נושאים נוספים
	התקשרות גליון 806 - כל המדורים ברצף
	"זכו אחישנה" בעבודת האדם
	עד כי יבא שילה
	הרמב"ם ו"מורה נבוכים"
	פרשת ויחי
	ברכת הלל בראש חודש / ממתקים לילדים בתענית
	הלכות ומנהגי חב"ד

מלימוד 'מורה נבוכים' ללא ידיעה מוקדמת בפנימיות התורה עלולים להגיע למסקנות היפך האמונה – קובע הרבי * עניינים מסוימים בו אין ללומדם כפשוטם, אלא טעם נסתר להם על-פי הסוד והקבלה * דוגמאות לנושאים המתאימים למבואר בחסידות * ומה ההוראה מדרך כתיבת 'כס י-ה'? * רשימה שנייה

מאת הרב מרדכי מנשה לאופר

יסודות זהים לנאמר בזוהר ובקבלה

בשיחת י"ט כסלו תשל"ה (שיחות קודש תשל"ה כרך א, עמ' 193) התבטא הרבי:

בכמה מאמרים וענינים בחסידות מבארים ענינים ממורה נבוכים ומבססים עליהם, ומצביעים על יסודות בזוהר וקבלה... עד שכמה דרושים מהצמח-צדק אשר כפי הנראה מיוסדים על תורות מאדמו"ר הזקן בעל הגאולה – ביאורים אשר מלכתחילה מיוסדים על המורה נבוכים.

באותו מעמד ערך הרבי סיום על מסכת תענית משולב בסיום על ספר הי"ד החזקה – וכשהוגהו הדברים בשנת תשמ"ה ('הדרנים על הרמב"ם וש"ס' עמ' מג) צויין בהערה 1:

וזאת למודעי: בכמה דברים שבפנים ושבהערות יש לציין ולהעיר מספרי גדולי-ישראל האמתיים. אבל על-פי דברי הרמב"ם בהקדמתו שכוונתו "שלא יהא אדם צריך לחיבור אחר בעולם בדין כו'" לאחר שיקרא חיבור זה – באו כאן (בעיקר) רק ציונים אחדים לספרו מורה נבוכים. וגם זה רק לשופרא דמילתא.

בשעת מעשה אמר הרבי (שיחות קודש תשל"ה שם):

וגם כפי שישנו קשר עם הסיום דמורה-נבוכים שם מסיים ומבאר בארוכה את ענין החכמה, וכפי שחכמה מבוארת ומוזכרת בתורה, כדמסיים במורה נבוכים סמוך לסופו.

"ולהעיר שישנם ריבוי עניינים במורה נבוכים שיש להם יסוד בזוהר וקבלה" – אמר הרבי בהתוועדות י"ט כסלו תשכ"ב (תורת מנחם כרך לב עמ' 271).

"במורה נבוכים ישנם עניינים על-פי קבלה וכו'" – התבטא שוב בהתוועדות ש"פ בראשית תשל"ו (שיחות קודש תשל"ו כרך א' עמ' 168).

בהזדמנות אחרת (י"ב תמוז תשכ"ג – שיחות-קודש תשכ"ג עמ' 356), הזכיר הרבי את ביאור הרמב"ם (מו"נ ח"ג פמ"ה) לגבי הטעם שהוצרכו הכוהנים בעת עבודתם ללבוש בגדים שהם "לכבוד ולתפארת", שכן עניין הקדושה נפעל דווקא כשישנם לבושים המתאימים.

הרבי העיר:

רואים בקבלה ובזהר את היסודות עליהן ביסס הרמב"ם את דבריו במורה נבוכים בביאור עניין זה.

ובאותה הזדמנות (שם עמ' 362) ציין הרבי:

המורה נבוכים מובא בכמה מקומות בחסידות חב"ד עם ביאור המצביע על מקור העניין בקבלה, סתרי תורה.

הטעם הגלוי והנסתר שבקטורת

בליקוטי שיחות כרך יד עמ' 129 (משיחת יום שמחת-תורה תשכ"ז) הובאו דברי הרמב"ם במורה נבוכים (ח"ג פמ"ה) בטעם מצוות הקטרת הקטורת, שהיא להטבת הריח בבית-המקדש (שבו נעשו עבודות שחיטה, חיתוך בשר, רחיצת האיברים הפנימיים, שריפה כו', ולכן צריכים את הקטורת שתיטיב את ריח בית-המקדש) וריח העובדים בו.

