אצל נשיאי פנימיות התורה במיוחד, נקרא היום בשם הילולא – שאז נמשך כוח האין-סוף למטה * 'גאווה חסידית' מהקשר האישי של הרבי עם כל חסיד, ומהו ההיתר לגאווה כזו * כוונת כל ההסתרים היא להגביר את עבודת ה' * עם כל אחד מהחסידים כרת הרבי ברית, בבחינת ה"יחידה" שבנפש, על הפצת היהדות במסירת נפש! * משיחת כ"ק אדמו"ר נשיא דורנו
א. מבואר במאמר של כ"ק מו"ח אדמו"ר מב' ניסן (שיצא לאור לקראת ב' ניסן השתא)1 ש"צריך להבין מפני מה נקרא יום הסתלקות הצדיק יום הילולא . . דהילולא היא שמחה כשמחת חתן וכלה", ומביא גם מאמר רז"ל2 "ביום חתונתו זו מתן תורה", "דמתן תורה נקרא חתונה שהוא עניין ההילולא", ומבאר שעניין ההילולא הוא גילוי כוח האין-סוף בנבראים, הן בנוגע לעניין ההולדה שעל ידי הנישואין, והן בנוגע ליום הסתלקות של צדיק, גמר ושלימות עבודתו בהמשכת אלקות בעולם.
ומבואר במקום אחר3 שעניין זה שייך במיוחד ליום הסתלקות של צדיק שעבודתו היתה בגילוי פנימיות התורה, שלכן, מצינו אצל רשב"י דווקא שיום הסתלקותו נקרא בשם הילולא.
ואם הדברים אמורים בנוגע לרשב"י שגילה פנימיות התורה ליחידי סגולה בלבד4 – בנוגע לבעל שם טוב שגילה פנימיות התורה לכל, על אחת כמה וכמה.
* * *
ב. בנוגע להסתלקות של משה רבינו – מצינו במדרשי חז"ל5 שהסיבה לכך שנשאר בחוץ לארץ, היא, בגלל שרצה להישאר עם אנשי דורו, כדי לקחת אותם ולבוא יחד עימהם לארץ ישראל.
וההסברה בזה – שמציאותו של משה רבינו כמו שהוא בכל עצמותו ומהותו, היא, בהיותו עם אנשי דורו ("מיט זיינע אידן")6, ואם לא יוכל להיות יחד עם אנשי דורו, מהי התועלת עבורו בהכניסה לארץ ישראל, או שאר עניינים נעלים?!... ולכן, אם אנשי דורו נשארים במדבר, נשאר אף הוא עימהם.
וכן הוא אצל כ"ק מו"ח אדמו"ר – משה רבינו שבדורנו – שהסיבה לכך שנשאר לעת-עתה בחוץ לארץ, היא, מפני שאינו רוצה להיפרד מהחסידים המקושרים, ולכן נשאר עימהם, כדי לקחת את כולם – החסידים המקושרים וגם אלה שיש להם איזו שייכות אליו (ואפילו אלה שלעת-עתה הם במעמד ומצב של פושעים ומורדים בתלמידי-חכמים, שגם הם מקבלים חיותם מתלמידי-חכמים, מבחינת אחוריים על כל פנים7) – לקחתם יחד עמו לארץ ישראל אל הגאולה השלימה והאמיתית.
ג. ידיעת דבר זה – שמשה רבינו שבדורנו נשאר בחוץ לארץ כדי לקחת את כל אחד ואחד מאתנו אל הגאולה – מוסיפה בהכרת הערך והחשיבות שבעבודתו של כל אחד ואחד מאתנו:
לפעמים בא היצר הרע אל האדם וטוען: וכי מה איכפת ליה להקב"ה8 אם תתנהג באופן כך או באופן כך?! הרי מקרא מלא דיבר הכתוב9 "אם צדקת מה תתן לו ורבו פשעיך מה תעשה לו וגו'"! – מצינו אמנם שעבודת הנבראים פועלת נחת רוח למעלה, אבל, עניין זה – טוען היצר הרע – נאמר רק בנוגע לצדיקים גמורים, שאין להם שייכות לגשמיות וכו', ומצד גודל מעלתם פועלת העבודה שלהם נחת רוח למעלה; אבל אתה – טוען היצר הרע – שנמצא במצב ירוד כו', מי אתה שהעבודה שלך תהיה נוגעת למעלה?!... עליך נאמר "אם צדקת מה תתן לו"!...
