירת מושגי הגאולה לתוך גדרי העולם הזה.

עניינה של הגאולה, שמושגיה וערכיה נעשים טבעיים ומובנים מאליהם. דברים שכיום אנו נזקקים למחשבה ולהתבוננות כדי להשתכנע בנכונותם, יבואו אז בטבעיות מתוך גדרי העולם עצמו. בכך מתבטא השינוי הגדול שיחול בעולם בזמן הגאולה – העולם עצמו, מצד טבעו וגדריו, ישתנה וייעשה כלי לקבלת האמת.

כיום, טבע העולם מנוגד לאמת. הדבר מתבטא אפילו בדברים פשוטים – מלחמה, קנאה, תחרות. כל אלה דברים שמביאים הרס וחורבן, ובהיגיון קר מבין זאת כל אדם. אף-על-פי-כן, בכל שנות קיומו של העולם עסקו בני-האדם במלחמות וביריבויות, בקנאות ובשנאות. זמן קצר אחרי שליקקו את הפצעים ממלחמה אחת, נגררו למלחמה קשה אחרת. הדבר מעיד על השיבוש הפנימי שקיים בעולם, עד שאין בכוחו ללכת בדרך הישר.

כשתבוא הגאולה, יהיו הדברים ברורים ופשוטים. מלחמה, שנאה, קנאה ותחרות – ייראו לכל אדם מופרכות ומוזרות. איש לא יזדקק להסבר ולהתבוננות כדי להכיר בכך. זו תהיה תחושה טבעית, ממש כשם שבימינו אין איש נזקק להסברים כדי להימנע מלקפוץ לאש.

ממלכת כוהנים

מכאן גם החשיבות שהגויים יכירו במעלתו ובייחודו של עם-ישראל וישתוקקו לסייע לו. הגויים מייצגים את טבע העולם, לעומת עם-ישראל שמעצם הווייתו הוא עם קדוש. כל עוד מעלתו של עם-ישראל ידועה רק לו, המשמעות היא שהדבר לא חדר לתוך גדרי העולם. כאשר אומות-העולם עצמן יכירו בייחודו ובתפקידו של עם-ישראל, אז יוכח שמושגי הגאולה אכן חדרו לתוך גדרי העולם, עד שהעולם מצד עצמו כבר תופס את הדברים כראוי.

תפקידו של עם-ישראל הוא – "ממלכת כוהנים וגוי קדוש". כשם שהכוהנים, בתוך עם-ישראל, אינם קיימים לצורך עצמם, אלא הם מקרינים קדושה והתעלות רוחנית לכל העם, ולכן העם כולו מוקיר אותם ומסייע להם – כך תפקידם של היהודים בתוך כלל האנושות להקרין את ערכי האמונה, האמת והצדק. כל עוד העולם אינו מכיר בכך, הדבר מעיד על שיבוש פנימי. ההכרה בתפקידו של עם-ישראל מוכיחה שאכן העולם מתחיל לחשוב במושגים האמיתיים והנכונים.

בזמן הגאולה, כשם שייעלמו המלחמות והשנאות, כך יבין העולם כולו את תפקידו של עם-ישראל. וכפי שהנבואה מתארת (ישעיה סא,ה-ו): "ועמדו זרים ורעו צאנכם, ובני נכר – איכריכם וכורמיכם". ומה נעשה אנחנו? ממשיך הנביא: "ואתם – כוהני ה' תיקָרֵאו, משרתי אלוקינו יֵאָמר לכם".

 פתגם חסידי

כך בדיוק יהיה

עמדו חסידים ליד פתח חדרו של הרבי מליובאוויטש והזכירו את הפתגם הידוע, שכשיבוא משיח יעסקו החייט והסנדלר במלאכתם ובתוך כך יבוא המשיח. פתאום נפתחה הדלת והרבי יצא והפטיר: "כך בדיוק זה יהיה"

 חיים יהודיים

התוועדות ג' בתמוז ששינתה חיים

אם תפגשו אותו מלווה קבוצות במכון אסנט בצפת, שם הוא מנהל את מרכז המבקרים, או תקשיבו להרצאותיו במיסטיקה יהודית ברוח החסידות, תתקשו להאמין שהאברך הצנום, בעל העיניים היוקדות, היה בעבר הלא-רחוק מדריך נערץ בתורת הבודהיזם והעביר סדנאות מדיטציה. מאות נהרו אל האי המבודד בתאילנד שבו התגורר, וביקשו להשתתף בסדנאות שניהל. גם היה לו עסק משגשג בתחום התכשיטים, וחנויות בהודו וביפן מכרו את מוצריו.

את מסעו אל היהדות, כמו שהוא מגדיר זאת, התחיל אייל קרוצ'י בהודו, שאליה הגיע במסגרת הטיול שלאחר הצבא. הוא התכונן לשהות בה כמה חודשים בלבד, אך נשאר אחת-עשרה שנים. "נפל לידי ספר על הבודהיזם, וקראתי אותו בשקיקה. עד אז כל ספר שנטלתי לידיי היה מרדים אותי. לא הייתי מסוגל לקרוא ספרים. הבודהיזם משך אותי. למדתי את השיטות השונות שלו ועשיתי מדיטציות ויוגה. השתתפתי בסדנאות ויפאסנה, שבהן שתקתי ימים ארוכים".

