חב''ד כל הלב לכל אחד
לימוד יומי | חנות | הרשמה לאתר | צור קשר
זמנים נוספים שקיעה: 16:41 זריחה: 6:10 ט"ז בחשון התש"פ, 14/11/19
חפש במדור זה
אפשרויות מתקדמות
הודעות אחרונות בפורום

שאלות אחרונות לרב

(אתר האינטרנט של צעירי אגודת חב"ד - המרכז (ע"ר

'הגומל' לחולה שאין בו סכנה
בירורי הלכה ומנהג

נושאים נוספים
התקשרות גליון 750 - כל המדורים ברצף
לחבר דבקות רוחנית עם עשייה גשמית
"ושבתי בשלום" אל הגאולה
ה'בית-ישראל' בחתונת הרבי
פרשת ויצא
הולדת, הילולת וגאולת אדמו"ר האמצעי
עוד על אנ"ש במקום נוסח אחר
'הגומל' לחולה שאין בו סכנה
הלכות ומנהגי חב"ד

מאת הרב יוסף שמחה גינזבורג

ברכת 'הגומל' לחולה שאין בו סכנה

גרסינן בגמרא1:"אמר רב יהודה אמר רב: ארבעה צריכים להודות... [ואחד מהם:] ומי שהיה חולה ונתרפא".

הדעות בזה בראשונים:

א) הראב"ד2 כתב: "דווקא במכה של חלל שיש בה סכנה".

ב) הרמב"ן3 כתב:"כל שעלה למיטה וירד", וכן הובא בתוספות4 בשם ה"ר יוסף: "ודווקא בחולה שנפל למיטה, אבל חש בראשו או במעיו ואינו מוטל למיטה – לא".

ג) הערוך5 [בשם רב האי גאון] כתב: "אפילו חש בעיניו או בראשו".

הרא"ש6 הביא דעות א-ב, וקישר זאת למחלוקת אודות מנהג אשכנז וצרפת בהולכי דרכים: "שאין מברכים הגומל כשהולכים מעיר לעיר, דסבירא להו שלא הצריכו להודות אלא הולכי מדבריות, דשכיחי בהו חיות וליסטים. והא דאמרינן בירושלמי7 'כל הדרכים בחזקת סכנה' – לא אמרו אלא לעניין תפילת הדרך בלבד, שבכל הדרכים צריך אדם לבקש על נפשו, אבל ברכת הגומל במקום תודה נתקנה. וכן כתב ה"ר יוסף ז"ל, דווקא חולה שנפל למיטה, אבל אם חש בראשו או במעיו אין צריך לברך" [=אם פוטרים סתם דרכים מברכה, הרי שפוטרים ממנה גם סתם חולי או מיחוש] . ומסיים "אבל בערוך משמע, אפילו חש בראשו ובמעיו", משמע שפוסק כדעה האחרונה, וכן כתב הטור ב'קיצור פסקי הרא"ש' שם8.

גם הטור כלל את דעת הרמב"ן9 ודעת הערוך כדעה אחת, וסיים "וכן נוהגין בספרד"10.

בספר הטור שהיה לפני הבית-יוסף נדפס שהרמב"ם סובר שבכל דרך ובכל חולי צריך להודות, וכתב הבית יוסף שזה "אינו מבואר בדבריו, אלא דממה ששינה הולכי מדברות האמור בגמרא וכתב במקומה11 הולכי דרכים, משמע דבכל הולך דרך קאמר. ומינה למד רבינו ד'חולה ונתרפא' – בכל חולי קאמר (ואחר-כך מציע לגרוס בטור "הרמב"ן" בנו"ן, שכתב כן במפורש, שבכל דרך ובכל חולי צריך להודות. ואף מצא גירסא בירושלמי שכתוב בה לא רק "כל הדרכים" אלא גם "כל החלאים בחזקת סכנה"12). וכבר כתב כן רבינו מנוח על הרמב"ם כאן, מדיוק זה.

ראינו שהרמב"ן והרא"ש, וכן דייקו מהרמב"ם, משווה דין "כל חולי" ל"כל דרך".

