הרבי מליובאוויטש דגל במתן יחס של קירוב ואהבה לכל יהודי ובהפצת אור היהדות בכל פינה. בגישה הפוכה לגמרי החזיקה העדה החרדית בירושלים, ששללה כל התקרבות למי שאינם הולכים בדרך התורה.
ועם זה, אנשי העדה החרדית, שלא נמנעו מלתקוף בחריפות רבה חוגים רבים ביהדות החרדית, היו מאופקים יחסית ביחסם לחסידות חב"ד ולעומד בראשה. מאחורי מדיניות זו עמדו קשרים אישיים מיוחדים במינם בין ראשי העדה החרדית ובין הרבי מליובאוויטש.
מנהל העדה החרדית באותם ימים, הרב יוסף שיינברגר, היה איש הגות ועסקן פיקח, ובעת ביקוריו בארה"ב היה נכנס לפגישות אישיות עם הרבי, ובהן היה משמיע את דעותיו והשקפותיו ושומע את עמדתו של הרבי. התקיימו ביניהם גם קשרי מכתבים.
יום אחד פורסם בביטאון 'נטורי קרתא' מאמר התקפה חריף נגד חסידות חב"ד. הכותב, סופר סת"ם ידוע בירושלים, השתמש בביטויים לא-מכובדים כלפי חסידות חב"ד ונשיאיה לדורותיהם.
זמן קצר לאחר פרסום המאמר קיבל הרב שיינברגר מכתב מהרבי, ובו התייחסות לדברים שנכתבו ולסגנונם. בין הדברים כתב הרבי, כי אם היה הכותב מסוגל לכתוב דברים כאלה, יש לבדוק את התפילין שלו.
מספר נכדו של הרב שיינברגר, הרב צבי משי-זהב:
"סבא פנה מיד אל אותו סופר סת"ם וגער בו על פרסום הדברים. הוא מסר לו את דברי הרבי בדבר הצורך לבדוק את התפילין שלו. הלה, כדי להוכיח את צדקתו, מסר מיד את התפילין לרבני הבד"ץ שיבדקון, וגדולה הייתה צהלתו כאשר התפילין נמצאו כשרות למהדרין.
"סבא כתב לרבי על תוצאות הבדיקה, והרבי חזר על דעתו והוסיף כי ככל הנראה יש לסופר מחשבות לא-ראויות בשעה שהוא כותב את פרשיות התפילין והדבר טעון בדיקה. העניין נשאר סתום".
עברו שנים. הרב חיים-צבי שוורץ, מחשובי חסידי מונקטש, פנה אל הרבי מליובאוויטש בבקשה לברכה בעבור אחד מבני משפחתו.
" זה היה כמה ימים אחדים לפני יום-הכיפורים", סיפר. "התכוננתי לנסוע לארה"ב כדי לשהות שם בחודש החגים, ולשוב לארץ אחרי שמחת-תורה. ביום שבו עמדתי לצאת לניו-יורק קיבלתי את תשובת הרבי: לבדוק את התפילין.
"התפלאתי מאוד. אלה היו תפילין חדשות ומהודרות, שקניתי זה עתה, והפרשיות נכתבו בידי סופר ירא-שמים מירושלים. מכיוון שעמדתי לטוס באותו יום, המתנתי עד בואי לניו-יורק. שם מסרתי את התפילין לסופר מומחה, בשכונת ויליאמסבורג בברוקלין. ביקשתי מהסופר לבדוק היטב את התפילין, כי הדבר חשוב לי מאוד.
"בבוקר ערב יום-הכיפורים התייצב לפניי הסופר, הראה לי את קלף התפילין ואמר בהתרגשות כי מילה שלמה חסרה בפרשיות! נבהלתי מאוד. הסופר שכתב את התפילין ידוע כאחד המומחים הגדולים בירושלים. כיצד השמיט מילה שלמה?!
"כעבור שעתיים המתנתי בתור לקבלת פרוסת 'לעקח' (עוגת דבש - לשנה טובה), שהרבי נהג לחלק ביום זה. כשהגיע תורי אמרתי לרבי כי בתפילין שלי נמצא פסול חמור, והרבי אמר כי כדאי שאקדים את חזרתי לארץ, כדי שאוכל לתקן שם את התפילין. בעקבות דבריו חזרתי לארץ למחרת יום-הכיפורים.
"כאן ראיתי את יד ההשגחה. עם שובי ארצה נסעתי לירושלים ומיהרתי למקווה, להיטהר, כמנהגי בכל פעם בשובי מחוץ-לארץ. ואת מי אני פוגש במקווה? – את הסופר שכתב בעבורי את התפילין. הוא הופתע לשמוע שבאתי במיוחד כדי לפוגשו, ונדהם עוד יותר כשסיפרתי לו על הפסול בפרשיות התפילין.
"יצאנו מהמקווה והסופר הרצין פתאום ושאל: 'האם הרבי מליובאוויטש הורה לך לבדוק את התפילין?'.
"השבתי בחיוב, והוא התבטא במרירות: 'מה הוא רוצה ממני?! מדוע שוב ושוב באים אליי יהודים שכתבתי בעבורם תפילין, ולאחר שהרבי ציווה לבודקן מתברר שהפרשיות פסולות?!'.
"שאלתי בזהירות אם היה לו פעם 'עסק' עם הרבי. בתחילה אמר כי אינו זוכר דבר כזה, אולם לאחר שהפצרתי בו להיזכר אמר, כי לפני שנים היה מפרסם מאמרים בביטאון 'נטורי קרתא', ובאחד מהם כתב מאמר נגד שיטת חב"ד ורבותיהם.
"הוא הוסיף לספר: 'זמן-מה לאחר פרסום המאמר ההוא קרא לי הרב שיינברגר והראה לי מכתב שקיבל מהרבי מליובאוויטש, ובו הרבי כותב כי התפילין של כותב המאמר טעונות בדיקה. מסרתי את התפילין שלי לרבני הבד"ץ, ולאחר שבדקון היטב התברר, כי התפילין, שאותן קיבלתי מאבי, היו כשרות למהדרין!', סיים הסופר ונימת לעג הובלעה בקולו.
"הרהרתי לרגע", מספר הרב שוורץ, "ופתאום אורו עיניי. קראתי לעברו: 'ראה כמה קדוש הרבי מליובאוויטש וכמה מדוייקים דבריו. הוא לא התכוון לתפילין שבהן אתה מתפלל, שאותן קיבלת מאביך, אלא לתפילין שלך, לפרשיות התפילין שאתה כותב בעבור אחרים!'.
"באותו רגע החווירו פניו של הסופר ודמעות חרטה נראו בעיניו", סיים הרב שוורץ את סיפורו.
כשהגיעו הדברים לידיעת הרב שיינברגר, הזדעזע. נכדו מוסיף כי סבו נהג לספר את הסיפור הזה בחרדת-קודש, ובכל פעם היה מסיים: "עם אדם כזה, בעל רוח-הקודש גלויה כל-כך, לא מתחילים"... | 
זמנים נוספים
שקיעה: 19:14
זריחה: 6:05
