ימים קשים הגיעו. בעבר התפרנס ישראל ברווח מהפונדק שחכר מהפריץ, אך עתה הגיע מועד התשלום ובידו אין פרוטה. הפריץ הזהירו שאם לא ישלם את חובו, יושלכו הוא ומשפחתו לבור.
עבר המועד שקצב הפריץ וישראל לא הצליח להשיג את הכסף. הפריץ מימש את איומו. כל המשפחה הושלכה לבור עמוק ואפל, ושם התייסרו ייסורי איוב. האישה הייתה הרה וילדה בתוך הבור, ומחוסר תנאים נפטר הרך הנולד. כעבור זמן נפטר גם אחד הילדים הגדולים יותר.
שני שומרים מטעם הפריץ התחלפו בשמירה על הבור. האחד איש טוב, איוון שמו, והשני שיכור ואכזר, לוקש שמו.
יום אחד הגה איוון רעיון. הוא הוריד ליהודי בקבוק משקה והציע לו להשקות את לוקש בעת משמרתו. לוקש התפתה מיד, שתה את הבקבוק עד תומו, וכעבור זמן קצר שקע בשינה עמוקה. איוון המתין לכך, הוציא את היהודי ואשתו מן הבור, העלם על עגלה, והורה להם לנסוע במהירות אל מעבר לגבול. מרוב החיפזון והבהלה שכחו בבור את בנם הקטן.
בבוקר נודע לפריץ כי השומר נרדם, היהודי ואשתו נעלמו ובבור לא נותר אלא ילד קטן. הוא גזר עונש חמור על לוקש, ותהה מה לעשות בילד. איוון נחלץ גם הפעם לעזרה: "אדוני הפריץ, הלוא ידוע לך כי אין לי ילדים. תן לי את הילד ואגדלהו בביתי".
הילד הקטן גדל בביתו של איוון ושכח את מוצאו היהודי. יום אחד, במריבה בינו ובין חבריו, קראו לעברו: "הלוא יהודי אתה, מה לך בינינו!". הנער חזר נסער לביתו, ותבע מ'הוריו' לגלות לו את מוצאו האמיתי. נאלץ איוון לספר ל'בנו', כי אכן יהודי הוא.
עברו הימים, הנערים הגויים הוסיפו להקניט את הנער, עד שהחליט לעזוב את הוריו המאמצים ולשוב אל עמו. איוון נענה לבקשתו. לילה אחד לקחו עמו בעגלה אל הגבול, ובדרך סיפר לו את קורות הוריו ומשפחתו. הוא ציידו בבגדים ובסכום כסף נאה, נפרד ממנו ושילחו לדרכו.
החל הנער לשוטט בעיירות יהודיות, למד אט-אט את לשון היהודים, עד אשר הגיע לעירו של הצדיק רבי יחיאל-מיכל מזלוטשוב.
הצדיק אימץ אותו אליו. הוא דאג לכל מחסורו, והחל ללמדו תורה. במהירות בלתי-רגילה השתלט הנער על לימוד החומש, עבר לגמרא, משם לפוסקים, עד אשר החל ללמוד עם הצדיק עצמו ונעשה בקי בכל חדרי התורה, בנגלה ובנסתר.
יום אחד אמר לו הצדיק: "עליך לכפר על השנים שבהן התגעלת במאכלי טריפה. קבל עליך גלות לשנה אחת. תהיה נע ונד. לא תתעכב במקום אחד יותר מיום. בתקופה זו לא תגלה לאיש שבן-תורה אתה. במקום שאליו תגיע כעבור שנה, תתוודע לבריות. ואז, קבל את השידוך הראשון שיוצע לך".
כשסיים את דבריו לקח הצדיק פיסת קלף ורשם עליה כמה מילים, הוא קיפל את הקלף והורה לבחור לתפרו היטב בשולי הטלית-קטן שלו. "את הקלף תוציא מהבגד לפני חופתך, ותקרא אותו עם הרב העורך את החופה", ציווה.
בכאב רב נפרד התלמיד מרבו, ויצא לדרכו הארוכה. כעבור שנה נכנס לבית-המדרש באחד הכפרים, ומצא שם שני נערים שלמדו גמרא. הוא שמע את לימודם ונוכח כי הם טועים בהבנת הסוגיה. הנערים נדהמו לשמוע ממנו הסבר בהיר ועמוק, שהאיר את עיניהם.
השניים היו אחים, בנים לבעל פונדק עשיר ונכבד. מיהרו וסיפרו לאביהם על האורח העני, שידיעותיו כתלמיד-חכם גדול, וביקשו שיהיה מלמדם הקבוע. נעתר האב לבקשתם, ומאז היה הבחור בן-בית במשפחתו.
יום שישי אחד נסעה המשפחה לעיר, לקניות ולסידורים. בהזדמנות זו הכניס האב את בניו אל הרב המקומי, כדי שיתרשם מהתקדמותם. הרב התפעל מאוד מדרך לימודם. כך נודע לו על הבחור הזר. הרב ביקשם להביא את הבחור עמם בשבוע הבא.
בבואו לפני הרב נוכח כי זה בחור יוצא מן הכלל. בת יחידה הייתה לו, כלילת המעלות, ובלב הרב עלתה המחשבה לשדכה עם הבחור. האחים, שהבינו את כוונתו של הרב, אמרו בליבם, שראוי להזדרז ולהציע לבחור את אחותם.
מיד בשובם לביתם הציעו את הדבר לפני אביהם. בצאת השבת קרא האיש לבחור והציע לו לשאת את בתו. מכיוון שזו ההצעה הראשונה שהוצעה לו, קיבלהּ מיד.
חיש-מהר נערכו ההכנות לחתונה. רב העיר הוזמן להיות מסדר הקידושין. החופה נערכה כדת וכדין והמשתתפים ישבו לסעודת החתונה. לפתע אחז רעד את החתן. הוא קרא לרב ולחותנו לבוא עמו לחדר צדדי. שם אמר להם כי בטליתו נמצאת פתקה שרשם רבו, רבי יחיאל-מיכל מזלוטשוב, והוא נצטווה לפותחה לפני החופה, אך מרוב התרגשות שכח, ועתה הוא מבקש מהרב לפותחה.
פרם הרב את הבגד, הוציא את הקלף וקרא: "הייתכן שיישא איש את אחותו...". תדהמה נפלה על הנוכחים. הרב ביקש מהחתן לספר את קורותיו, מילדותו ועד היום. סיפר הבחור את סיפור חייו, ופתאום פרצה זעקה מפי אבי הכלה: "בני! בני אתה! כל חיינו התייסרנו על ששכחנו אותך בבור, ועתה ההשגחה העליונה החזירה אותך אלינו".
במקום פרצה מהומה. האב והאם נפלו על צוואר בנם, וכל המוזמנים לחתונה אינם יודעים את נפשם.
פנה הרב לבעל הפונדק: "הקידושין בטלים ומבוטלים, שהרי קידושי אח ואחות אינם חלים כלל. אני מציע לבנך את בתי היחידה, ואני אתן לו כל מה שהבטחת לו, וזה יהיה בית של תורה וגדוּלה".
הרב ובעל הפונדק תקעו כף וכתבו תנאים, ושמחת המשתתפים הייתה כפולה: על מציאת הבן האובד ועל השידוך המוצלח. | 
זמנים נוספים
שקיעה: 19:13
זריחה: 6:07