ובשולחן-ערוך13 פסק: "בכל חולי צריך לברך אפילו אינו חולי של סכנה ולא מכה של חלל, אלא כל שעלה למיטה וירד, שדומה כמי שהעלוהו לגרדום לידון14". ודייק המשנה ברורה15 מדבריו "אבל אם לא עלה למיטה כלל, רק שיש לו איזה מיחוש בעלמא ("מיחוש קל") בראשו או בגרונו וכהאי גוונא, אינו מברך אפילו לדעה זו" – כלומר שבשולחן-ערוך (בניגוד לרא"ש והטור) פוסק רק כדעת הרמב"ן, ולא כדעת הערוך.

הרמ"א הגיה שם: "ויש אומרים דאינו מברך רק על חולי שיש בו סכנה כגון מכה של חלל (טור בשם הראב"ד והר"ר יוסף, וכן נוהגין באשכנז)". והמגן אברהם16 כתב על דבריו: "וב"ח פסק כסברא ראשונה, וכן נוהגין קצת" (המשך דבריו אינו שייך לענייננו). הב"ח כתב שאין ראיה מהרמב"ם, שכתב "הולכי דרכים כשיגיעו ליישוב", הרי שהלכו במקום שאינו מיושב דהיינו מדברות, ומביא דברי הרמב"ן בארוכה, ומתקן בטור כדברי הב"י בסוף דבריו שצ"ל הרמב"ן, וסיים: "וכן צריך לומר, דגרסינן בירושלמי: 'כל הדרכים בחזקת סכנה הם, וכל החולים בחזקת סכנה הם', והכי נקטינן, דלא כהגהת שולחן ערוך דדווקא בחולי שיש בו סכנה" – הב"ח פוסק לגמרי כדעת השולחן ערוך, והמגן אברהם מביא שקצת נוהגין כמותו, ז"א שרוב בני אשכנז נוהגין כהרמ"א17.

ובכל זאת נוטה המשנה ברורה לפסוק כך, היינו כדעת המחבר, "וכן דעת האליה רבא לדינא. וכן כתב במגן גיבורים, שכל שחלה בכל גופו, שכיוצא בזה מחללין עליו את השבת ע"י גוי, מברך הגומל [והביא כן בשם הרדב"ז]. וכעין זה כתב גם כן החיי אדם18, אך שכתב שמכל מקום לא יברך אלא אם כן נפל למיטה לא פחות מג' ימים, ועיין ביאור הלכה, דאם מחלתו הוא דבר שיש בו סכנה, אפילו בפחות מג' ימים נמי צריך לברוכי19".

מאידך הט"ז20 לא נחלק על הרמ"א כלל, אלא שהוסיף על פסקו: "והוא הדין בחולה שמוטל במיטה יותר מג' ימים, כן נראה לי, דהא צריך לבקשת רחמים מאחרים, כדאמר רבא 'עד ג' ימים – טרוקו גלי21'", עכ"ל. כיוון שהוסיף הט"ז תנאי זה שלא נזכר ברמ"א, פשיטא שכוונתו רק לחולה שאין בו סכנה. ובביאור הלכה תמה, דבשלמא לדעת המחבר שאין צריך סכנה, מובן שאחר ג' ימים צריך לבקשת רחמים, ולכן יש מקום לומר זאת כתנאי נוסף (כדברי החיי אדם) שדווקא אז יברך הגומל22, אבל להרמ"א שדורש דווקא סכנה, מה מקום לשיעורו של הט"ז [הרי גם אחרי ג' ימים אינו מסוכן יותר]? "ואולי כתב כן דרך הכרעה [=בין המחבר והרמ"א, דהיינו שבפרט זה מכריע הט"ז כדעת המחבר, כיוון שבמצב זה נחשב החולה כאילו "העלוהו לגרדום לידון" אף שאין בו סכנה]23, וצ"ע".

דעת אדמו"ר הזקן בזה

בתחילת העניין24 כתב אדמו"ר הזקן כלשון הגמרא: "והולכי מדבריות כשיגיעו ליישוב" (ולא 'הולכי דרכים' כלשון הרמב"ם).

ובענייננו25: "יש אומרים שאין החולה מברך אלא על חולי שיש בו סכנה, כגון מכה של חלל וכיוצא בו מחוליים שמחללים עליהם את השבת. ולמעשה יש לנהוג, שכל שמוטל על מיטתו יותר משלושה ימים – יש לו לברך בעומדו".