על כך צריך לענות לו: הייתכן שאתה – היצר הרע – מבלבל אותי! אני בעצמי הייתי נוכח במעמד הר סיני, ולי אמר הקב"ה "אנכי ה' אלקיך וגו'"10, בלשון יחיד! משה רבינו, וכן משה רבינו שבדורנו – ממתינים עלי, ובלעדי לא תיסע הרכבת... וכיון שכן, הרי בודאי שהעבודה שלי נוגעת למעלה.
ד. ולהעיר, שאף שדברים אלו (על-דבר החשיבות שבעבודתו) יש בהם רגש של גאווה, וגאווה היא השרש לכל העניינים הבלתי-רצויים11 – מכל מקום, יש לנצל עניין זה גופא כדי להביא תועלת בעבודה.
ובהקדמה – שבנוגע לעניין הגאווה מצינו סתירה (לכאורה) בדברי חז"ל: מחד גיסא – "בשמתא מאן דאית ביה גסות הרוח ואפילו מקצתה"12, "לא מינה ולא מקצתה"13, היינו, שההנהגה בזה אינה יכולה להיות בדרך המיצוע (כבכל עניני דעות שהדרך הטובה בהם היא מדה בינונית14), אלא צריך להתרחק מזה "עד קצה האחרון"15; ולאידך גיסא – "תלמיד חכם צריך שיהא בו אחד משמונה בשמינית"13.
ומהתירוצים בזה16 – שכאשר נמצאים באמצע העבודה, בדרגא נעלית יותר, אזי צריך לשלול עניין הגאווה לגמרי, "לא מינה ולא מקצתה", מה שאין כן בהתחלת העבודה צריך להיות "שמינית שבשמינית", "כי אם לא יהיה בבחינת הגבהה כלל, לא יערב לבו לגשת אל העבודה, באומרו מי אנכי ומה עבודתי"17.
ונמצא, שלצורך העבודה מנצלים גם עניין בלתי-רצוי, כמו עניין הגאווה, לידע מעלת וחשיבות עבודתו שנוגעת למעלה, שעל ידי זה תהיה עבודתו כדבעי.
ונקודת העניין – שגם דבר בלתי-רצוי יכולים וצריכים לנצל לתועלת בקדושה, ובמכל-שכן וקל-וחומר מזה שמעניין של קדושה יכול לבוא דבר בלתי-רצוי ח"ו, כמו התהוות גבורות קשות מגבורות קדושות, כמאמר רז"ל18 "מזיעתן של החיות נהר דינור יוצא כו'", ודוגמתו בעבודת האדם, הכעס על הרשעים לאחרי ההתלהבות בתפלה19, ועל דרך זה בקו החסד20, שמאהבת ה' יכולים ליפול בתאוות זרות ח"ו, ועל אחת כמה וכמה שעניין בלתי-רצוי יכול להביא תועלת בקדושה.
ה. ויש להוסיף, שזהו עניין עיקרי בכללות העבודה:
"עבודה" – הוא מלשון עיבוד עורות21, שהעורות מצד עצמם הם במעמד ומצב הדורש עיבוד ותיקון, ולא עוד אלא שפעולת העיבוד והתיקון היא בניגוד לטבע העורות מצד עצמם ("זיי לאָזן זיך ניט"), אלא, שמצב זה גופא הוא לטוב – כיון שרק במצב כזה שייך כללות עניין העבודה.
ועל דרך זה בנוגע לכללות מציאות ותוקף הקליפה – שעניין זה גופא הוא כדי להביא תועלת בעבודה, כי, תוקף הקליפה מעורר ומביא לידי התגברות גדולה יותר בכללות העבודה.