אי מבודד

אחרי כמה שנים של עיסוק אינטנסיבי בבודהיזם, החל לחוש שהדרך הזאת אינה נותנת מענה לשאלות רבות ובמידה רבה הוא מרמה את עצמו. נסע לתאילנד, שכר חלקת חוף באי מבודד והציע למעוניינים ללמוד יוגה ומדיטציה כדי להירגע ממירוץ החיים.

"המקום היה מבודד לחלוטין", הוא מתאר. "כדי להגיע לאי היה צורך לשוט שלוש שעות בסירה. אבל הבדידות והשקט כבשו אותי. בתוך שבעה חודשים היה המקום מלא אנשים שהתלהבו מהבדידות וביקשו שאעביר להם סדנאות ואדריך אותם. היו לי שם בקתות שבהן שילבתי לימודי מדיטציה ויוגה, טיפולי רפלקסולוגיה ואמנות. לצד אלה הפעלתי במקום מסעדה ומקומות לינה והמקום היה בתפוסה מלאה".

לחתונה צריך רב...

ושוב, יום אחד מצא את עצמו תוהה אם זו תכלית החיים. הטיפול בנופשים ועיסוקי המקום סחפו אותו, והוא ניסה להתעלם מהקול הפנימי. ניסה ולא הצליח.

באותם ימים חשב להתחתן עם נכרייה מקומית. מכיוון שידע שחתונה נעשית על-ידי רב, פנה לבית-חב"ד בתאילנד, ושם פגש את הרב נחמיה וילהלם. השיחה נמשכה זמן רב ובסיומה התחיל להתלבט על כדאיות הנישואין לנכרייה. "הרב אמר לי שאם אנשא לנכרייה, אמצא עצמי מתגעגע לכל מה ששייך לי. החלטתי להקפיא את התכניות", הוא מספר.

נקלע להתוועדות

השיחה מלב אל לב כבשה אותו, והוא מצא עצמו עובר בבית-חב"ד בכל פעם שהזדמן לבנגקוק. "כשהייתי צריך להזמין מזון וציוד לאי, הייתי עובר דרך בית-חב"ד, שומע מעט יהדות, מנענע בראש וממשיך הלאה. ככה זה נמשך שנה וחצי. אט-אט הבנתי שהתשובות לשאלות שאני מחפש נמצאות בבית-חב"ד ובשיעורים בתניא".

יום אחד נקלע להתוועדות בבית-חב"ד. זה היה בדיוק ביום ההילולא של הרבי, ג' בתמוז. אין לו הסבר מה קרה שם, אבל בהתוועדות הזאת התעורר משהו בליבו והוא החליט להתחיל להניח תפילין בכל יום. "זה היה הצעד הממשי שבו התחיל תהליך ההתקרבות לתורה ולמצוות", הוא אומר. "הייתי בקשר עם כמה מנהלי בתי-חב"ד שתמכו, עודדו וכל הזמן שמרו על קשר. הדרך הייתה ארוכה, אבל הקב"ה הנחה אותי לבסוף להגיע אל האמת".

קרוצ'י: "קול פנימי תהה אם זו תכלית החיים"

 פינת ההלכה ומנהג

תחנון ביום הילולא

שאלה: יש נוהגים שלא לומר 'תחנון' ביום ההילולא של צדיק. מה הטעם לכך והאוּמנם יש לנהוג כך?

תשובה: כתב השל"ה, שמכיוון שחייב אדם בכבוד רבו ויראתו יותר משל אביו, מנהג יפה הוא לצום ביום פטירתו, כשם שהיה נהוג לצום ביום השנה לפטירת ההורים, שהוא יום של חשבון-הנפש.

אמנם למעשה, בקהילות רבות, ובפרט בדורות האחרונים (שירדה חולשה לעולם), נהגו להוסיף בימים אלו בתורה, בצדקה ובמעשים טובים, בדרך שאינה פוגעת בגוף, אלא אדרבה, מחזקת אותו לעבודת הבורא.

בדורות קדומים נהגו כך רק בל"ג בעומר, יום הסתלקות רבי שמעון בר-יוחאי, שבו עורכים שמחה ו'הילולא' (=שמחה כשמחת חתונה), כי כך ציווה רשב"י. אבל בדורות האחרונים, רבים מגדולי החסידות והקשורים לפנימיות התורה ציוו על ממשיכי דרכם לעשות מעין זה ביום הסתלקותם.

ביום ההילולא של צדיק, כשמתאספים יחד ממשיכי דרכו ועורכים התוועדות לכבודו, נהוג בקהילות רבות של חסידים שאין אומרים תחנון, כי בזכות הצדיק, עומדים הם "למעלה מאמירת תחנון". אולם חסידי חב"ד אומרים תחנון. והסביר הרבי הקודם (רבי יוסף יצחק נ"ע) מליובאוויטש, שיום כזה הוא הזמן הטוב ביותר לבקש ולפעול, ושיטת חב"ד היא שעל החסידים להתעלות על-ידי עבודתם-שלהם ולא לסמוך רק על הצדיק.

מקורות: רש"י יבמות קכב, רע"א. שו"ע או"ח סי' תקפ, ויו"ד סי' שעח ס"ד. של"ה מס' תענית, פרק 'נר מצוה'. מג"א סי' תקסח ס"ק כ. נמוקי או"ח קלא,ז. פסקי תשובות קלא,כד. גשר החיים ר"פ לב. נטעי גבריאל ח"ב פע"ב. וראה שערי הל' ומנהג או"ח ח"ב ר"ס רכב, ויו"ד סי' קמו. 'תורת מנחם - התוועדויות' ח"א עמ' 172.