הכרח דווקא בדורות האחרונים
לכאורה, זו תמיהה גדולה ביותר:
בדורו של רשב"י – בעל הזוהר (פנימיות התורה) – "לא ניתן רשות לגלות כו'" כי אם ליחידי סגולה בלבד...
בדורו של הרמ"ק – הנה אף שבתורתו מבוארים העניינים דפנימיות התורה באופן של הבנה והשגה יותר מאשר בתורתו של האריז"ל (כפי שרואים בספריו), עדיין היה הלימוד דפנימיות התורה בהסתר כו', ורק בדורו של האריז"ל (בדור שלאחרי הרמ"ק) – רק אז "מותר ומצווה לגלות זאת החכמה".
ואפילו בדורו של האריז"ל, שאז היה כבר מותר ומצווה לגלות זאת החכמה – גם אז היו כמה וכמה הגבלות ותנאים מיוחדים כו', כפי שרואים בנוגע לתלמידי האריז"ל, גורי האריז"ל.
ואפילו בדורו של הבעש"ט, מייסד תורת החסידות הכללית – עדיין היו הגבלות מסויימות כו'.
עד שהגיע אדמו"ר הזקן וגילה את תורת חסידות חב"ד, ובפרט לאחרי המאסר והגאולה די"ט כסלו – שאז התחיל העניין ד"יפוצו מעיינותיך חוצה", באופן של הפצה דווקא (לא רק גילוי), עד ל"חוצה". ומדור לדור הולך ונמשך כללות העניין דהפצת המעיינות חוצה ביתר שאת וביתר עוז.
ולכאורה תמוהים הדברים: מכיוון שהעבודה בדורות הראשונים היתה בשלימותה גם ללא הפצת המעיינות חוצה, כיצד ייתכן לומר שדווקא בדורנו זה – אכשור דרא בתמיהה – צריכה ומוכרחת להיות העבודה דהפצת המעיינות חוצה?!...
הביאור בנוגע לכללות העניין דהפצת המעיינות חוצה בימינו אלו דווקא:
שלימות העבודה בדורות הראשונים גם ללא הפצת המעיינות חוצה, היא – בערך וביחס למעמד ומצב ההוא; אבל ככל שהולכים ומתקרבים לקראת הגאולה העתידה, מדור לדור, הנה לפי ערך וביחס לעילוי זה (עבודת ההכנה לגאולה העתידה) אזי אופן העבודה הקודם (ללא הפצת המעיינות חוצה) הוא באופן של חיסרון (למרות שבמעמד ומצב ההוא היתה עבודה זו בשלימותה), ולכן, דווקא בדורות האחרונים, ובפרט בדורנו זה, צריכים לעסוק בהפצת המעיינות חוצה ביתר שאת וביתר עוז.
(שבת פרשת תולדות ה'תשד"מ; 'תורת-מנחם – התוועדויות ה'תשד"מ, כרך א, עמ' 513-509 – בלתי מוגה)
חידוש בשליחות בדורות האחרונים
דווקא בדורות האחרונים בגלות, בא החידוש בעניין השליחות על-ידי רבותינו נשיאינו בכלל, ובמיוחד – על-ידי כ"ק מו"ח אדמו"ר נשיא דורנו – "וישלח יצחק" שלוחים, שהכניס כוח חדש בכללות עניין השליחות של כל יהודי (בתור שלוחו של הקב"ה), על-ידי זה שציווה ונתן כוח שהשליחות של כל יהודי בדורנו היא להפיץ תורה ויהדות והפצת המעיינות חוצה. ואמר שלשם כך יש צורך ביציאה ממקומו ומצבו – "ויצא יעקב מבאר שבע וילך חרנה", ולהגיע ליהודים בכל מקום שהם...
יש לומר הטעם לזה, שככל שחושך הגלות הוא ארוך ועמוק יותר – כך יש צורך גדול יותר בעבודת השליחות ד"חרנה", להגיע ליהודים בכל מקום שהם ולעוררם שיתמסרו עוד יותר לכל ענייני יהדות.
(משיחת שבת פרשת תולדות, מברכים-החודש וערב ראש-חודש כסלו ה'תנש"א – 'תורת-מנחם – התוועדויות' תנש"א, כרך א, עמ' 328-327) | 
זמנים נוספים
שקיעה: 19:14
זריחה: 6:06