ויש לומר, שעניין זה מרומז בלשון חז"ל22 (בנוגע ליפת תואר ש"יצר הרע מתגרה בו") "לא דיברה תורה אלא כנגד יצר הרע" – שהצורך ב"דיברה תורה" הוא דווקא בשעה שיש חשש מהתגרות היצר הרע (כשיצר הרע הוא בתקפו), ואז "דיברה תורה כנגד יצר הרע" – לא לוותר לו, אלא אדרבה, ללחום נגדו. ונמצא, שהתגרות היצר הרע גופא היא לצורך המלחמה בו, שזהו תוכן עניין "ושבית שביו"23.
ו. ומזה מובן גם בנוגע לכל ההעלמות וההסתרים שבעולם – שצריך לידע שהכוונה בזה גופא היא לצורך העבודה.
ובהקדמה – שעל פי המובן בשכלנו אנו לא היו צריכים להיות ריבוי העלמות והסתרים כל כך, שהרי לולא ההעלמות וההסתרים היו יכולים להשלים את הכוונה העליונה הרבה יותר טוב מכמו במעמד ומצב שיש ריבוי העלמות והסתרים. ועל אחת כמה וכמה אילו לא היו העלמות והסתרים כלל, והיו רואים אלקות בגלוי – שאז לא היה עניין התענוג אלא בעניינים רוחניים ועניני קדושה בלבד [על דרך המסופר24 אודות הרב הצדיק ר' מנחם נחום מטשערנאָביל שהיה שמן בגופו מפני גודל התענוג שבאמירת אמן יהא שמיה רבא] – הרי בודאי היתה העבודה באופן נעלה יותר.
אבל, כיון שבנוגע לפועל ההנהגה היא – לא כפי שמתקבל בשכלנו, אלא באופן אחר – כפי שנקבע מלמעלה,
– משל למה הדבר דומה, לספינה המהלכת בים [כמבואר בלקוטי תורה25 שענייני התורה ומצות נמשלו לספינות שבהם ועל ידם עוברים בים, וידוע גם שבזמן הגלות נמשלו בני ישראל לאשה שהלך בעלה למדינת הים26], שסדר הדברים הוא, שבסיפון העליון מתהלכים הספנים בבגדי לבן, ועורכים סעודות כו', ולמטה בבטן הספינה נמצא איש שלובש בגדים הכי פשוטים (אפילו לא בגדים רגילים, ובודאי לא בגדי לבן), ותפקידו להפעיל את המכונות שמוליכות את הספינה ולהשגיח עליהם שיפעלו פעולתם כראוי27. ואף שפעולת הילוך הספינה נעשית על ידי עבודתו של המכונאי, מכל מקום, מוליכים הספנים את הספינה (לצד זה או לצד אחר) כפי דעתם, מבלי להתחשב בדעתו של המכונאי. ודוגמתו בנמשל, שאף שהעבודה בפועל להשלים את הכוונה העליונה בבריאת העולם נעשית על ידינו דווקא, מכל מקום, לא מתחשבים בדעתנו בנוגע להנהגת העולם, שנקבעת מלמעלה –
שלא זו בלבד שאין העלמות והסתרים כלל, אלא אדרבה, שיש ריבוי העלמות והסתרים – אזי צריך לידע שהכוונה בזה גופא היא לצורך העבודה, שבמעמד ומצב של ריבוי העלמות והסתרים (לא זו בלבד שלא נעשית חלישות בעבודת ה', אלא אדרבה) נעשית התגברות גדולה יותר בעבודת ה'.
ז. ונקודת העניין – שכאשר יהודי רואה דבר מסוים בעולם, צריך לידע שיש בזה כוונה עליונה, והכוונה היא לנצל דבר זה בעבודת ה'28.
ועל דרך המסופר29 אודות הרב הצדיק ר' מנחם נחום מטשערנאָביל שפעם הגישו לו (על פי טעות) חלב עכו"ם, ולא ראהו, ואחר כך הסביר זאת על פי מאמר המשנה30 "חלב שחלבו עכו"ם ואין ישראל רואהו כו'", שהפירוש בזה, ש"חלב שחלבו עכו"ם" אזי "אין ישראל רואהו", יהודי אינו רואה זאת, שכן, מה שאינו נצרך לראות אינו רואה.
