שופטים ושוטרים תיתן לך (טז,יח)
שופטים, דיינים הפוסקים את הדין. ושוטרים, הרודין את העם אחר מצוותם, שמכין וכופתין במקל וברצועה (רש"י)
בראש ובראשונה יש "לפסוק את הדין" – על האדם להתבונן בהשגה אלוקית השייכת לאחד מחסרונותיו, הן בצד השלילי (גודל החסרון) והן בצד החיובי (העילוי שיהיה לו עם תיקון החסרון). אולם אם אין התבוננות זו משפיעה על יצר הרע, צריכים "להכותו במקל", כמאמר (ברכות ה) "לעולם ירגיז אדם יצר טוב על יצר הרע".
(ספר המאמרים תרצ"ט עמ' 247)
בכל שעריך (טז,יח)
בכל עיר ועיר (רש"י)
"עיר" – רומז לגוף, שנקרא "עיר קטנה" (נדרים לב).
כדי שיצר הטוב יצליח "לכבוש" את ה"עיר" יש צורך ב"שופטים ושוטרים".
שופטים – בתחילה צריכים "לפסוק את הדין", לעיין בשולחן-ערוך כדי לידע את המעשה אשר יעשה ואלה אשר לא תעשינה. שוטרים – אם היצר הרע מתנגד לשמירת המצוות יש "להכותו במקל", בבחינת "לעולם ירגיז אדם יצר טוב על יצר הרע" (ברכות ה).
ושליטת היצר הטוב צריכה להיות "בכל שעריך", לא רק בכל הקשור לשמירת התורה, אלא גם בדברי הרשות, כמאמר (אבות פ"ב) "וכל מעשיך יהיו לשם שמים".
(משיחת ש"פ שופטים תשכ"ט)
לא תסור מן הדבר אשר יגידו לך ימין ושמאל (יז,יא)
אפילו אומר לך על ימין שהוא שמאל ועל שמאל שהוא ימין (רש"י)
שכן פסק-דין של חכמי-ישראל הופך את ה"ימין" ל"שמאל" ואת ה"שמאל" ל"ימין".
(לקוטי שיחות כרך ה, עמ' 138)
שום תשים עליך מלך (יז,טו)
הכוונה הפנימית של מצווה זו היא להחדיר בעם ביטול וקבלת עול מלכות שמים. שכן המלך עצמו בטל בתכלית להקב"ה; הוא נקרא "מלך" להיותו מרכבה למלכותא דרקיעא. וכאשר העם מתבטלים אליו יש בדבר משום התבטלות למלכות שמים.
(דרך מצוותיך עמ' קח)
שום תשים עליך מלך (יז,טו)
כשם שבזמן הבית נצטוו ישראל למנות להם מלך, כך בזמן הזה ישנו הציווי "עשה לך רב" (אבות פ"א), וכמאמר חז"ל (ראה גיטין סב) "מאן מלכי רבנן".
כל יהודי צריך שיהיה לו "רב", שיקרא לפניו את הפרשיות שהיה המלך קורא בהקהל: "שמע" – ה"רב" יפעל בו קבלת עול מלכות שמים, "והיה אם שמוע" – הוא יסביר לו ש"ואספת דגנך" תלוי ב"שמוע תשמעו".
וציווי זה שייך במיוחד לזמננו, ערב ביאת משיח צדקנו, שיהיה הן רב (ילמד תורה את כל העם) הן מלך ("מלכא משיחא").
(לקוטי שיחות כרך כד, עמ' 105)
ראשית דגנך (יח,ד)
עין יפה אחד מארבעים (רש"י)
"אחד מארבעים" – על-ידי התורה שניתנה לארבעים יום מגיעים ל"אחד", התאחדות גמורה ומוחלטת עם הקב"ה. וכפי שמצינו ברבי שמעון בן יוחאי, שהיתה "תורתו אומנתו" (שבת יא), שאמר "בחד קטירא אתקטרנא, בי' אחידנא כו'" (זהר ח"ג רצב).
(אור התורה שמות עמ' א'שמו)
ראשית דגנך (יח,ד)
עין יפה אחד מארבעים (רש"י)
"אחד מארבעים" – רומז ליום-הכיפורים. שכן משה רבנו היה בהר ארבעים יום, מראש-חודש אלול עד יום הכיפורים. הרי שיום-הכיפורים הוא "אחד מארבעים", היום המיוחד בארבעים הימים האלה.
(אור התורה שמות עמ' א'שמו)
תמים תהיה (יח,יג)
יש לדאוג לכך שהנפש תהיה תמימה ושלימה ולא "מחוסר איבר". וכידוע, שכשם שיש תרי"ג חלקים בגוף, רמ"ח איברים ושס"ה גידים, כך בנפש יש תרי"ג "איברים", ושלמותם של האיברים האלה תלויה בקיום תרי"ג מצוות התורה.
(לקוטי תורה נצבים עמ' מה)
תמים תהיה עם ה' אלקיך (יח,יג)
עבודת הבורא צריכה להיות תמימה, היא חייבת להקיף את כל האדם.
ושני עניינים בזה: א) העבודה צריכה לחדור גם לפנימיות, שיהיה "תוכו כברו". ב) היא צריכה להיות גם מצד הנפש הבהמית, כמאמר (ברכות פ"ט) "בשני יצריך".
(אור התורה דברים עמ' א'רכו)
כי האדם עץ השדה (כ,יט)
וכי אדם עץ שדה הוא, אלא . . אם תלמיד חכם הגון הוא – ממנו תאכל ואותו לא תכרות (למוד הימנו, רש"י); ואם לאו – אותו תשחית וכרת (סור מעליו, רש"י) (תענית ז)
"וכי אדם עץ שדה הוא" – וכי גדלותו וחשיבותו של האדם הוא במידותיו? והלא ייחודו של האדם בשכלו (מבואר בחסידות שאותיות הם דומם שבנפש; המידות – צומח; השכל – חי; ושורש כוח הדיבור – מדבר).
"אם תלמיד חכם הגון הוא" – אמנם מעלת האדם היא השכל, "תלמיד חכם", אולם השכל אינו מושלם אלא כשהוא משפיע על הלב ועל המעשה, "תלמיד חכם הגון".
(לקוטי שיחות כרך ד, עמ' 1115)
כי ימצא חלל . . נפל בשדה (כא,א)
כאשר יהודי "נופל בשדה", נופל ל"שדה" הרחוקה מתורה ומצוות, בחינת "עשיו איש שדה" – אחראים לכך תושבי העיר הקרובה, היינו יהודים שנמצאים ב"עיר", בסביבה של תורה ומצוות. לכן צריכים זקני העיר להכריז "ידינו לא שפכו את הדם הזה", "לא ראינוהו ופטרנוהו בלא מזונות" (פסוק ז וברש"י), היינו שסיפקו לו את ה"מזון" של התורה, שעליה נאמר (תהלים מ) "ותורתך בתוך מעי".
(לקוטי שיחות כרך כד, עמ' 130) | 
זמנים נוספים
שקיעה: 19:14
זריחה: 6:06
