בעניין החזקת ספר-תורה בברכת החודש

ראיתי את מה שכתב הרב שד"ב חייקין בגיליון תפ"ו, במדור 'בירור ענייני הלכה ומנהג', שבו הוא רוצה לברר את המנהג האם בשעה שמברכים את החודש, הש"ץ שמברך הוא המחזיק ספר-התורה, או שאיש אחר העומד לידו מחזיקו.

הנה הדבר פשוט שהמנהג המקובל בישראל הוא שהמברך הוא המחזיק את ספר-התורה, והוא מנהג קדום אצל קהילות אשכנז, והזכירו מהר"ז בינגא שהיה תלמידו המובהק ומחותנו של המהרי"ל ומבוסס על דברי הראבי"ה מסכת ר"ה סי' תקל אהא דאיתא שם (כד,א): וידבר ה' אל משה וכו' מועדי ה' אשר תקראו וגו' מכאן שראש אב בית-דין אומר "מקודש" וכל העם עונין אחריו "מקודש מקודש". מכאן נהגו שמברכין בבית-הכנסת ומכריזין על החודש מי שעשה ניסים וכו' ראש חודש ביום פלוני.

ועל דברים אלו שכתב הראבי"ה כתב מהר"ז בינגא וז"ל: ומזה הטעם נהגו שמברכים החודש בשעה שהחזן יושב וספר-תורה בחיקו ושניים יושבים אצלו, משום דהווי שלושה, כמו קידוש החודש דאין קידוש החודש פחות משלושה, עכ"ל.

לפי זה, טעם הדבר שהש"ץ מחזיק ספר-תורה בשעה שמכריז על החודש הוא דוגמה לאב בית-הדין, שמכריז את קידוש החודש. וראה עוד בדברי האבודרהם סדר הכרזת ראש-חודש וע"ש. וראה עוד במג"א או"ח סי' תיז סק"א דישנם כמה דברים שעושין בברכת החודש בדוגמה למה שעשו בשעת קידוש החודש ולכן נהגו לעמוד בשעת אמירת ברכת החודש דוגמת קידוש החודש שהיה מעומד. וכן כתב הדעת-תורה למהרש"ם שם דהביא מקור לדברי המג"א דקידוש החודש מעומד, מהא דכתב בספר האשכול הלכות ברכת הודאה סי' כג וע"ש.

ובאמת מצאתי בדברי האחרונים התייחסות לעניין מה שהש"ץ מחזיק את הספר-תורה בשעה שהוא מזכיר את החודש, והוא במה שכתב האגרות-משה או"ח ח"א סי' קמב על-פי מה שהביאו התוס' בברכות דף מח מפרקי דרבי אליעזר, דכשהיו צריכין לספר-תורה בשעת קידוש החודש היו עושין עגולה, ובשביל הספר-תורה שאינו במקומו עמדו כשאמרו "מקודש החודש". ומשום הכי גם אנו, כשמחזיק הש"ץ את ספר-התורה, כשאומרים ראש-חודש פלוני, עומדים. ואולי לזכר זה מחזיקים הספר-תורה דאם לא כן מאין מנהג זה להחזיק ספר-תורה בשעת ברכת החודש, עכת"ד.

והנה דנו הפוסקים במה שהש"ץ מחזיק את הספר-תורה בידו בשעת ברכת החודש מהא דאיתא בשו"ע או"ח סי' צו ס"א, דבשעת התפילה לא יאחוז בידו תפילין ולא ספר מכתבי הקודש וכו', מפני שליבו עליהם שלא ייפלו וייטרד ותתבטל כוונתו. והט"ז שם ס"ק א הקשה מזה על מה שנוהגין שהש"ץ מחזיק בידו הספר-תורה בשבת, כשאומר יקום פורקן ושאר הדברים, ואף-על-פי שאין צריך בהם כוונה כבתפילת שמונה-עשרה, מכל-מקום  חזינן מחז"ל שאין בזה הידור.