וההסברה בזה – שראיית הדבר היא כדי להעלותו לקדושה, ובמילא, דבר איסור, למשל, שאי-אפשר להעלותו, אין ישראל רואהו.
וכיון שכן, הרי, בנוגע לכל העניינים שיהודי כן רואה בעולם – צריך למלא את הכוונה העליונה – לנצל כל עניין ועניין בעבודת ה'.
ח. ומזה מובן גם בנוגע לכל מקום ומקום שבו נמצא יהודי, אפילו בהיותו בפינה נידחת שאין בה אלא יהודים מתי-מספר, צריך לידע שהכוונה העליונה הביאה אותו למקום זה31 כדי לפעול בהחזקת היהדות, לקרב יהודים אלה ליהדות.
יכול מישהו לטעון שבמצב כזה, כאשר יהודים מתי-מספר נמצאים בין גויים, יכולים להקל חס-ושלום בשמירת התורה והמצות, שכן, מצב זה – טוען הוא – דומה למצב של מלחמה שאז מותר לאכול אפילו קדלי דחזירי32!...
הנה לכל לראש צריכים לידע שגויים אינם בעלי-בתים על יהודים! יכולה להיות להם בעלות בנוגע לעניינים גשמיים בלבד, אבל לא בנוגע לעניינים רוחניים!
וכדברי כ"ק מו"ח אדמו"ר טרם צאתו לעיר מקלטו קאסטראמא33: "רק גופותינו ניתנו בגלות ובשעבוד מלכיות, אבל נשמותינו לא נמסרו לגלות ושעבוד מלכיות . . כל מה שנוגע לדתנו . . אין מישהו שיכפה עלינו דעתו כו'".
– בעיירתנו (יקטרינוסלב) דר יהודי מפליטי פולין, יהודי זה קיבל צו-גיוס לצבא, וכעבור ימים אחדים מאז שהתייצב לצבא ראיתיו שוב בבית-המדרש, וכששאלתי אותו כיצד השתחרר מהצבא, סיפר לי, שכיון שאינו יודע רוסית, ציוו עליו לומר כל מה שיגידו לו. אני יהודי שלא יודע חכמות – המשיך לספר – עשיתי אפוא כפי שציוו עלי: כאשר המפקד אמר "נאַ פּראַוואַ" (לך ימינה), חזרתי ואמרתי "נאַ פּראַוואַ"; כשאמר "נאַ לעוואַ" (לך שמאלה), חזרתי ואמרתי "נאַ לעוואַ". בראותו זאת, אמר לי: "טי דוראַק" (הנך שוטה), חזרתי אף אני ואמרתי "טי דוראַק"... כששמע זאת המפקד התמלא כעס, נתן לי מכה עם רובהו וצעק: "פּאַשאָל דוראַק" (הסתלק מכאן שוטה), חזרתי ואמרתי "פּאַשאָל דוראַק", וברחתי...
על נשמתו של יהודי – אין בעלות לאף אחד בעולם, לא "ועדת-הגיוס" ("דרעפט-באָרד"), לא האלוף ("דזשענעראַל") הירש, ואפילו לא הנשיא טרומאַן! – כבודם במקומם מונח, אבל, אין להם שום בעלות על נשמתו של יהודי להביאו למקום שיש בו קושי בקיום התורה והמצות.
וכיון שכן, הרי, גם בהיותו במקום שיש בו רק מתי-מספר של יהודים בסביבה של גויים, לא זו בלבד שאין להם בעלות לגרום חלישות ח"ו בעניינים רוחניים, כך שגם במצב כזה יכול הוא לשמור ולקיים (במידה ידועה) כל עניני יהדות תורה ומצוותיה, אלא יתירה מזה, שצריך לידע שההשגחה העליונה הביאה אותו למקום זה כדי לפעול בהחזקת היהדות.
