בעניין הגאולה וביאת המשיח אנו נתקלים פעמים רבות בשתי גישות מנוגדות, ושתיהן שגויות.
גישה אחת גורסת, שאין לנו שום יכולת לדעת מה יהיה ואיך יהיה, כי אלה דברים סתומים ולא ברורים. בעלי גישה זו מגייסים לעזרתם את הרמב"ם, הכותב (הלכות מלכים פרק יב, הלכה ב) שכל הדברים האלה "לא יֵדע אדם איך יהיו עד שיהיו".
בקצה השני מצויה גישה שעל-פיה בונים תסריטים שונים ומשונים. בעלי גישה זו מסתמכים על פסוקים, מאמרי חז"ל, ספרי ראשונים ואחרונים ועוד, ולכאורה כל דבר שהם אומרים מבוסס על מקורות. אך עצם הניסיון מצד אנשים כערכנו להבין את המקורות ולתווך בין המקורות הסותרים נדון מראש לכישלון, ומה שחמור יותר – לטעויות.
הכרעות ברורות
הבסיס לגישה נכונה בעניין הגאולה טמון בהיצמדות לאותן אמות-מידה הנקוטות בידנו בכל שאלה הלכתית. כלל ידוע הוא שאין פוסקים הלכה על סמך מדרשים וכדומה, שכן דברים הנאמרים במדרשי חז"ל לא בהכרח הם כפשוטם. במדרשים טמונים סודות התורה, אבל הדברים יכולים להיאמר בצורת משל או דרש ורמז, וקשה מאוד לתרגם מדרש למציאות מוחשית. פסיקת הלכה נעשית מתוך ספרי ההלכה, שלאורם בית-ישראל הולך.
הסמכות ההלכתית הברורה בעניין הגאולה היא הרמב"ם, שמגדיר את הדברים בהלכות ברורות ופסוקות. כלל מכללי הפסיקה קובע שאם 'נושאי כליו' של הרמב"ם לא חלקו עליו – זו הוכחה שהם מסכימים לדבריו וההלכה כמותו. בעניין הגאולה אין שום פוסק החולק על הרמב"ם, ועל-כן דבריו הם הלכה פסוקה, ברורה ומחייבת.
דברי הרמב"ם בעניין הגאולה אינם חלילה אוסף בלתי-מחייב של 'דברי חיזוק ועידוד', אלא הלכות פסוקות וחד-משמעיות. ספר 'משנה תורה' הוא ספר הלכתי ולא ספר דרשות. בספרו הרמב"ם מכריע בין מקורות סותרים, מברר דברים סבוכים ומגיש הלכות פסוקות וברורות. באור זה יש לראות גם את ההלכות בענייני הגאולה.
לשים לב להקשר
אכן, הרמב"ם כותב את המשפט "לא יֵדע אדם איך יהיו עד שיהיו", אבל צריך לשים לב להקשר שהדברים נאמרים בו. אין הוא אומר זאת על כל ענייני הגאולה, כי אז לא הייתה משמעות להלכות רבות שהוא טורח להגדיר ולפרט. הרמב"ם כותב זאת על פרטים מסויימים בענייני הגאולה, כמו מלחמת גוג ומגוג, ביאת אליהו וכו', ועל הדברים האלה הוא אומר: "לא יֵדע אדם איך יהיו עד שיהיו". אך דברים אחרים הוא מגדיר בבהירות, וזו הלכה פסוקה וחד-משמעית.
למעשה, כל הדברים המפורטים בפרק יא בהלכות מלכים הם דברים ברורים ומוגדרים. הרמב"ם קובע שהמשיח הוא בשר-ודם, נצר לדוד המלך, ש"עתיד לעמוד ולהחזיר מלכות דוד ליושנה, לממשלה הראשונה, ובונה המקדש ומקבץ נידחי ישראל, וחוזרין כל המשפטים בימיו כשהיו". בהמשך הרמב"ם קובע את סימניו של המלך המשיח וכיצד נדע לזהותו, ואף אלה הלכות פסוקות וברורות באין חולק.
כמו-כן הרמב"ם קובע בבירור את סדר הפעולות של הגאולה. בעניינים האלה מצאנו במקורות כמה וכמה דעות, אבל הרמב"ם מכריע בין המקורות הסותרים. הוא קובע כי מהלכי הגאולה מתחילים בעמידתו של המלך המשיח, "מלך מבית דוד, הוגה בתורה ועוסק במצוות כדוד אביו". הוא מתחיל להחזיר את עם-ישראל לדרך התורה – "יכוף כל ישראל לילך בה ולחזק בדקה", וכמו כן מתייצב נגד אויבי ישראל – "ויילחם מלחמות ה' וינצח כל האומות שסביביו". לאחר מכן הוא בונה את בית-המקדש השלישי, מקבץ את נידחי ישראל ו"יתקן את העולם כולו לעבוד את ה' ביחד". | 
זמנים נוספים
שקיעה: 19:12
זריחה: 6:10
