לא לעכב
חודש ניסן וחג-הפסח הם זמני גאולה. על האדם להשתדל שלא ימנע ויעכב במעשיו את גאולת ישראל הצפויה בעת הזאת.
(בית אהרון)
גאולה בנחת לעתיד
"ואכלתם אותו בחיפזון" (שמות יב,יא). כשאכלו בני-ישראל את הפסח במצרים אכלו אותו בחיפזון, אבל לעתיד לבוא נאמר "כי לא בחיפזון תצֵאו ובמנוסה לא תלֵכוּן".
(מדרש רבה)
בריחה מהרע
יציאת מצרים לא הייתה יציאה משעבוד גשמי לחירות גשמית בלבד, אלא גם יציאה מן המְצָרים הרוחניים לחירות רוחנית. לכן בשעת יציאת מצרים, כאשר הרע שבנפשות ישראל עדיין היה בתוקפו, היו מוכרחים לברוח מן הרע ולצאת בחיפזון, אבל לעתיד לבוא יעביר ה' את רוח הטומאה מן הארץ והרע יתבטל לגמרי, ולכן אז "לא בחיפזון תצאו".
(תניא)
מוכרחים לדלג
"פסח הוא לה'" (שמות יב,יא). רש"י מפרש: "הקרבן קרוי פסח על שם הדילוג, ואתם עשו כל עבודותיו... דרך דילוג וקפיצה". בני-ישראל היו משועבדים במשך כמה דורות במצרים, שהייתה "ערוות הארץ", ומרגע השחרור מן העבדות ועד שעמדו ליד הר סיני לקבל את התורה מפי הגבורה עבר זמן קצר ביותר – ארבעים ותשעה ימים. למעבר חד כזה היה הכרח ב'דרך דילוג וקפיצה'.
(לקוטי שיחות)
מצוות להתעסק בהן
"והיה לכם למשמרת" (שמות יב,ו). היה רבי מתיא בן-חרש אומר: הרי הוא אומר "ואעבור עליך ואראך והנה עתך עת דודים". הגיעה שבועה שנשבעתי לאברהם שאגאל את בניו, ולא היו בידם מצוות להתעסק בהם כדי שייגאלו, שנאמר "ואת ערום ועריה". ונתן להם שתי מצוות: דם פסח ודם מילה.
(רש"י)
מצווה לכל יהודי
יש להשתדל לקרב כל יהודי, גם מי שהוא 'ערום' מן המצוות, ולתת לו 'מצוות להתעסק בהם', כי מאחר שבגאולה העתידה לא יישאר שום יהודי בגלות, מחובתנו להשתדל שלכל יהודי תהיה לפחות מצווה אחת, כדי שלא יהיה 'ערום'; ובזה תלויה גאולת כלל ישראל.
(הרבי מליובאוויטש)
צאינה וראינה
"משכו וקחו לכם צאן למשפחותיכם ושחטו הפסח" (שמות יב,כא). קרבן הפסח, שהיה הכנה לגאולת מצרים, בא מן הצאן דווקא, כי בתיבה זו נרמז עניין יציאת מצרים: 'צאן' מלשון "צאינה וראינה".
(אור התורה)
העלים את חלקו
שמו של משה רבנו לא נזכר בהגדה של פסח, מפני שמשה היה עניו מכל האדם, ולכן רצה להעלים את חלקו בניסי יציאת מצרים, אף שבפועל נעשו הניסים על-ידו, בשליחות הקב"ה.
(החפץ חיים) | 
זמנים נוספים
שקיעה: 19:12
זריחה: 6:10