* * *
ט. בהמשך לאמור לעיל – הרי עד עתה דובר באופן סתום ובלתי מפורש ("מ'האָט גערעדט אויף אַ פאַרשטעלטן אופן"), ועתה צריכים להוסיף ולדבר גלויות ("מ'דאַרף רעדן אָפן"):
כאשר יהודי מגיע ונמצא במקום מסוים, צריך לידע שההשגחה העליונה הביאה אותו למקום זה כדי לפעול בהחזקת היהדות, ליצור קשר עם היהודים הנמצאים במקום זה, ולקרבם ליהדות.
(כ"ק אדמו"ר פנה לאחד המסובים34 ואמר לו:) כיון שהגיעו לכאן שתי אניות עם יהודים, עליכם לדעת ששתי האניות נמסרו לרשותכם, כדי שתשתדלו ליצור קשר עם יהודים אלה, לדבר עימם אודות עניני יהדות, ולקרב אותם ליהדות! (והוסיף:) באם הנכם מתביישים – תאמרו את הדברים בשמי: אמרו להם שיש יהודי אחד ששמו... (כ"ק אדמו"ר אמר את שמו הקדוש), שאינו מדבר אנגלית רהוטה, ומדבר במבטא כבד מאד ("מיט אַ מורא'דיקן אַקצענט"), כך, שמבינים את דבריו רק למחצה או לרביע, ומדבר דברים כאלה שאינם מתאימים למקובל באמריקה... יכולים אתם לדבר בשמי, ויפעלו הדברים פעולתם.
צריכים לדבר עם יהודים אודות עניני יהדות, הנחת תפילין, שמירת שבת וכיוצא בזה, ולא להתפעל מהעובדה שיש מישהו שאינו רוצה לשמוע דבריו, או אפילו לועג ממנו – כפסק הדין בהלכה הראשונה בשולחן ערוך (בהגהות הרמ"א, שמביא מדברי הטור): "לא יתבייש מפני בני אדם המלעיגים עליו"!
האמת היא שגם מי שלועג ואינו רוצה לשמוע – הרי נשמתו שומעת את הדברים הנאמרים [ובמכל-שכן וקל-וחומר מההוראה הידועה35 אודות אמירת חסידות, שגם מי שאינו מבין עניני השכלה עמוקים, יש תועלת בכך שנשמתו שומעת את הדברים, ועל אחת כמה וכמה כשמדברים דברים פשוטים בנוגע לקיום תורה ומצות, בודאי שנשמתו שומעת], ואדרבה: עצם העובדה שלועג מוכיחה שהדברים פגעו בו ("עס האָט אים אָנגערירט"), אלא שלעת-עתה התגובה שלו היא באופן של לעג, ובודאי שסוף סוף יפעלו הדברים את פעולתם ("עס וועט אים דערנעמען"). – צריכים להשתדל אפוא שלא להתפעל מהמלעיגים, ולמלא את השליחות של חיזוק והפצת היהדות.
י. צריכים לזכור את המסירת-נפש על החזקת היהדות שהיתה ברוסיה!
באותה36 תקופה קרא כ"ק מו"ח אדמו"ר עשרה מהחסידים, ועשה עמם כריתת-ברית על העבודה בהרבצת התורה והחזקת היהדות, מבלי להתפעל משום דבר, עד כדי מסירת-נפש בפועל ממש!
– נמצאים כאן אחדים מאותם עשרה חסידים, ולכן אינני מזכיר שמות, שכן, גם ללא הזכרת שמות נעשה כבר אצלם רגש של ישות...
כאשר37 הרבי בשעתו עשה כריתת-ברית על הרבצת התורה והחזקת היהדות, היה זה באופן הקשור ונוגע בבחינת היחידה שבנפש – הן בנוגע ליחידה של הרבי, והן בנוגע ליחידה של אלה שעמם עשה הרבי הכריתת-ברית (גם אם הם בעצמם לא ידעו זאת). וכיון שבחינת היחידה היא למעלה מהגבלות, הרי, גם הכריתת-ברית שמצד היחידה היא באופן שאין בה הגבלות, ובמילא, הכריתת-ברית היא לא רק בנוגע למדינה ההיא אלא גם בנוגע לכל שאר המדינות שבעולם, לא רק בזמן ההוא אלא גם עכשיו, ולא רק עם אלה שהיו נוכחים במעמד ההוא אלא גם עם אלה שלא היו אז, גם עמם עשה הרבי כריתת-ברית מצד בחינת היחידה שבנפש!
