נושאים נוספים
	התקשרות גליון 771 - כל המדורים ברצף
	קדושה ותפילה – כלל לכל התורה והמצות
	להתעקש, לדרוש ולתבוע
	חידושי הרמ"ק בזמן גלותו
	פרשת אחרי-קדושים
	"הכול צפוי והרשות נתונה"
	נטילת ציפורניים / אופן ברכת נטילת-ידיים / קידוש על יי"ש
	אמירת הנשיא / נולד בין השמשות / טבילה בשביעי-של-פסח
	הלכות ומנהגי חב"ד

נטילת ציפורניים בראש-חודש שחל בעש"ק

ב'לוח השבוע' ליום א' דראש-חודש אייר ('התקשרות' גיליון תשס"ט עמ' 20) נזכרה צוואת רבי יהודה החסיד שלא ליטול ציפורניים בראש חודש, ונשמט מהלוח – מה שכבר נכתב שם פעמים רבות בעבר – שכבר דייקו מלשון אדמו"ר הזקן שלא הזכיר זאת כלל בדיני הכנת שבת כמו שכתב בעניין תספורת, שנטילת הציפורניים מותרת הפעם, וזאת מכיוון שנטילת הציפורניים בעש"ק לכבוד שבת היא מצווה גמורה, ודוחה את הזהירות דצוואת ר"י חסיד גם כשחל בראש-חודש (הרב בעל 'שער הכולל' בספרו 'נתיב החיים' על סידור 'דרך החיים' סי' מח ס"ק ג, הובא ונתבאר בס' 'קיצור הלכות משו"ע אדמוה"ז' במילואים עמ' נד שצויין שם בהערה 17. ולשעה קלה נשמטו דבריו מהקצות השולחן שצויין שם בהערה, שתמה מדוע לא הזכירו המג"א ואדמו"ר הזקן זהירות זו).

ההבדלים בין ברכות הנטילה

כ"ק אדמו"ר מהוריי"צ נ"ע¹ מתאר שלושה הבדלים שבין הנהגת אביו כ"ק אדמו"ר מהורש"ב נ"ע בשעת ברכת נטילת ידיים שחרית לבין הנהגתו בברכת נטילת ידיים לסעודה, וזאת כדלהלן:

באמירת 'על נטילת ידים' בברכות השחר: א) הידיים כבר יבשות לגמרי². ב) ההגבהה היא עד הראש, עד מקום פאות הראש. ג) הידיים פרודות.

ואילו בברכת נטילת-ידיים לסעודה: א) אומר 'על נטילת ידיים' בשעת השפשוף, אחר הנטילה קודם הניגוב. ב) ההגבהה היא רק כנגד הלב, ולא למעלה מזה. ג) שתי הידיים שלובות, ולא פרודות.

אמנם בספר המנהגים הובאו רק הפרטים של נטילת ידיים שחרית³, ואילו הפרטים בנטילת ידיים לסעודה לא הובאו שם⁴.

הפניתי שאלתי זאת להרה"ח ר' יהודה ליב שי' גרונר, מעורכי ספר המנהגים, וזו תשובתו:

"ראה 'הערות וציונים' ל'סידור עם דא"ח'⁵ עמ' מט [שנט], בהערה ד"ה ברוך כו' על נטילת ידיים – שם מובא הקטע הנ"ל מלקוטי דיבורים, ובהערה 10 שם: ["כן כתבו⁶ בסידור האריז"ל⁷, משנת חסידים⁸, ובכ"מ."] "– ועל-פי המבואר שם, צריך עיון⁹ להשינוי בנוגע לנטילת ידים לסעודה".

זאת אומרת, שגם כ"ק אדמו"ר נשיא דורנו נשאר בצריך-עיון בזה".

ועדיין יש לברר, ובפרט על-פי האמור שזו "הוראה לרבים", איך יש לנהוג בפועל¹⁰.

____________________

1)    בשיחות סעודת ליל אחש"פ תש"ג אות פא, לקוטי דיבורים (לקוט כג) ח"ג עמ' 896, תרגום (חלקי) מאידיש. וב'הערות וציונים' דלהלן, הערה 8: "- ועל-פי מכתב כ"ק אדמו"ר שליט"א [לא מצאתיו לע"ע] – זוהי הוראה לרבים".

2)    וב'הערות וציונים' הנ"ל הערה 9: "ראה מחזיק ברכה - להחיד"א - לשו"ע או"ח סי' ד אות א [כתב בשם מהר"ם ניגרון שאין הרוח רעה סרה עד אחר הניגוב, ועפ"ז כתב שלא יברך עד שינגב ידיו]. הדעות בזה הובאו בכף החיים שם" [ס"ק ח. שם מביא מסדר היום, הובא בשיירי כנסת הגדולה בהגהות הטור אות ו, עולת תמיד ס"ק ב, אליה רבא ס"ק ה, ברכת אברהם ח"ג סי' עז-עח הובא במג"א ס"ק ו (וכן פסק בשו"ע אדמו"ר הזקן מהדו"ק שם ס"ז. ולפלא שלא הוזכר, לא בכף החיים וגם לא ב'הערות וציונים'!), מצת שמורים דף ג' טור ג, וכן הבן איש חי שנה א' פ' תולדות אות ה כתב ע"פ האר"י שאחר הנטילה ג"פ כהלכתה נעקרה רוח רעה לגמרי, לכך צריך לברך תיכף קודם הניגוב, וכן הביא מסידור הרש"ש].

3)    עמ' 2.

4)    במנהגי "נטילת ידים לסעודה...", עמ' 21.

