מראה פניו של רופא העיניים לא בישר טובות. במנוד ראש אמר: "הפגיעה בעין נראית קשה במיוחד. אני ממליץ לך להיבדק בדחיפות אצל המומחה הגדול, הד"ר סטיבן פלדן".
זה היה בחודש מנחם-אב תשמ"ב, בלונג-ביץ', קליפורניה. בשעת בוקר מוקדמת קם הד"ר לייב לוביץ', מנתח כירורגי, ממיטתו, ונכנס בשקט לחדר הארונות כדי לקחת בגד. הוא לא העלה את האור בחדר, כדי שלא להעיר את אשתו. ואז החרידה זעקת כאב חדה את הבית. זו הייתה זעקתו שלו.
אשתו, שקפצה למשמע הצעקה, מצאה אותו מתפתל מכאבים. התברר כי הוא נתקל במוט עץ ארוך, והמוט פגע בעוצמה בעינו. אך בקושי הגיע בעזרת אשתו אל רופא העיניים, שהיה גם ידידו.
כעצתו של הרופא פנו בני-הזוג אל מרפאתו של הד"ר פלדן, במרכז הרפואי Doheny Eye Institute בלוס-אנג'לס. שם ציפתה להם אכזבה. "כדי להתקבל אצל הרופא יש להמתין כמה חודשים", נאמר להם. ידידם הרופא הפעיל את קשריו, ועד מהרה השיג להם תור אצל המומחה הנכבד לאותו יום.
בדיקתו של הרופא הייתה יסודית מאוד, בסיוע מכשור מתקדם. בסופה הסביר לד"ר לוביץ', כי שריר העין שלו נפגע וגרם לגלגל העין להסתובב, באופן שאישון העין פונה לכיוון לא-נכון.
על-פי הוראות הרופא עשה הד"ר לוביץ' עוד בדיקות. חודש עבר, ושום סימן של התפתחות חיובית לא נראה. הד"ר פלדן הציע לד"ר לוביץ' לעבור ניתוח בעין, שאמנם לא ירפא את העין אך יאפשר להציע דרכי טיפול מדוייקות יותר.
הפגיעה בעינו תפסה את הד"ר לוביץ' בעיצומה של ההתפתחות המקצועית בתחום הכירורגייה. כדי לנתח הוא נזקק לשתי עיניים בריאות ובעלות ראייה חדה. מאז הפציעה הפסיק את עבודתו והיה שרוי במתח: האם יחזור לראות בשתי עיניו, או שכל שנות לימודיו ועבודתו ירדו לטמיון.
לאחר התייעצות עם עוד מומחים החליט הד"ר לוביץ' לעשות את הניתוח. מהיכרות מסויימת שהייתה לו עם חסידי חב"ד הבין כי כדאי לבקש את ברכתו של הרבי מליובאוויטש, וכך עשה. הברכה ניתנה והד"ר לוביץ' נותח.
בפי הד"ר פלדן היו שתי בשורות, אחת טובה והשנייה לא כל-כך: הניתוח גילה כי גלגל העין ושרירי העין עצמה שלמים ובריאים לחלוטין. עם זה, את הנזק אי-אפשר לתקן, ואין אפשרות להחזיר את העין למקומה.
הד"ר פלדן הציע פתרון חלקי – הרכבת משקפי פריזמה, המשנים את זווית האור. המשקפיים הוזמנו והד"ר לוביץ' הרכיב אותם באי-רצון מופגן. הם היו לא-נוחים וגם לא סיפקו פתרון להמשך עבודתו.
הד"ר לוביץ' לא היה שרוי מעולם במצב מדכא כל-כך, וחש צורך לפנות שוב אל הרבי. הוא התקשר למזכירוּת הרבי וסיפר על מצוקתו, וכי הוא עומד לאבד את כל הקריירה המקצועית שלו. המזכיר רשם את דבריו והבטיח למסור את בקשתו לרבי.
למחרת לא היו בני משפחת לוביץ' בביתם. כשחזרו, צלצל הטלפון. "מהבוקר אני מנסה להשיג אותך", אמר לו מזכירו של הרבי. "הרבי ביקש לשאול אם אתה מקפיד לעשות קידוש והבדלה על יין אדום".
הד"ר לוביץ' השיב כי אינו מקפיד על כך. פעמים הוא מקדש על יין לבן, פעמים על יין אדום ולעיתים על מיץ ענבים. "אם-כן", אמר המזכיר, "עליך להקפיד תמיד לקדש ולהבדיל על יין אדום".
בשבת הקרובה הקפיד הד"ר לוביץ' למלא את הוראת הרבי. למחרת החל פתאום לחוש שינוי. הייתה לו תחושה מוזרה שדבר-מה קורה בעין. תקוות חדשות התעוררו בו והוא מצא את עצמו ממתין בחוסר סבלנות לשבת הבאה.
בשבת הבאה קידש והבדיל שוב על יין אדום, ואכן, השיפור לא איחר להגיע. ראייתו השתפרה, ובזמנים מסויימים במשך היום הצליח לראות ללא המשקפיים המסורבלים. מצב העין השתפר מיום ליום, ולאחר השבת הרביעית היא החלימה כליל.
הד"ר לוביץ' היה מאושר. הוא חש כי נוסף על הראייה שחזרה לקדמותה זכה גם לפקיחת עיניו הרוחניות. כעבור כמה ימים שב לעבודתו הרגילה, כבעבר.
הוא התקשר לד"ר פלדן וסיפר לו בהתרגשות כי הוא רואה היטב בשתי עיניו. מעברו השני של קו הטלפון נשמע הד"ר פלדן נדהם ומשתומם. הוא אמר כי הדבר לא ייתכן, והפציר בד"ר לוביץ' להתייצב אצלו לבדיקה.
המומחה העולמי נדהם לגמרי כשנוכח כי עיניו של הד"ר לוביץ' תקינות לחלוטין. שוב ושוב השווה את מראה עיניו לנתונים ולצילומים הקודמים, והבעת הפליאה ניכרה היטב על פניו.
הד"ר לוביץ' סיפר לד"ר פלדן את סיפור פנייתו אל הרבי ואת העצה להקפיד על עשיית קידוש על יין אדום. לא בטוח שהמומחה הבין, והאמת היא שגם הד"ר לוביץ' התקשה למצוא את הקשר בין הדברים.
רק לאחר זמן גילה את דברי הגמרא (שבת קיג,ב) כי פסיעה גסה נוטלת אחד מחמש-מאות ממאור עיניו של אדם, והראייה חוזרת אליו בקידוש של שבת. הוא גם מצא כי יש הידור מיוחד לקדש על יין אדום דווקא. אך הוא הבין שאין זה היין לבדו אלא בעיקר ברכתו של הרבי, שאותה הלביש ביין הקידוש. | 
זמנים נוספים
שקיעה: 19:13
זריחה: 6:07