החילוק הוא רק שבמדינה ההיא היה צורך במסירת נפש בפועל ממש בשביל לעסוק בחיזוק היהדות והרבצת התורה, ואילו עכשיו, במדינות הרווחה, במצב של חירות, ה"מסירת נפש" הנדרשת אינה אלא שלא לפחד מפני המלעיגים שיאמרו עליו שאינו אדם מודרני או אפילו "בטלן"!...
[כ"ק אדמו"ר פנה לאחד המסובים ואמר לו: יכול אתה להסיר העניבה... אין צורך להקפיד כל כך להראות מסודר בגשמיות. – מסופר אודות החסיד ר' מיכאל38, שפעם ראה את אחד האורחים – שהגיעו לליובאוויטש מה"קאָלאָניעס" (מושבות של יהודים עובדי אדמה) – מחפש... מברשת לצחצח את מנעליו בערב שבת אחר חצות, ושאלו: "מה העבודה הזאת לכם", והשיבו, שרוצה לצחצח את הנעלים לכבוד שבת, נענה ר' מיכאל ואמר: כאן מצחצחים את הראש, ולא את הנעלים ("דאָ פּוצט מען די קאָפּ, ניט די שיך")!...].
וכיון שכן, צריך כל אחד ואחד למלא את השליחות של הרבי – לעסוק בהחזקת היהדות במקום שנמצא בו בהשגחה פרטית – בכל התוקף, מבלי להתפעל משום דבר, ובודאי שלא לחשוב אודות עזיבת המקום [כל זמן שלא השלים עבודתו בהחזקת היהדות, שאז צריך לילך למקום אחר כדי לפעול גם שם בהחזקת היהדות], ביודעו שהרבי עשה עמו כריתת-ברית על עבודה זו!
יא. וכאשר עוסקים בהחזקת היהדות בכל התוקף, בכוחו ובשליחותו של הרבי, בודאי שסוף סוף מצליחים בזה, שכן, דבר ברור הוא שהרבי ינצח ("דער רבי וועט אויספירן").
ועל דרך זה בנוגע לכל הברכות שהרבי העניק בנוגע לבני חיי ומזונא רויחא – הרי גם אם לעת-עתה לא נתקיימו עדיין ברכות אלה, צריכים להיות בטוחים שסוף סוף בודאי יתקיימו הברכות במילואן, הן בנוגע לבני, בנים זכרים חסידים [כפי שהיה נוהג אדמו"ר האמצעי לברך שיהיו בנים זכרים חסידים39], הן בנוגע לחיי, אריכות ימים ושנים טובות, והן בנוגע למזונא רויחא, פרנסה בהרחבה.
(וסיים כ"ק אדמו"ר:) כשהרבי מעניק ברכה – בודאי שתתקיים בפועל, ואף על פי כן, חיזוק ותוספת-כוח בזה לא יכול להזיק, ובכלל, ברכתו של יהודי לא יכולה להזיק. ולכן, ברצוני לבקש שכל הרוצה יברך שהברכות שהרבי בירך אותי, יתקיימו בפועל.
[כל הקהל הכריז – בהתרגשות גדולה – "אמן"].
(מהתוועדות יום ב' דחג השבועות ה'תשי"א. 'תורת מנחם' תשי"א כרך ג עמ' 149-158, בלתי מוגה)
___________________________
1) ד"ה ואתם הדבקים תרפ"ו ספ"א (סה"מ תשי"א ע' 204). וראה גם בהנסמן בסה"מ מלוקט ח"ב ע' שח הערה 101.
2) תענית כו, ב (במשנה).
3) ד"ה להבין ענין הילולא דרשב"י תרנ"ד (סה"מ תרנ"ד ע' רסא ואילך).
4) ראה אד"ר בתחלתה (זח"ג קכז, ב ואילך). ועוד.