5)    כנדפס בראשן, הערות אלו הן בעריכת הרי"ל גרונר. חלקן (כגון הקטע שנעתק כאן בתשובתו) הן הערות של הרבי עצמו, וחלקן כתב הרב גרונר והרבי עבר עליהן. ניתן לראות בהן כעין מהדורה ראשונית של 'ספר המנהגים'.

6)    האמור בגמרא (סוטה ד,ב) "הנוטל - צריך שיגביה ידיו למעלה", שלא יחזרו המים שחוץ לפרק לתוך הפרק ויטמאו את הידיים, אינו שייך לפי מנהגנו, כיוון שנוטלין ג"פ וגם מרביעית בבת-אחת, כמבואר בשו"ע רבינו סי' קסב ס"ו.

7)    כנראה הכוונה לסידור ר' שבתי דלהלן. בס' אבן השהם (שו"ע מכתבי האר"י ז"ל) סי' קסב ס"ב, הביא מעץ חיים (שער פרצופי זו"נ פ"ב, ח"ב דף לג טור ג) "צריך  בשעת נטילת ידים להגביה ידיו עד ראשו ממש, ובפרט אם הוא ביום שבת קודש שאז צריך להרחיק הקליפה בתכלית הריחוק". ובהערותיו 'פתוחי חתם' שם אות ג הביא מפרי עץ חיים (שער הברכות פ"ה, דף יב טור ג): "וצריך לפשוט שתי כפות הידים בשעת הברכה כמי שרוצה לקבל בתוכה איזה דבר, והוא רמז לקבלת הטהרה בהם". והעיר: "ולכאורה צ"ל דגם בנטילת ידים צ"ל כך, כי הטעם הנ"ל שייך גם בנטילת ידים לסעודה, וכן כתב בסידור רבי שבתי תחילת חלק ב' בסדר סעודת תלמיד חכם, שיעשה כן בנטילת ידים לסעודה" עכ"ל.

8)    במסכת חצות פ"ב מ"ב (לתפילה): "יגביה ידיו עד הראש... יכניס קשרי אצבעותיו לפנים כנגד גופו, ויתחיל לברך ברכת על נטילת ידים", ובמסכת מוצאי שבת פ"ב מ"י (לסעודה): "ויגביה ידיו עד כנגד פניו... ועל-ידי זה לא יוכלו הקליפות לינק מסופו [אולי צ"ל מסופי] האצבעות, מאחר שנתרחקו משם ע"י הנטילה".

9)    וראה מה שהציע לומר בזה בס' אשכבתא דרבי (מהדורת תשל"ו) עמ' 19-20.

10)  ובפרט שראו פעמים רבות, וגם צולם במראות-קודש, איך נהג הרבי בזה. י"א שהרבי הרים רק מעט את ידיו הק' אחרי הנטילה לסעודה. לגבי הברכה, מסר לי בזמנו הרב גרונר ('התקשרות' גיליון שט עמ' 18) פרט אחר, שהרבי התחיל את הברכה לפני השפשוף (ע"פ ההוראה ב'סדר נט"י לסעודה' שבסידור אדמו"ר הזקן, ס"ד), והמשיך בעת השפשוף (כאמור לעיל מלקוטי דיבורים).

קידוש על יי"ש

בכותרת זו מופיעים בספר 'שערי הלכה ומנהג' או"ח ח"א סי' קמ (קרוב לסופו, עמ' רסו), דברי הרבי: "כן נבהלתי להסברא לקדש על יי"ש. ועל כל פנים לקדש את שתיית היי"ש...".

והנה לא מצאתי את המכתב באגרות-קודש, וגם לא בכל כרכי ליקוטי שיחות, או בספרים 'היכל מנחם' ו'מקדש מלך'.

ב'רשימת המקורות' שבסוף הכרך, מציינים כמקור למכתב זה: "יגדיל תורה אה"ק ח"ג עמ' 1232". אני מצאתי זאת לעת-עתה בספר 'תשובות וביאורים בשולחן ערוך", שהוא המהדורה האחרונה של תשובות הרבי לפני הספר 'שערי הלכה ומנהג', ובשער הספר נכתב, שזו "הוצאה שלישית" (אחרי 'קובץ העשור' ו'תשובות וביאורים' מהדורת תשמ"א), ואולי זהו פשר הביטוי "ח"ג", בסוף סימן פ. מספר העמוד שם הוא 132, וכנראה מזה נובעת הטעות "עמ' 1232".

גם בתאריך המכתב נפלה טעות, שרשום שם "אד"ש, תשכ"ג", אבל שנה זו היתה שנה פשוטה.

בפשטות כוונת הרבי לקידוש היום, כנפסק בשולחן ערוך אדמו"ר הזקן¹, ש"יש להקל בקידוש של יום" לקדש על חמר מדינה, כיוון "שאינו חיוב כל כך כמו של לילה". אבל מהעניינים הכתובים בסמוך (הנושא שלפניו – "שיהיו הנרות בזמן הקידוש והסעודה". ונושא סי' קמא – "קידוש בליל ש"ק בשעה השביעית") ניתן היה להבין שהכוונה לליל שבת, דבר שאינו מתאים גם לפי שורת הדין, וגם לא היה נהוג בעבר במדינתנו².

על כל פנים חבל שהדברים לא הובהרו דיים, והעיקר – שעדיין יש מי שאינם מקיימים אותם.

_______________________

1)    סי' ערב סו"ס יא.

2)    ראה בסיום שיחת שבת בראשית ה'תשט"ו, 'תורת מנחם – התוועדויות' כרך יג ס"ע 100: "קורה לפעמים שהוא מאריך בתפלת שבת עד השעה השלישית, ועושה קידוש כמנהג רוסלאנד וכו'...".