חב''ד כל הלב לכל אחד
לימוד יומי | חנות | הרשמה לאתר | צור קשר
זמנים נוספים שקיעה: 16:40 זריחה: 6:11 י"ח בחשון התש"פ, 16/11/19
חפש במדור זה
אפשרויות מתקדמות
הודעות אחרונות בפורום

שאלות אחרונות לרב

(אתר האינטרנט של צעירי אגודת חב"ד - המרכז (ע"ר

פרשת ויצא
ממעייני החסידות

נושאים נוספים
התקשרות גליון 750 - כל המדורים ברצף
לחבר דבקות רוחנית עם עשייה גשמית
"ושבתי בשלום" אל הגאולה
ה'בית-ישראל' בחתונת הרבי
פרשת ויצא
הולדת, הילולת וגאולת אדמו"ר האמצעי
עוד על אנ"ש במקום נוסח אחר
'הגומל' לחולה שאין בו סכנה
הלכות ומנהגי חב"ד

ויצא יעקב מבאר שבע וילך חרנה (כח,י)

יהודי צריך לצאת מבאר-שבע, בית אביו – ד' אמות של קדושה וללכת לחרן – חרון אף של מקום בעולם, כדי לעשות לו יתברך דירה בתחתונים.

וכפי שהיה אצל יעקב אבינו שגם בהיותו בחרן לא נגרע מדרגתו ומעבודתו בענייני הקדושה ואף בירר וזיכך שם את ענייני העולם, כמבואר בחסידות שבעבודתו עם צאן לבן, בירר והעלה את ניצוצות הקדושה שבהם.

נתינת הכוח לעבודה זו היא כנאמר בהמשך: "והנה אנכי עמך ושמרתיך בכל אשר תלך". הקב"ה מתייצב לימינו של האדם ומסייע לו בעבודה שהוא מטיל עליו לעשות.

(ספר השיחות תשמ"ח חלק א' עמ' 119)

ויצא יעקב מבאר שבע (כח,י)

מבארה של שבועה. אמר: שלא יעמוד עלי אבימלך ויאמר השבעה לי כשם שנשבע לי זקניך... (מדרש רבה)

יעקב נמנע מלכרות ברית עם אבימלך, ולא כאברהם ויצחק שכרתו ברית עמו. בטעם הדבר יש לומר:

יש הבדל יסודי בין עבודתם של אברהם ויצחק לבין זו של יעקב. אברהם ויצחק עסקו בעיקר בדחיית הרע ובשלילתו, שהרע לא יתנגד לקדושה, אך עצם מציאות הרע נשארה בתקפה. לכן מאברהם יכול היה לצאת ישמעאל, ומיצחק – עשיו. משום כך כרתו ברית עם אבימלך, כי בזה דחו את הרע שלא יתנגד להם.

לעומתם, יעקב עסק בזיכוך הרע ובהפיכתו לטוב, היינו שלילת עצם מציאות הרע. לכן היתה "מיטתו שלמה". משום כך לא כרת יעקב ברית עם אבימלך, שהרי מלחמתו היא נגד עצם מציאותו של אבימלך.

זהו: "וילך חרנה" – הוא הלך ל"חרון אף של מקום", לבררו ולהפכו לטוב.

(ליקוטי-שיחות, כרך י, עמ' 88)

וישם מראשותיו (כח,יא)

עשאן כמין מרזב סביב לראשו, שירא מפני חיות רעות (רש"י)

מפרשי רש"י מסבירים שיעקב הקיף את כל גופו בחומת אבנים ולא רק את ראשו. מדוע אפוא נאמר "מראשותיו" – "סביב לראשו"? כמו-כן צריך להבין את התועלת בהקפת הגוף בכמה אבנים, הרי החיות הרעות יכולות לקפוץ מלמעלה?

הביאור בזה: 'אבן' מסמלת תקיפות. הנחת האבנים הייתה בעיקרה פעולה רוחנית – יעקב גילה בגופו את אור הנשמה בתוקף גדול. הוא גילה את המציאות האמיתית של הגשמי, שהיא הנשמה. במצב כזה אין חיה רעה מסוגלת להזיק לו, שכן להעלם ולהסתר אין עוד אחיזה במציאות. היות שהמשכן העיקרי של הנשמה הוא במוח, לכן עיקר גילוי זה (היינו הנחת ה'אבנים') הוא בראש דווקא.

(ספר-השיחות תשנ"ב חלק א עמוד 143)

והנה סלם מצב ארצה (כח,יב)

והנה סולם – זה הכבש... זה סיני... זה צלמו של נבוכדנצר (מדרש רבה)

סולם מורה על החיבור של "שמים" ו"ארץ", רוחניות וגשמיות. ב'סולם' זה – שתי בחינות: ה'סולם' דקדושה ("זה הכבש... זה סיני") וה'סולם' דקליפה ("זה צלמו של נבוכדנצר").

ה'סולם' דקדושה הוא – המשכת רוחניות בגשמיות על-ידי לימוד התורה ועסק התפילה, בחינת "עליונים ירדו למטה" (שמות רבה פי"ב).