בתחילה מביא אדמו"ר הזקן את פסיקת הרמ"א כ"יש אומרים" מבלי שמביא דעה אחרת. הרמ"א בשו"ע מביא זאת כדעה החולקת על המחבר, ובוא"ו החיבור 'ויש אומרים'. לכאורה, גם אדמו"ר הזקן שכלל לא הביא דעה אחרת, כתב בלשון זאת כדי להדגיש שיש גם דעות אחרות26. ורק הוסיף לזה את ההגדרה של סכנה "שמחללין עליהם את השבת".

והוסיף בקצות השלחן27: "אבל אם היה בסכנה – פשוט דאף שלא היה מוטל ג' ימים במיטה יברך, וכן כתב המשנה ברורה".

ב'סדר ברכות הנהנין המבואר' כאן28 פירש בדעת אדמו"ר הזקן אחרת: שצריכים את שני התנאים: הן סכנה, והן שלושה ימים. אולם אין לזה מקור, שהרי אף הט"ז לא בא להחמיר על דברי הרמ"א ולהוסיף תנאי, אלא להיפך, להוסיף עוד מצב שבו מברכין אף שאין בו סכנה, וכפי שהבינו המשנה ברורה והקצות השלחן.

וב'ביאור סדר ברכת הנהנין' כאן29 הבין שלדעה ראשונה מברכין הגומל רק אם חוליו מסוכן שמחללין עליו את השבת, דהיינו כשהחולי "אינו ממתין", ולדעה השניה גם אם חוליו "ממתין" אם מוטל במיטה שלושה ימים יברך הגומל. ודבריו צ"ע, שהראב"ד והרמ"א (מקור "דעה ראשונה"), לא כתבו כלל תנאי זה שדווקא אם מחללין עליו את השבת30, ולכן מסתבר שאף אדמו"ר הזקן לא הזכיר זאת אלא כדי להגדיר את מהות הסכנה, ולא כדי להחמיר יותר מכל הראשונים, ולחדש חילוק שלא נזכר במקור אחר ואף אדה"ז לא פירשו. ול"דעה השניה" (הט"ז) גם שם לא נזכר חילול שבת כלל. ולגופו של עניין, אם אכן נמצא החולה בסכנה, אף שבגלל סיבה אין צריך לחלל עליו בפועל שבת זו, עדיין חלים עליו דברי הרמב"ן "שדומה כמי שהעלוהו לגרדום לידון", ואין צורך שיהיה מוטל במיטה שלושה ימים.

ההנהגה למעשה

למרות כל האמור, לא ראינו (גם לא בין אנ"ש) שמי שהיה מוטל במיטה יותר משלושה ימים, שהוא דבר מצוי בחורף, יברך הגומל. וצ"ע הטעם31.

________________________

1)    ברכות נד,ב.

2)    הובא בטור סי' ריט.

3)    תורת האדם, עניין הרפואה (במהדורת הרב שעוועל, עמ' מט).

4)    שם ד"ה ואימא. וכן במרדכי ברכות סי' ריב.

5)    סוף ערך 'ארבע'. ויש גירסא 'בגרונו', או 'במעיו'.

6)    ברכות פ"ט ס"ג.

7)    ברכות פ"ד ה"ד.

8)    בשלטי הגבורים על אתר אות ג, כתב "ומיימון וסמ"ג והרא"ש וטור כתבו דמברך בכל הדרכים ובכל החלאים, וכן יש בערוך".

9)    לפי תיקון הב"י, וכן הוא ברוב דפוסים ראשונים (הגהות והערות לטור השלם).

10)  וראה במאמר מרדכי ס"ק ט באריכות.

11)  הל' ברכות פ"י ה"ח.

12)  ולהעיר משו"ת הרדב"ז ח"ג סי' תקע"ב, שאדרבה מדייק מהגירסא הרווחת "שלא אמרו 'כל החוליים בחזקת סכנה'".

13)  סי' ריט ס"ח.

14)  טעם זה הביא בבית יוסף בשם הרמב"ן הנ"ל.

