איך מתגברים על הנפילת-רוח הנגרמת מהתבוננות במצב הכללי והפרטי?

כאשר יהודי מתבונן במעמדו ומצבו - הרי הוא רואה שנוסף לגלות הכללי, הרי הוא מושקע בגלות הפנימי כו'.

דהנה, כל אחד ואחד מישראל הוא בחזקת כשרות, ובוודאי שלומד ומקיים מצוות ועוסק בעבודת התפילה, כוונות התפילה וכו', ועל-כל-פנים - פירוש המילות כו', וקודם התפילה טובל במקווה, ובימי החול נותן לצדקה וכו'.

אבל אף-על-פי-כן, למרות שיודע שישנו פסק-דין בשולחן-ערוך (או"ח רסצ"ד) שבעת התפילה צריך להחזיר פניו "כנגד ארץ-ישראל, שנאמר, והתפללו אליך דרך ארצם", ויתירה מזו: "ויכוון גם כנגד ירושלים וכנגד המקדש וכנגד בית קודשי-הקודשים" - הנה בנוגע לפועל, כאשר נעמד להתפלל אינו יכול לפעול בעצמו לצאת ממקומו שבגלות, בשכונת "קראון-הייטס" שבברוקלין, ועל-דרך זה בשאר שכונות, ולהימצא בעת התפילה ב"בית קודשי-הקודשים"!

ועד שבעת התפילה הרי הוא מהרהר אודות המתרחש בביתו, הנמצא ברחוב זה או ברחוב אחר בשכונת "קראון-הייטס", וחושב אודות נזילת מים מהתקרה שבביתו, וכיוצא בזה!

[...] ואין צורך להתבונן כדי לראות את גודל הירידה דגלות הפנימי, כי רואים זאת תיכף ומיד: לאחרי ההתוועדות יתפלל תפילת מנחה, והרי ידוע גודל המעלה דתפילת מנחה, שהרי אליהו הנביא לא נענה אלא בתפילת המנחה. ואף-על-פי-כן, ידע איניש בנפשיה שאינו יכול לפעול על עצמו שבעת התפילה תהיה מחשבתו בבית קודשי-קודשים, באופן דשם הוא נמצא!

[...] ואם כן, כאשר מתבונן בגודל הירידה דגלות הפרטי, יכול הוא ליפול ברוחו וכו'.

ועל זה באה ההוראה הכללית דחודש כסלו - כפי שנתבאר לעיל בארוכה:

אין לו מה לחכות עד שיתבונן במוחו אודות האמור לעיל, ועד שהמוח ישלוט על הלב, ועניין זה יבוא אצלו גם ברגש שבלב, היינו, שירגיש שנמצא בבית קודשי-קודשים כו' - (כי זהו דבר הדורש משך זמן כו') - אלא עליו לדעת שגם בעת הימצאו בחושך הגלות כו', יש לו נתינת-כוח מכללות חודש כסלו להפוך את כללות חושך הגלות, באופן ד"הוי' יגיה חושכי", ועד שיהיה יתרון האור כו'.

וכאמור לעיל שזוהי הנקודה הפנימית דחודש כסלו - שמבלי הבט על גודל ירידת הגלות, נפעל אז כללות העניין ד"חנוכת חשמונאי", ובאופן דהנרות הללו אינן בטלין לעולם. וזהו גם כללות העניין דגילוי תורת החסידות בזמן הגלות דווקא כו'.

וזוהי ההוראה לכל אחד ואחד מישראל - שאין מה להתפעל מחשכת הגלות, אלא גם בעת היותו בחושך כפול ומכופל דזמן הגלות, הרי הוא עובד עבודתו כדבעי בהפצת המעיינות חוצה, ומאיר את העולם כולו באור ד"נר מצווה ותורה אור".

ועבודתו היא על-פי הוראת ימי חנוכה - באופן דמוסיף והולך ואור, היינו, שאינו מסתפק בהדלקת נר אחד (במעמד ומצב דקיפאון כו'), אלא בלילה השני מדליק נר נוסף, ומדי לילה בלילה הרי הוא מוסיף עוד יותר בכללות העניין ד"נר מצווה ותורה אור".