הטוב והרע

"עשו" מסמל את הנפש הבהמית ויצר הרע, לכן הוא יצא ראשון, כי יצר הרע בא לאדם קודם היצר הטוב. "יעקב" מסמל את הנפש האלוקית ויצר הטוב, לכן נאמר על יעקב "וידו אוחזת בעקב עשיו" – כי ירידת הנפש האלוקית למטה היא כדי לתקן את הגוף ואת הנפש הבהמית.

(לקוטי שיחות)

התכללות המידות

מידתו של יעקב היתה מידת התפארת, שהיא התכללות וחיבור של חסד וגבורה. לכן אמר יעקב "לולי אלוקי אבי אלוקי אברהם ופחד יצחק היה לי", היו בו שתי הבחינות – אברהם, חסד, ופחד יצחק – גבורה.

(תורה אור)

קרא תהילים

"וישכב במקום ההוא" (בראשית כח,יא). כאן שכב, אבל כל עשרים שנה שעמד בבית לבן לא שכב. ומה היה אומר? רבי שמעון בן-נחמני אומר: כל ספר תהילים היה אומר.

(מדרש רבה)

ראש פנוי

מהנהגתו של יעקב אנו למדים, שגם כאשר אדם עסוק בפרנסתו ובמלאכתו, צריך ראשו להיות עסוק בפרק משניות, בפרק תניא, באמירת פרקי תהילים וכיוצא בזה.

(לקוטי שיחות)

חזר למקומו

"וישב לבן למקומו... ויעקב הלך לדרכו" (בראשית לב,א-ב). כל עוד גר יעקב עם לבן, נאלץ יעקב לנהוג עמו לפי דרכו ולנקוט את דרך הרמאות, אבל ברגע ששב לבן למקומו, מיד שב יעקב לדרכו, דרך היושר והתמימות, דרכו של "יעקב איש תם יושב אוהלים".

(רבי משה-לייב מסאסוב)

יעקב וישראל

שני שמותיו – יעקב וישראל - רומזים לבחינת רגל וראש שבנשמה. 'יעקב' – י' עקב, שמאירה בו הדרגה הנמוכה שבנשמה – עקב. גופו ונפשו הבהמית מעלימים את אור הנשמה, ועל האדם להילחם בהם. 'ישראל' – לי ראש, שמאירה בו הבחינה הנעלית שבנשמה. דרגה זו אין הגוף והנפש הבהמית יכולים להסתיר, ואין אז צורך במלחמה.

(לקוטי שיחות)

עיקר החיים

"ויבן לו בית ולמקנהו עשה סוכות" (בראשית לג,יז). לעצמותו של יעקב – שהיא הנשמה וענייניה - בנה יעקב דירת-קבע – "בית", "ולמקנהו עשה סוכות" - לדברים שנקנו ונתווספו לו, הלוא הם כל הדברים הגשמיים, עשה דירת-עראי בלבד – "סוכות".

(הרבי מליובאוויטש)

שנים של טוב

על-ידי עבודתו של יעקב להפוך את חושך מצרים לאור, זכה לשבע-עשרה שנה של אור וטוב, כמו שנאמר "ויחי יעקב בארץ מצרים שבע-עשרה שנה" (בראשית מז,כח). "טוב" בגימטרייה שבע-עשרה, ויתרון האור הוא מתוך החושך דווקא.

(אור התורה)