הוועידה הגדולה שמטרתה העיקרית הייתה להטמיע את רוח ההשכלה בקהילות היהודיות, הסתיימה ללא תוצאות. מי שהכשילהּ היה רבי מנחם-מענדל שניאורסון, אדמו"ר ה'צמח-צדק', שלא היה מוכן להתפשר אפילו על קוצו של יוד.
הימים ימי שלטון הצאר הרוסי ניקולאי, שהיה ידוע ביחסו הקשה ליהודים. גזֵרות רבות גזר על היהודים, אך האכזרית מכולן הייתה גזֵרת הקנטוניסטים. ילדים רכים נחטפו מחיק אימותיהם ונשלחו למחנות הצבא, כדי להשכיח מהם את יהדותם.
הצאר קבע מִכסה של ילדים יהודים, ומכיוון ששום יהודי לא היה מוכן למסור את בנו מרצונו, התפתחה תופעת ה'חוטפים'. הללו היו עוברים בעיירות ישראל וחוטפים ילדים יהודים, כדי להשלים את המִכסה.
באותה עת ניטש מאבק עז בין יראי ה' ל'משכילים'. הללו ניסו לגייס לטובתם את שר ההשכלה, אולם נדרש שיתוף-פעולה מצד רבני הקהילות. שר ההשכלה הזמין אפוא את נציגי הקהילות לוועידה שנקראה 'אסֵפת הרבנים', כדי להשיג את הסכמתם.
בוועידה, שנערכה בפטרבורג בשנת תר"ג, השתתף ה'צמח-צדק' כנציג החסידים. שר ההשכלה, ולצידו ה'משכילים', תקפו את האדמו"ר על עמידתו העקשנית והתנגדותו הנחרצת למהלכיהם.
הוועידה ארכה כשלושה חודשים. במהלכה הוטלו על ה'צמח-צדק' עשרים ושתיים פעמים עונשי מעצר-בית, לשניים-שלושה ימים בכל פעם, אולם דבר לא שבר את עוז-רוחו. בתקיפות ובגאון יהודי עמד גם על מנהג קל, כמו סדר לימוד האלף-בית לילדים, נוסח קריאת-שמע של שחרית וברכת ציצית שאומרים עם ילדים פעוטים ועוד.
זמן לא-רב קודם לכן סגרו השלטונות את בתי-הדפוס היהודיים, חוץ משניים. ה'משכילים' ניצלו זאת ופרסמו כי הקיסר אסר הדפסת ספרי קודש, ומעתה על הילדים היהודים ללמוד בבתי-הספר העממיים, כדי לרכוש השכלה. בוועידה דרש הרבי בתוקף משר ההשכלה להתיר הדפסת ספרי קודש בכל בית-דפוס ולייבא ספרים מחו"ל.
אחת ההאשמות המרכזיות שהואשם בהן הרבי הייתה פעילותו לטובת הקנטוניסטים. ועד מיוחד שהקים ניהל מערכה רחבת-היקף, שעיקרה עזרה לקהילות בהפחתת מִכסת הילדים ובסיכול חטיפות. נוסף על אלה שוגרו שליחים למקומות הריכוז של הקנטוניסטים, להתעניין במצבם, לעודד את רוחם ולחזק את ידם בשמירת המצוות.
כאמור, הוועידה הופסקה ללא תוצאות, ובכל אותה עת שהה הרבי במעון שהכינה בעבורו הממשלה בעיר פטרבורג. דבריו התקיפים באסֵפה האחרונה עשו רושם אדיר על שר הפנים, שר ההשכלה ושר המשפטים, ועל נציג הקיסר שנכח שם. אף הקיסר ניקולאי עצמו ביקש לקרוא את הפרוטוקול.
מעתה החליטו השרים לנהוג עם הרבי בזהירות-יתר ובכבוד הראוי. לפיכך הודיע שר ההשכלה כי הדפסת ספרי-קודש, קבלה וחסידות, מותרת בכל בית-דפוס, ואף הותר לייבא מחו"ל ספרים שיקבלו את אישור הצנזורה.
בדיוק אז הגיעה אל השרים בקשה מיוחדת, מטעם נציגי הקנטוניסטים באזור, להתיר ל'צמח-צדק' להיפגש עמם ולשאת דברים לפניהם. השרים החליטו להיענות לבקשה, במחווה לרבי, כדי להוכיח את רצונם הטוב. אולי על-ידי כך ירכך את עמדתו, קיוו.
שש-מאות חיילים קנטוניסטים התאספו במעמד המרגש. הם באו לבושים במדיהם המגוהצים, נעליהם מצוחצחות וכומתות צבאיות על ראשיהם. הרבי השמיע לפניהם מאמר חסידות, בסגנון שהובן להם היטב, והדבר גרם התעוררות עצומה. רבים בכו בעת שמיעת הדברים.
כשסיים, יצאו מתוכם חמישה-עשר איש ובקול מר אמרו:
"רבי, אנו יהודים מוכים ודווּיִים. אין אנו יכולים ללמוד, ואין אנו יודעים דבר. נאחזים אנו באמונה, ויודעים רק את מילות התפילות של ימי החול, השבת והחג, ברכת המזון, וכמה פרקי תהילים".
הרבי עטף במבטו החם את מאות החיילים העומדים לפניו, וענה:
"יהודי המאמין בה' יתברך, בורא העולם המשגיח על ברואיו, ואשר נתן לנו תורה ומצוות, ומתפלל, מברך וקורא את מילות התפילה ופרקי התהילים – הרי הוא יהודי חזק ובריא. היו בריאים בגוף ובנשמה, וה' יתברך יחזיר אתכם בריאים לבתיכם".
המפגש הסתיים וה'צמח-צדק' חזר נרגש מאוד למעונו. עם ערב התאספו כמה מנכבדי החסידים לבקרו ולשמוע את התרשמותו מהחיילים, אשר גם אחרי עשרות שנות שירות בצבא הצאר לא כבה בליבם הניצוץ היהודי.
פתח ואמר ה'צמח-צדק':
"גזֵרת הקנטוניסטים דומה למלחמת היוונים, שהייתה גם היא מלחמה רוחנית. אי-אפשר לשער את היוקר והחשיבות של התפילות והתהילים שהם אומרים, שמדרגתם גבוהה לאין-ערוך מהמתפללים על-פי כוונות האריז"ל. עבודתם היא במסירות נפש ובאמונה פשוטה, ללא תערובת שיקולים שכליים.
"כשיבוא משיח-צדקנו, יתענג במיוחד ביהודים האלה, בעלי מסירות-הנפש. בעלי המדע הגדולים ביותר, כמו הרמב"ם שהשיג אמונה מתוך הכרה, יתפלאו כיצד השיגו יהודים פשוטים אלה כוחות רוחניים נעלים כל-כך". | 
זמנים נוספים
שקיעה: 19:14
זריחה: 6:06
