מה יעשה ילד יהודי בכסף? – ייתן לצדקה * כסף 'מזומן' בעבודת ה': החלטה מיידית להתגבר על היצר-הרע * שנים עשר כינוסי-חנוכה לילדי "צבאות ה'" התקיימו בהשתתפות הרבי משנת תשמ"א ועד חנוכה תשנ"ב * בכל פעם הזכיר וחילק 'דמי חנוכה', פעמים ארבע מטבעות, פעמים שלוש ופעמים שתיים * סקירה מיוחדת
מאת הרב מרדכי מנשה לאופר
בכינוס הילדים בחנוכה תשמ"ח התייחס הרבי לעובדה של נתינת מטבעות דווקא כ'דמי חנוכה', וכה אמר (התוועדויות תשמ"ח כרך ב, עמ' 159):
ההוראה מנתינת המטבעות היא – שאין להסתפק בהבטחות והתחייבויות, אלא נדרש מעשה בפועל – "המעשה הוא העיקר"!
פירוש הדברים:
טבעם של ילדים, שמטבע של מתכת (מטבע של זהב וכסף, או אפילו של נחושת). תופסת אצלם מקום יותר מנייר שיש לו שווי של ממון.
ומכיוון שכל דבר יש לו מקור בתורה – שהרי "אסתכל באורייתא וברא עלמא" וממילא, לא יתכן מציאות של דבר בעולם, אלא אם כן יש דוגמא לזה בתורה – מצינו דוגמתו בהלכות דקנין בכסף, כמו קידושי אשה, ועל דרך זה כשקונים חפץ בקנין של כסף, שצריך להיות במטבע של כסף (וכיוצא-בזה) ממש, ולא בנייר שיש לו שווי ממון. מכיוון שלאמיתתו של דבר אין כאן שווי ממון. כי אם, שטר התחייבות שיש כנגדו כיסוי באוצר המדינה, ובמילא, אין זה כסף, אלא שטר (נוסף לכך שערכו משתנה בהתאם לשינויים במנהג המדינה כו').
וענינו בעבודת ה':
עבודתו של יהודי לעשות לו יתברך דירה בתחתונים, היא – באופן שקונה ונעשה בעל-הבית על חלקו בעולם. על-ידי זה שנותן כספו וזהבו כו', היינו, הרצון והתענוג כו', עבור הקב"ה, תורתו ומצוותיו.
וקנין זה צריך להיות בכסף של ממש, ולא בנייר שיש בו התחייבות של ממון, כלומר, לא רק שמקבל על עצמו החלטה טובה ומתחייב שיעשה עבודתו לאחרי זמן, אלא מעשה בפועל ממש תיכף ומיד.
ועל דרך זה בנוגע ל"צבאות השם" במלחמה עם היצר הרע – שלא זו בלבד שמחליט שכאשר יבוא היצר הרע לבלבלו אזי יבטל את מציאותו, אלא תיכף ומיד מבטל את מציאותו של היצר הרע שלא תהיה לו תפיסת מקום וממשות כלל, וזורקו לגמרי מד' אמותיו, ומוסר את הרצון והתענוג אך ורק לעניני קדושה, תורה ומצוותיה.
מה לעשות ב'דמי החנוכה'?
בשנת תשמ"א התקיים הכינוס הראשון של 'צבאות השם' בחנוכה, ביום כ"ה בכסלו, ובסיומו (לקוטי שיחות כרך כ, עמ' 467) נתן הרבי למדריכים ולמדריכות מטבעות של עשרה סנט, לחלק לכל אחד ואחת מהילדים והילדות שני מטבעות: אחד לתת לצדקה, והשני כ'מעות חנוכה'.
לפני כן (שם עמ' 465) ביקש הרבי שהילדים יקבלו עליהם להשפיע על החברים (חברים על חבריהם) והחברות (חברות על חברותיהן) שאף הם יתנו צדקה וידאגו לקבל דמי חנוכה, וגם והעיקר ילמדו תורה ויתפללו התפילות.
שנה לאחר מכן – תשמ"ב, ביום כ"ד בכסלו, קיבלו הילדים שלושה מטבעות (לקוטי שיחות שם עמ' 455-454): אחד – לתת לצדקה, השני – לעשות בו כטוב בעיניהם, והשלישי – 'מעות חנוכה'.
קודם לכן (שם עמ' 451-450), דיבר הרבי לילדים על ההוספה של מטבע בתור דמי חנוכה וחשיבות המנהג, וביקש מהם להחיות את המנהג של 'דמי חנוכה'.