ומבאר הרבי:

אמנם מובן שאין כוונת הרמב"ם שהעברת ריח הרע כפשוטה היא כל הטעם בעבודה בגדולה הזאת (וכדברי רבינו בחיי: חס ושלום שנתלה העיקר הגדול שבסוד הקטורת כו' בטעם החלוש הזה), ובוודאי מרומז בזה גופא גם טעם פנימי יותר. ויש לומר שהוא הטעם המבואר בזוהר שעבודת הקטורת היא להעביר הזוהמא וטינופא דיצר-הרע.

בהנחת השיחה שם (שיחות קודש תשכ"ז כרך א' עמ' 91-90, בלתי מוגה) מקדים הרבי: "עניין זה שאיתא במורה נבוכים – ויש לו יסוד בזוהר!..". ואחר כך ממשיך לבאר עניין זה בהרחבה, בטוב טעם ודעת.

בהתוועדות יום ב' דחג השבועות תשכ"ח (שיחות קודש תשכ"ח כרך ב' עמ' 180) מציין הרבי:

ישנם עניינים במורה נבוכים שאינם כפשוטם, ואף אם ישנם עליהם מקורות בפנימיות התורה, הרי כל זה אינו אלא כפי שהם בעולם נעלה יותר.

לימוד דווקא על-פי פנימיות התורה

בהתוועדות ש"פ אחרי תשכ"ז (שיחות קודש תשכ"ז כרך ב' עמ' 39) הביא הרבי את הנאמר במורה-נבוכים ש'משפטים' באופן כללי הם עניינים שעל-פי שכל, אך פרטיהם אינם על-פי שכל, ואם ילכו רק בעקבות השכל הדבר לא יצלח ("וועט ניט טויגן").

וכמבואר – המשיך הרבי – גם בנוגע לימוד המורה-נבוכים שאם ילמדוהו רק מצד השכל, אפשר להסיק ממנו היפך עניין האמונה. ומתי אפשר ללומדו, רק אם ילמדוהו על-פי קבלה ולא לבנות על הבנה והשגה שלו.

גם את מקום ההעלם לחבר לקודש

בנוגע לאופן כתיבת 'כס י-ה' (בפסוק "כי יד על כס י-ה") – שאופן הכתיבה נוגע גם להבנת העניין – מצינו בגמרא במסכת פסחים (קיז ריש עמוד א') שתי דעות, אם זו תיבה אחת או ב' תיבות, והמשמעות המעשית בהבדל הוא – כי אם התיבה נחלקת לשנים, הרי 'כס' חול ו'י-ה' קודש.

הרבי בהתוועדות פורים תשכ"ב (תורת מנחם כרך עמ' 106 ואילך) הביא את דעת הרמב"ם במורה נבוכים (חלק א' פרק ט) שכותב, כי בהכרח לומר ש'כס י-ה' הוא תיבה אחת, ולא 'כס' בפני עצמו ו'י-ה' בפני עצמו, כי, 'י-ה' אמור על הקב"ה בעצמו, ו'כס' (עניין הכיסא) מורה על השגחת ומלכות ה' בעולם, והרי "אין ראוי שתעלה בדמיונך דבר מחוץ לעצמותו... עד שיהיה מצוי בלי כסא ומצוי עם כסא, זוהי כפירה בלי ספק", אלא ודאי שהכסא "הוא דבר בלתי נפרד ממנו".

ומוסיף הרבי:

עניין זה שכתב הרמב"ם בספרו מורה נבוכים – מצינו גם בלשון הקבלה, בספר עבודת הקודש לר' מאיר אבן גבאי המאריך בפרק שלם (חלק ג' פרק מא) בהסבר עניין הכסא למעלה, וכותב בין השאר: "שאין הכסא נפרד מי-ה.. כי השם והכסא דבר אחד". וכן מתאימים דברי הרמב"ם עם המבואר בחסידות בארוכה ש"כס" מוסב על ספירת המלכות (ראה תורה אור תצוה (פרשת זכור) פה, א ואילך).

הרבי הפיק מדברי הרמב"ם לקח בעבודת ה': גם במעמד ומצב של 'כס' מלשון כיסוי והעלם – נדרש החיבור עם 'י-ה' באופן שנעשים תיבה אחת, שאז הנה גם ב' האותיות כ' ס' נעשים קודש.

והדגיש הרבי: אין זה עניין של הידור, אלא עניין שנוגע לאמונה (או הפכה חס-ושלום)!".