נושאים נוספים
	התקשרות גליון 758 - כל המדורים ברצף
	לצאת מההרגלים ולהבחין במופתים של הרבי
	ברוחניות כבר רואים את הגאולה
	על נשיאות חב"ד
	פרשת בא
	ובא השמש וזרח השמש
	הוספות לשיעור תהילים
	הלכות ומנהגי חב"ד

מאת הרב יוסף שמחה גינזבורג

ההוספות לשיעור התהילים

א. "(וידוע המנהג שקיבל אדמו"ר הזקן)... מרבו, בשם רבו מורנו הבעש"ט, לאמור הקאפיטל תהילים המתאים למספר שנותיו, אחר תפילת שחרית קודם אמירת השיעור תהילים בכל יום כנהוג..."¹.

והנה הרבי² הציע לומר את הפרקים הללו "לאחר השיעור חדשי", והוסיף: "[לכאורה יש לומר בזה 'כל המקודש מחבירו, קודם לחבירו'³- כיוון ששיעור זה שווה בכל הציבור, ועל-דרך קרבנות הציבור והיחיד⁴. אבל העירוני אשר במכתב ט' טבת תש"ט... כתוב להיפך. ובכל זאת יש לומר אשר שעת הדחק שאני]".

למעשה, גם כשהרבי עצמו התפלל לפני התיבה, לא אמר פרק זה לפני השיעור היומי. אמנם הרבי אמר את פרקו (יחד עם הפרק של הרבנית) כשנכנס לשמוע קריאת התורה בימי שני וחמישי, אחרי הקריאה, לפני תפילתו. ובזה לכאורה שונים פרקים אלו מאמירת תהילים לפני התפילה שאינה נחשבת לשיעור התהילים לפי ימי החודש, כדלהלן. וצריך עיון איך יש לנהוג בעניין זה בהוספה דאמירת תהילים לפי ימי השבוע.

כיום (כנראה – מאז כ"ז אד"ר תשנ"ב) נהוג במנייני אנ"ש בכל מקום, לומר את פרקי הרבי והרבנית לפני אמירת שיעור התהילים החודשי, כמנהג הישן (אם כי את הפרק הפרטי של כל אחד, והאומרים את פרקו של כ"ק אדמו"ר מהוריי"צ נ"ע, כמו את שאר ההוספות, אומרים אותם לאחר סיום האמירה בציבור, שהרי עדיין זו "שעת הדחק" משום טירחא דציבורא).

ב) רבים נוהגים להוסיף פרקי תהילים שונים על שיעור התהילים כפי שנחלק לימי החודש (ועל פרקו של הרבי, והפרקים האישיים דזוגתו וצאצאיו דכל אחד ואחד), ולכל לראש – כפי חלוקת ספר התהילים לימי השבוע. וכדברי כ"ק אדמו"ר מהוריי"צ⁵: "אשר בזמנים מיוחדים היו הוד כ"ק אבותינו רבותינו הקדושים... נוהגים להוסיף באמירת תהילים כמו שהוא נחלק לימי השבוע, בתור הוספה על סדר הקבוע של אמירת התהילים כמו שנחלק לימי החודש".

מאחר שמדובר בהוספה על שיעור התהילים הרגיל, ברור לכאורה שחלים עליו הכללים של שיעור זה, דהיינו שאין לאומרו לפני התפילה, כדבריו⁶ "התהילים שאומרים לפני התפילה שייכים לתיקון חצות". וראה לעיל.

לגבי אמירה "מראש" עבור מחר, לכאורה אינו שייך, וכמו בעניין הג' פרקים ליום שבחודש אלול⁷. אמנם לגבי השלמה דאתמול, לכאורה (כבכל השיעורים⁸) צריך להשלימה לפני השיעור של היום.

________________________

1)    מכתב כ"ק אדמו"ר מהוריי"צ נ"ע מיום ט' טבת תש"ט, אגרת ג'שנ"ה, אג"ק שלו ח"י עמ' נג, קובץ מכתבים שבסו"ס תהילים 'אהל יוסף יצחק' עמ' 214.

2)    במכתבו מיום כ"ח סיון תשי"ז, אגרת ה'תקנ"ג, אג"ק חט"ו עמ' רלד. שערי הל' ומנהג או"ח ח"א ס"ע קצא.

3)    משנה זבחים פט,א.

4)    אולי הכוונה למש"כ בגמרא (שם צ,א) ש"ישנן בציבור" היא סיבה להקדים הקרבן, משום שמקודש יותר.

5)    במכתבו מיום ח' טבת תרצ"ו, אגרת תתכ"ג, אג"ק שלו ח"ג עמ' תעג, ובקובץ מכתבים הנ"ל עמ' 200.

6)    ס' השיחות תר"פ-תרפ"ז, תרפ"ז עמ' 116, ומשם לאג"ק שלו ח"ב עמ' פא בהערה ולקובץ מכתבים הנ"ל עמ' 211 בהערה. הובא פעמים רבות ב'תורת מנחם - התוועדויות': ח"ח עמ' 239, חט"ז עמ' 334, ח"כ עמ' 66, חכ"ג עמ' 68 ועוד.

7)    משמעות הביטוי "ואת אשר החסיר ישלים, אבל לא יותר משלושה קאפיטלעך בכל יום", קובץ מכתבים הנ"ל עמ' 208.

8)    כמו בקשר לחת"ת, אגרת ד'תקצ"ג, אג"ק חי"ג עמ' שלא; וכן בקשר ללקוטי-תורה, באגרת ח'תתקס"ו, אג"ק כג עמ' שסו (לקוטי שיחות חכ"ד עמ' 365). ורק בלית-ברירה בשיעורים ארוכים הציע הרבי להשלים אחר-כך, או לאט לאט במשך תקופה מסויימת (ראה 'התקשרות' גיליון תשמ"ה עמ' 17, וש"נ).