ה'סולם' דקליפה הוא – עירוב גשמיות ברוחניות, הגשמת העולמות, בחינת "את מקדש ה' טימא" (במדבר יט).

התחלת ה'סולם' דקליפה היתה על-ידי הנחש, בחטא עץ הדעת. ויעקב אבינו, על-ידי ה'סולם' דקדושה, תיקן את חטא עץ הדעת, כי "שופריה דיעקב מעין שופריה דאדם הראשון" (בבא-מציעא פד).

(אור התורה, כרך ה' דף תתלט)

* * *

יעקב אבינו היה בדוגמת אדם הראשון, כמאמר רז"ל (בבא מציעא פד) "שופרי' דיעקב אבינו מעין שופריה דאדם הראשון".

אצל אדם הראשון, כדי שיוכל להינשא – נפלה עליו תחילה תרדמה. הרי שהתרדמה היתה מעין הכנה לנישואין. כך אצל יעקב אבינו – שנתו כאן (והחלום) היו הכנה והקדמה לנישואין עם לאה ורחל.

וסימנך:

'סלם' במילואו – סמ"ך (120) + למ"ד (74) + מ"ם (80) = 274 – בגימטרייה 'לאה' (36) 'רחל' (238) = 274.

(לקוטי לוי יצחק, עמ' שלא)

הארץ אשר אתה שכב עליה לך אתננה ולזרעך (כח,יג)

שוכב עליה: קיפל הקב"ה כל ארץ-ישראל תחתיו, רמז לו שתהא נוחה ליכבש לבניו (רש"י)

מפרש הבעל-שם-טוב: זו ברכה שלא יצטרך לנסוע ממקום למקום כדי לברר את ניצוצות הקדושה השייכים אליו, אלא יוכל לבררם במקומו.

(כתר-שם-טוב סימן טו, דף ד)

אכן יש ה' במקום הזה (כח,טז)

וכי קודם לכן לא ידע יעקב שהקב"ה נמצא בכל מקום, בשמים ממעל ועל הארץ מתחת?

אלא האור האלוקי שמאיר בכל העולמות הוא מבחינת שם אלוקים, ויעקב נוכח ש"אכן יש הוי' במקום הזה" – שבמקום המקדש מאיר גילוי שם הוי', שלמעלה משם אלוקים.

זהו שתרגם אונקלוס "לית דין אתר הדיוט". פירוש: איתא בזוהר שעשרה מאמרות נקראים 'מילי דהדיוטא' (מאחר שמאמרות אלה הם מקור לעולמות, שהם בבחינת יש וגבול). ואילו מקום המקדש אינו 'אתר הדיוט', כי שם מאיר גילוי שם הוי', שלמעלה מבחינת העולמות ועשרה מאמרות.

(אור-התורה, כרך ה, דף תתס"ה)

ויען לבן ויאמר אל יעקב הבנות בנותי והבנים בני והצאן צאני (לא,מג)

טענת לבן היתה:

"הבנות בנותי והבנים בני" – מילא אתה – יהודי זקן הנך, איש הדור הישן, לכן אינני מתנגד שתתנהג כפי רצונך; מצידי תוכל לעסוק בתורה יומם ולילה. אך הילדים הם של דור החדש, המודרני, והם 'שלי', ומדוע אתה עושה מהם 'בעלי מום', שלא יוכלו להסתגל לעולם החדש...

"והצאן צאני" – בלימוד התורה ועסק התפילה שלך אינני מתערב, אבל בענייני מסחר ודרך-ארץ עליך ללכת בדרכי, דרכי לבן הארמי...

(לקוטי שיחות, חלק ג, עמ' 790)

ויפגעו בו מלאכי אלקים (לב,ב)

"מלאכי אלקים" – רומז לסיוע שכל אדם מקבל מלמעלה, כמאמר רז"ל (קידושין ל) "הקב"ה עוזרו".

שני סוגים במלאכים המלווים את האדם ומסייעים לו לבצע את תפקידו בעולם: מלאכי ארץ-ישראל ומלאכי חוץ-לארץ (ראה רש"י פסוק ג).

מלאכי ארץ-ישראל – הסיוע לעבודה בענייני תורה ומצוות. בעבודה זו ניכרת בגילוי קדושה ורוחניות, וכן נאמר על ארץ-ישראל (דברים יא) "תמיד עיני ה' אלקיך בה".

מלאכי חוץ לארץ – הסיוע לעבודה בענייני אכילה ושתייה, משא ומתן וכו', בבחינת "כל מעשיך יהיו לשם שמים". בעבודה זו לא ניכרת הקדושה בגלוי, כמו בחוץ לארץ שאין הקדושה שורה שם.

בשני סוגי העבודות ניתן סיוע, ליווי מלאכים, מלמעלה.

(משיחת מוצאי ש"ק פרשת נח תש"מ)


   

     
תנאי שימוש ניהול מפה אודותינו כל הזכויות שמורות (תשס''ב 2002) צעירי אגודת חב''ד - המרכז (ע''ר)