שאלה: מה מייחד את מקווה הטהרה לעומת אמבטיה או בריכת שחייה?
תשובה: טבילת הטהרה אינה זהה לרחצה לצורכי ניקיון. להפך, הרחצה היא הקדמה לטבילה, שמטרתה – טהרה רוחנית. טהרה כזאת, קבעה התורה, נוצרת על-ידי טבילה במים שמחוברים למצבם הטבעי – מי מעיין, ים (מי נהר בתנאים מסויימים), וכן היקוות טבעית של מי-גשמים.
מכיוון שקשה לטבול טבילות טהרה בים, במעיינות ובשלוליות מי גשמים, התפתח הפתרון של מקווה. זו בריכה קטנה, שנבנתה בדרך מיוחדת, ומימיה נחשבים כמי גשמים מקוריים.
בכל מקווה יש מאגר מים ('אוצר'), המתמלא ממי הגשמים הזורמים אליו מגג הבניין. הטבילה אינה נעשית ב'אוצר' עצמו, אלא בבריכה המחוברת ל'אוצר', באמצעות חיבור המקנה את סגולת מי ה'אוצר' גם למי הבריכה.
יש בהלכה שתי אפשרויות להכשרת מי הבריכה: א) השקה – חיבור קבוע על-ידי נקב עגול, שקוטרו כחמישה ס"מ; ב) זריעה – מי הברז עוברים דרך 'אוצר' מי הגשמים, 'נזרעים' בהם, ומשם הם יורדים לבריכה.
הידור מיוחד קבע אדמו"ר הרש"ב נ"ע, לבנות את ה'אוצר' מתחת לבריכת הטבילה. השיטה הזאת נקראת 'בור על-גבי בור'. בין האוצר לבריכת הטבילה יש נקב מרובע ברוחב כעשרה ס"מ, וכך יש השקה וזריעה גם יחד, יש פחות תחלופה במי ה'אוצר', ועוד הידורים.
הגר"ע יוסף דחה את דברי מי שניסו לערער על שיטה זו וכתב: "מקווה על-גבי מקווה אין עליו שום חשש". הוא אף מוסיף: "ואדרבה יש מקום לומר שההשקה למקווה התחתון עדיפה מסתם השקה שהיא מן הצד. וכבר נהגו כן בתפוצות ישראל".
מקורות: מקוואות פ"ו מ"ז-ח ופ"ז מ"ב, ובמפרשים. יבמות פ,ב. שו"ע יו"ד סי' רא ונו"כ. הוספות לשו"ע-הרב חלק ה-ו, עמ' 1910. 'תשובות וביאורים בשו"ע' סי' קנב. טהרת הבית (להגר"ע יוסף) ח"ג עמ' שטז. | 
זמנים נוספים
שקיעה: 19:12
זריחה: 6:10