וכתב שם לתרץ דכיוון שכוונת הש"ץ אז להתפלל על לומדי תורה בנוסח יקום פורקן ועל כן מחזיק הספר-תורה בידו, הווי כמו לולב בזמנו, ולא עוד אלא יתירה מזו אם תופס ספר-תורה בידו בשעת שמונה-עשרה כדי שיהיה מורא שמים עליו ואימת התורה, ועל-ידי זה יהיה לו כוונה, אין איסור בדבר, דעל-כורחך לא אמרו בגמ' אלא כשאוחז אותו לשמירה בעלמא. ובסוף דבריו מסיק להלכה דמכל מקום לעניין תפילת שמונה-עשרה אין מקום להקל בזה כיוון שלא מצאנו היתר מפורש בזה מה-שאין-כן לשאר דברים מותר.

ולפי זה כתב המחצית-השקל שם שהוא הדין נמי בשעה שמברכין החודש שהש"ץ מחזיק הספר-תורה בידו, דאם כוונתו באחיזת ספר-תורה לעורר הכוונה שפיר דמי. ועיין במשנה-ברורה סי' צו ס"ק ב דפסק גם כן דמותר לש"ץ להחזיק ספר-תורה בידו בשעה שמברכים החודש, ולא חוששין [בכיוצא בזה] לדברי המחבר בשו"ע דכשהוא מתפלל לא יאחוז בידו ספר או תפילין.

וראה עוד טעם המובא בספר מקור-חיים ס' רפד דכשמברכין החודש בשבת שלפני ראש-חודש נהוג שהספר-תורה בזרוע הש"ץ, שיותר תחול תחינה ובקשה וברכה. ולפי זה כתב שם דלא טוב עושים אותם ש"ץ דמפני ניגונם וצעקתם נותנים הספר-תורה ליושב בצידם כשמנגנים לששון ולשמחה. יוצא מדבריו עוד ראיה ברורה דהמנהג שהתקבל בכל תפוצות ישראל הוא שהש"ץ שמברך ברכת החודש הוא זה שמחזיק את הספר-תורה בזרועו ולא מצאנו שאדם אחר יחזיק אותו.

ובנוגע למה שנהג בזקנותו הגבאי הרה"ח ר' יוחנן גורדון ז"ל, הוא משום דבזקנותו היה קשה עליו להחזיק את הספר-תורה זמן רב, והוא על-דרך מה שמובא בספר שערי-אפרים או"ח סי' קמ"ז ס' א דאין הסגן רשאי לכבד במצוות ההגבהה למי שידיו רותתין הרבה או לזקן ותש כוח שיודע שהוא מגביהו לשבת מיד, כי אין לו כוח להחזיקו זמן מה כלפי העם שיוכלו להסתכל היטב, וגם האיש ההוא צריך למנוע נפשו מזה. אם-כן, הוא הדין גבי החזקת הספר-תורה בשעת ברכת החודש, אם הש"ץ הוא זקן וקשה לו להחזיק את הספר-תורה זמן רב, יש מקום לתת אותו לאדם אחר להחזיקו במקומו. אבל אם לאו, פשוט הוא כדברינו לעיל שהש"ץ הוא זה שמחזיק ולא אדם אחר.

הרב יעקב חביב, רב ומו"צ בשכונת קריית-משה, ירושלים ומח"ס שו"ת 'ריח השדה'

חשש 'אוהל' בכיסוי לסכך הסוכה

ב"לוח השבוע" גיליון תפ עמ' 18 נכתב - שאלו המכסים את הסוכה מפני הגשם בכיסוי פלסטי ידאגו שיישאר טפח פרוס לפני החג כדי שבחג יוכלו להסיר את הכיסוי.

ראוי היה לציין, שכל זה הוא רק כאשר נוצר חלל טפח לפחות, בין הכיסוי לסכך, כי ללא חלל זה אינו נחשב לאוהל (עיין שו"ע אדמוה"ז א"ח סי' תר"מ סע' י). וכיוון שבדרך כלל כיסויי הפלסטי צמודים לסכך ואין חלל טפח ביניהם - ממילא אין צורך להשאיר טפח פרוס.

ויש להוסיף: אם פריסת הכיסוי היא מתחת לסכך - דעת אדמוה"ז (בשו"ע שם) היא לאסור בכל אופן אף כשאין חלל כלשהו. וכן היא דעת ה"לבושי שרד" (בשו"ע שם), דלא כמו שכתב המשנה-ברורה (סי' תר"מ ס"ק כ"ה) בשם הפרי-מגדים. ובמקרה זה, כאשר פריסת הכיסוי היא מתחת לסכך, נכונה ההערה שיש להשאיר טפח פרוס.

הרב יהושע הכהן גרוס, בני ברק