5) ראה במדב"ר פי"ט, יג. וש"נ.
6) ראה גם שיחת אחש"פ בתחלתה (לעיל ע' 39).
7) תניא פ"ב.
8) לשון חז"ל – ב"ר רפמ"ד. וש"נ.
9) איוב לה, ו-ז (בשינוי הסדר).
10) יתרו כ, ב וביל"ש עה"פ (רמז רפו).
11) ראה קונטרס ומעין מאמר טז. סה"מ פר"ת ס"ע רצב ואילך. תש"ב ע' 52 ואילך. ועוד.
12) רמב"ם הל' דעות פ"ב ה"ג.
13) סוטה ה, סע"א.
14) ראה רמב"ם שם פ"א ה"ד.
15) שו"ע אדה"ז או"ח סקנ"ה סוס"א. סקנ"ו ס"ג.
16) ראה גם "רשימות" חוברת טו ע' 34 ואילך. וש"נ.
17) תו"א מג"א צא, ב. שם בהוספות קכ, א. וראה גם לקו"ת במדבר טו, ג.
18) ראה חגיגה יג, סע"ב. ס' הליקוטים (דא"ח להצ"צ) ערך זיעה ס"ב (ס"ע פ ואילך).
19) ראה סהמ"צ להצ"צ פט, סע"ב.
20) ראה לקו"ת ואתחנן ה, א. תו"ח ר"פ תולדות פ"ו-ז.
21) ראה תו"א משפטים עו, א. לקו"ת ויקרא ב, ד. ובכ"מ.
22) קידושין כא, סע"ב ובפרש"י (הובא בפרש"י ר"פ תצא).
23) ר"פ תצא.
24) סה"מ תרס"ט ס"ע נ. תרע"ח ע' קצט (נעתק ב"היום יום" טו תמוז).
25) ס"פ ויקרא.
26) ראה תענית כ, א. וש"נ. זח"ב קכב, א. ועוד.
27) כ"ק אדמו"ר ביאר בפרטיות אופן ההשגחה על המכונה, היכן נכנסים מים קרים והיכן נכנסים מים חמים, והזהירות שלא להחליף המים הקרים במים החמים כו', וביאר תוכן הענין בעבודת ה' – חסר (המו"ל).
28) ראה כתר שם טוב (הוצאת תשנ"ט) בהוספות סרכ"ג ואילך. וש"נ. סה"מ תשי"א ס"ע 131. אג"ק אדמו"ר מוהריי"צ ח"ג ע' רפט. וש"נ (נעתק ב"היום יום" ט אייר).
29) ד"ה כי נער ישראל תרס"ו (נדפס בהמשך תרס"ו בהוספות) תשט"ז.
30) ע"ז לה, ב.
31) ראה "היום יום" י תמוז. חי אלול. יד חשון. ובכ"מ.
32) ראה מגילה יג, א. חולין יז, א. רמב"ם הל' מלכים רפ"ח. רמב"ן מטות לא, כג.
33) סה"ש תרפ"ז ע' 169 ואילך. וש"נ.
34) כנראה הכוונה למר יצחק גיטלזון. – נזכר במכתב ד' מנ"א שנה זו: "עתה הוא מלח על אחת האניות של א"י . . גם הי' נוכח בהתוועדות חג השבועות. כן מסרתי על ידו מכתב לחבריו באנייתו*" (המו"ל). (* נדפס באג"ק ח"ד ע' שי).
35) אג"ק אדמו"ר מוהריי"צ ח"ג ע' של (נעתק ב"היום יום" כד אדר א).
36) ראה סה"ש תרפ"ד ע' 55 הערה 20. וש"נ.
37) בהמשך הענין נזכר מארז"ל (קה"ר פ"ז, א (ב)) "הלך הקב"ה מהלך ת"ק שנה לקנות לו שם" – חסר המשך הדברים (המו"ל).
38) בלינער – ראה אודותו – סה"ש תורת שלום ע' 39 הערה 2. וש"נ.
39) ראה גם תו"מ ח"א ע' 60. | 
זמנים נוספים
שקיעה: 19:12
זריחה: 6:10