15)  ס"ק כד, ובשער הציון ס"ק יז.

16)  ס"ק ח.

17)  וצ"ע על הפרי מגדים באשל אברהם ס"ק ז שהעתיק מהמג"א "דנוהגין" (בסתם, כאילו זה המנהג הכללי), ועל הכף החיים ס"ק מז שהעתיקו ללא הסתייגות.

18)  כלל סה ס"ו.

19)  שהרי הרמ"א לא התנה זאת בשלושה ימים, וכמו לעניין חילול שבת שמחללין גם ביום הראשון (ביאור הלכה).

20)  ס"ק ה.

21)  כבר העירו אחרונים (ראה בהגהות הגרי"ב, הגרי"פ ומהר"ם בנעט בשו"ע השלם, וביאור הלכה כאן) שלא מצינו בגמרא את הלשון 'טרוקו גלי' אלא במחלוקת רבנן גמליאל ורבי יהושע (ברכות כח,א), ובענייננו יש גירסא כזאת בדברי הגמרא -נדרים מ,א- שהביא הט"ז (כמו בילקוט שמעוני משלי סי' תתק"ס). ואם כי שם מדובר רק ביום אחד, אך בראש הל' ביקור חולים נפסק בשו"ע (יו"ד סי' שלה, ע"פ הירושלמי ומסכת שמחות) שהרחוקים אינם נכנסים לבקר אלא לאחר שלושה ימים.

22)  וכן פסק הבן-איש-חי (שנה א פ' עקב ס"ז). ובשו"ת אור לציון (ח"ב פי"ד אות מד) דחה דבריו, דלא משמע כן מדברי המחבר. וכ"כ גם בילקוט יוסף (סי' ריט הערה כב), ובשם אביו כתב, שאין לחוש לזה משום 'ספק ברכות להקל' (ובכל זאת בפנים שם כתב שמברך רק אם חלה ג' ימים). וגם הגר"מ אליהו בהערותיו 'דרכי הלכה' לקיצור שו"ע (דלהלן הערה שגיאה! הסימניה אינה מוגדרת.) ציין לבן-איש-חי, אבל פסק לברך הן בחולה שאין בו סכנה והן אם היה מוטל במיטה ג' ימים (אולי הכוונה אפילו אם לא "חלה כל גופו").

23)  וזה מתאים ללשון אדה"ז בהבאת דעת הט"ז בנדון: "ולמעשה יש לנהוג...".

24)  פרק יג ה"ב.

25)  שם ה"ו. וכן פסק בקיצור שו"ע (סי' סא סעיף א) ובערוך השלחן (סי' ריט סי"א), וכן הביא בס' פסקי תשובות (סי' ריט ס"ק כ (ראה שם התייחסות לשורה של מחלות וטיפולים) והערה 108. בס' 'שו"ע הקצר' (ח"ב פרק פד ס"ג) כתב "חולה שהיה רתוק למיטתו יותר משלושה-ארבעה [בט"ז כתב רק יותר מג'!] ימים ונתרפא", וציין לדברי רבינו הזקן כאן. וחבל שלא הזכיר שבחולה שיש בו סכנה מברך בכל עניין.

26)  ראה 'כללי הפוסקים וההוראה משו"ע אדה"ז' אות רצב. וכן כדי לבסס בזה גם הכרעתו "למעשה" שבסוף הסעיף.

27)  סי' סה, בבדי השלחן ס"ק י. וכ"כ במהדורה החדשה של 'סדר ברכת הנהנין', הוצאת קה"ת, ברוקלין תשס"ו הערה סא.

28)  עמ' 255 סעיף 9.

29)  עמ' 430.

30)  התנאי מופיע בשו"ת הרדב"ז הנ"ל הערה 11, שהוזכר במשנה ברורה. אבל גם הוא לא הזכיר פרט זה.

31)  המדובר בשפעת וכדומה, שללא סיבוכים אין בזה משום סכנה. בדלקת הגרון וכדומה יש כבר משום "מכה של חלל".


   

     
תנאי שימוש ניהול מפה אודותינו כל הזכויות שמורות (תשס''ב 2002) צעירי אגודת חב''ד - המרכז (ע''ר)