בשנת תשמ"ג התקיים הכינוס אור לה' דחנוכה, והרבי אמר (התוועדויות תשמ"ג כרך ב, עמ' 725):
נסיים את ה"כנס" בחלוקת מטבעות לכל אחד ואחת מכם: מטבע א' – לצדקה, מטבע הב' לעשות בה כטוב בעיניכם, לנצלה לדברים טובים טהורים וקדושים על-פי רצונו של הקב"ה, מטבע הג' – בתור "מעות חנוכה", ומטבע הד' – כדי לתת "מעות חנוכה" לחבריכם (ילד לחבירו, וילדה לחברתה).
שנה אחר כך, בתשד"מ (התוועדויות תשד"מ כרך ב, עמ' 723), התקיים הכינוס אור לז' דחנוכה, והרבי אמר:
אתן עתה מטבעות למדריכים ולמדריכות – כדי לחלק ג' מטבעות, "דמי חנוכה", עבור כל אחד ואחת מכם, על מנת לתת ב' מטבעות לצדקה: מטבע הא' – לצדקה הקשורה עם עניין החינוך, כמבואר בדרושי רבותינו נשיאינו אודות הקשר של חנוכה עם ענין החינוך, ומטבע ב' – לצדקה סתם; ומטבע הג' – לעשות בה כטוב בעיניכם.
ובזכותכם – אתן מטבעות גם עבור המבוגרים הנמצאים כאן (הורי הילדים וקרוביהם, אחיהם ואחיותיהם וכו'), ובודאי יעשו גם הם באופן האמור.
בשנת תשמ"ה (התוועדויות תשמ"ה כרך ב' עמ' 996) אמר הרבי:
יתנו לכל אחד ואחת מכם (באמצעות המדריכים והמדריכות, כנהוג בכל כנס) ארבע מטבעות: מטבע א' – לצדקה בקשר לעניני חנוכה. מטבע הב' – לצדקה בקשר לעניני חינוך, שכן, חנוכה קשור עם ענין החינוך. מטבע הג' – כדי שתהיה הוספה בעניין הצדקה, כהוראת ימי חנוכה – מוסיף והולך. ומטבע הד' – לעשות בה כטוב בעיניכם.
ובזכותכם – יתנו ד' מטבעות גם עבור הוריכם, המדריכים והמדריכות, וכל שאר היהודים המבוגרים הנוכחים כאן, הן אנשים והן נשים.
שנה אחר כך, בתשמ"ו, התקיים הכינוס במשותף עם חברי כולל 'תפארת זקנים, לוי יצחק', והרבי אמר (התוועדויות תשמ"ו כרך ב, עמ' 132):
יחלקו לכולם, ל"צבאות השם", לזקנים וזקנות, ולכל הנאספים – ג' מטבעות:
מטבע הא' – לצדקה, מטבע הב' – לצדקה הקשורה עם חנוכה, ומטבע הג' – לעשות בה כטוב בעיניהם.
הכינוס של שנת תשמ"ז התקיים בנר ה' דחנוכה (התוועדויות תשמ"ז כרך ב, עמ' 128), והרבי ציין:
כיוון שנמצאים בחנוכה – תינתן הוספה במטבעות – שלש מטבעות: הא' לצדקה בכלל, הב' לצדקה הקשורה בחנוכה, והג' – כל אחד ואחת יעשה בה כטוב בעיניו.
ובזכות ילדי "צבאות השם" יתנו ג' מטבעות "דמי חנוכה" גם למבוגרים הנמצאים כאן.
בשנת תשמ"ח (התוועדויות תשמ"ח כרך ב, עמ' 158) אמר הרבי:
נהוג בכל כינוס דוגמת כינוס זה לסיים בעמוד השלישי – ענין הצדקה, ובפרט בימי חנוכה, כמנהג ישראל לתת דמי חנוכה . . ולכן יתנו עתה לכל אחד ואחת מכם מטבע אחד באופן סמלי – עבור דמי חנוכה, ומטבע אחד לצדקה.
ונוסף לזה – עוד מטבע אחד, כדי להשתמש בה עבור דבר טוב, כפי ראות עיניכם.
בשביל מה צריך ילד יהודי כסף...?
בשנת תשמ"ט התקיים הכינוס בכ"ח בכסלו. הרבי (התוועדויות תשמ"ט כרך ב, עמ' 63 ואילך) דיבר בהרחבה על הכוונה בנתינת דמי חנוכה, שהיא כדי לתת לילדים את האפשרות להוסיף בצדקה. כלומר, הכסף שנותנים לכל אחד ואחת מהילדים אמנם נעשה שלו/שלה, אבל המטרה היא שיוסיפו בנתינת צדקה. ובלשונו:
בשביל מה צריך ילד יהודי כסף . . ועל-פי-זה מובן, בנוגע לפועל, עד כמה כל אחד ואחד מהילדים שמקבל דמי-חנוכה צריך לזכור שעל-ידי-זה ניתנה לו הזדמנות להוסיף יותר בצדקה.
