ביאת המשיח פותחת עידן חדש, את התקופה המכונה 'לעתיד-לבוא'. מאחר שמדובר בתקופה שונה בתכלית מן העכשווית, קשה מאוד לתארה במושגים המוּכרים לנו, אולם תורת החסידות חושפת מעט ממהותו של אותו עולם קרוב שבו נחיה אחרי ביאת המשיח.
בימות המשיח יתקיים הכתוב (ישעיה מ,ה): "ונגלה כבוד ה' וראו כל בשר יחדיו כי פי ה' דיבר". הדגש כאן הוא על המילים "ונגלה", "וראו". בזמן הזה אנו 'תופסים' את הקב"ה בדרך של אמונה, הבנה (במידה מסויימת) וכדומה, אך איננו יכולים לראות במוחש את הכוח האלוקי. בימות המשיח יתגלה אור ה' בעולם עד שהבשר הגשמי ("וראו כל בשר") יראה זאת.
ראייה ושמיעה
הדבר יובהר על-פי ההבדל בין שתי הדרכים שבאמצעותן האדם מקבל מידע על העולם הסובב אותו: ראיית דברים ושמיעה עליהם. הדרך הראשונה מכונה בתורת החסידות 'ראייה', והדרך השנייה נקראת 'שמיעה', ויש הבדל מהותי ביניהן:
הראייה חודרת עד עומק נשמתו של האדם. דברים שהוא רואה בעיניו מתאמתים אצלו בצורה הברורה ביותר. "במו-עיניי ראיתי זאת", אומר האיש כשברצונו להמחיש עד כמה הדבר מוחלט אצלו. לעומת זה, דברים שמתקבלים על-ידי השמיעה אינם מתאמתים כל-כך בנפש האדם. אדם אינו מתרגש כל-כך מדברים שהוא שומע עליהם, כמו מדברים שהוא רואה במו-עיניו.
משום כך הראייה יכולה לתפוס רק דברים גשמיים, ואילו באמצעות השמיעה אנו יכולים לקבל גם דברים רוחניים: הואיל והראייה חודרת עמוק כל-כך לתוך הנפש, לא היה האדם יכול להישאר כמות-שהוא אילו היה רואה בעיניו את המציאות הרוחנית, ולכן נמנע מאיתנו לראותה. בכוחנו רק לשמוע ולדעת עליה בשכלנו, בלא ההתאמתות החזקה של הראייה.
לכן יש הבדל מהותי בין הכרתו של האדם במציאות הגשמית לבין הכרתו במציאות האלוקית: את העולם הגשמי הוא רואה, ועל-כן מציאותו מתקבלת כדבר מוחלט ומובן מאליו; שום אדם אינו זקוק להוכחות כדי לדעת שהעולם קיים. לעומת זה, המציאות הרוחנית והאלוקית אינה מתקבלת בפשטות ובטבעיות כזאת. אנו זקוקים לאמונה, להתבוננות, למחשבה, להוכחות שכליות. מכאן, שגם לאחר כל ההוכחות וגם אחרי שברור לנו כי המציאות הרוחנית קיימת, עדיין אין היא חודרת לפנימיותנו ואינה מתאמתת באותה בהירות כמו ההכרה במציאות העולם הנראה לעינינו.
התגלות של קבע
לעתיד-לבוא יתהפכו הדברים. המציאות האלוקית תהיה ברורה ומוחלטת – כפי שכיום ברורה ומוחלטת אצלנו מציאותו של העולם; ואילו מציאות העולם תיהפך לדבר שיש להביא עליו הוכחות...
ולאמיתו של דבר כבר היה לעולמים מעין זה. מהפך כזה התרחש בקריעת ים-סוף ("ראתה שפחה על הים מה שלא ראה יחזקאל") וכמו-כן במתן-תורה. זו המשמעות הפנימית של תופעה מיוחדת שאירעה אז – "רואים את הנשמע ושומעים את הנראה". כלומר, דברים שמבחינת מציאות העולם הם 'נשמע' – התאמתו אז כדבר הנראה; ואילו הדברים הנראים איבדו את תוקפם והיו כדברים הנשמעים.
אלא שהגילוי הנפלא הזה, שאירע בקריעת ים-סוף ובמתן-תורה, היה ארעי וחלף לאחר מכן. העולם טרם היה מוכן להתגלות כזאת. אך בימות המשיח זה יהיה מצב הקבע של העולם. בשנים שחלפו מאז הזדככה מציאות העולם על-ידי התורה והמצוות שלמדו וקיימו דורות של יהודים, והוא כבר מסוגל לשאת אור כזה. בבוא המשיח יוסר הלוט מעל העולם ונראה בעיני בשר את אור ה', בדרך שגם עינינו הגשמיות רואות זאת. | 
זמנים נוספים
שקיעה: 19:13
זריחה: 6:07