ואחר-כך סיים:
יתנו לכל אחד ואחת מטבע לשליחות-מצווה לצדקה, ומטבע נוסף בתור "דמי חנוכה", לעשות בו כטוב בעיניו, ומה טוב לתת גם אותו לצדקה (אלא שזוהי נתינה מכספו שלו, כמדובר כמה פעמים).
קודם לכן ציין הרבי:
נותנים יותר ממטבע אחד, כדי לקיים "ואהבת לרעך כמוך" . . מטבע אחד לחברו – "כמוך" – אם חברו זקוק לצדקה לעצמו, או עבור בית הכנסת ובית המדרש או דבר דומה מענייני יהדות שנחוץ לו סיוע כספי – צדקת הציבור.
לראות וליראות
כינוס חנוכה תש"נ היה מיוחד במינו: הוא התקיים בו-זמנית בכמה וכמה מדינות, תחת הכותרת 'לראות ולֵראות', ובאמצעות הלוויין נצפו כל הכינוסים שמסביב לעולם: בכותל המערבי שבירושלים עיר-הקודש; בבית הכנסת המרכזי במוסקווה (רוסיה); בלונדון (אנגליה) ובפריז (צרפת). וכמו-כן נשמעו ונראו האירועים במקומות האלה בבית-מדרשו של הרבי.
המעמד התקיים בכ"ח בכסלו, נר ה' דחנוכה תש"נ, ובין הדברים דיבר הרבי על מנהג רבותינו לתת 'דמי חנוכה' לילדים בנר חמישי, והסביר כי מנהג זה הוא התוכן של 'דמי חנוכה' (התוועדויות תש"נ כרך ב, עמ' 63 ואילך):
...לעשות מדבר של חול (כסף) – חנוכה, קדושה. דבר המעורר גם על מנהג ישראל – כמדובר פעמים רבות – שכדאי להעניק לילדים "דמי חנוכה" לפחות פעמיים במשך ימי החנוכה, ומה טוב בכל יום [כולל גם בערב שבת – לפני כניסת השבת], ובנר חמישי – להוסיף בזה, בהתאם למנהג הנ"ל.
הרבי סיים:
על-פי האמור נסיים עתה בנתינת "דמי חנוכה" – בתוספת לצדקה הרגילה . . ד' מטבעות של עשר סענט. אחר-כך ל"טנקיסטים" שטרות של דולר, לתת לכל אחד ואחת מהנוכחים שיחיו ב' שטרות של דולר.
בשנת תנש"א התקיים הכינוס בב' דראש-חודש טבת, ואז אמר הרבי (התועדויות תנש"א כרך ב, עמ' 74):
כנהוג יתנו לכל אחד ואחת ג' מטבעות בקשר לחנוכה בכלל ובג' פעמים הוי חזקה, לשון חוזק . . ונוסף על זה – מטבע ד', שגם היא ניתנת בקשר לחנוכה כ"מעות חנוכה" אבל בכוונה שמטבע זו בוודאי יתנו לצדקה.
ולבסוף (שם עמ' 77) סיים:
הסיום של כינוס כגון זה הוא בעשיית כל אחד ואחת מכם לשליח לתת צדקה, ומכיוון שעומדים בימי החנוכה ונהוג לתת "מעות חנוכה", יתנו לכל לראש ג' מטבעות שיהיו כסף שלכם ותוכלו לעשות בהם כטוב בעיניכם, וכהוספה למטבעות אלו, יתנו מטבע ד' שאותה בוודאי תתנו לצדקה.
הכינוס של שנת תשנ"ב התקיים בליל א' דחנוכה, וכבשנים האחרונות היה גם הוא כינוס 'צבאות השם' עולמי, עם מקומות ידועים בעולם, על-ידי הלוויין [במהלך דבריו הזכיר הרבי שעל-ידי הלוויין ניתן להתקשר עם יהודים הנמצאים במוסקווה, ניו-יורק, בהודו בכלכולתא, ביפן, בארץ-ישראל באוסטרליה וכן הלאה] והרבי אמר ('שיחות קודש' תשנ"ב כרך ב' עמ' 443):
לאחרי תפילת מעריב יתנו לכל אחד ואחת מהנמצאים כאן שליחות [מצווה], שתכלול מטבע ושטר: מטבע, בכדי שהנותן יקיים בו את המצווה וה"מנהג ישראל תורה היא" – לתת "דמי חנוכה"; ושטר כדי לתתו למטרה טובה, מטרת צדקה...
ואכן אחרי מעריב, נתן לכל אחד ואחת מהילדים, ואחר כך לכל הנוכחים – שקית פלסטיק ובה שטר של דולר, ומטבע של עשרה סנט. | 
זמנים נוספים
שקיעה: 19:14
זריחה: 6:05
