שאלה: האם ההנחיה לדון כל אדם לכף זכות אינה גורמת לתת אמון בכל אדם ולהאמין שכוונותיו טובות, וזאת בשעה שיש בני-אדם רבים שאינם כאלה?
תשובה: מהפסוק (ויקרא יט,טו) "בצדק תשפוט עמיתך" למדו חז"ל שיש בזה מצווה מן התורה: "הווי דן את כל האדם לכף זכות". הפסוק אינו מכוּון לשופט בלבד, אלא לכל אדם הרואה ושומע את מעשיו ודיבוריו של חברו, שלא לפרשם אלא לטוב, ולא לחשוד בו שכוונתו רעה. ואמרו חז"ל: "החושד את חברו במה שאין בו – צריך לפייסו, ולא עוד אלא שצריך לברכו".
אתה מסמן למכר הנוהג במכונית שאתה מבקש טרמפ, והוא ממשיך בנסיעתו ואינו עוצר. הנטייה הראשונה היא לכעוס עליו – אך אולי לא הבחין בך? אולי הוא ממהר לפגישה או לאירוע חשוב? אולי הוא משוחח בטלפון בעניין אישי?
כל עוד אפשר לפרש את המעשה לחיוב, יש לדונו לזכות. אדם המוחזק במעשים טובים יש לדונו לזכות אפילו אם אפשר לעשות זאת רק בדוחק גדול. ואפילו אם המעשה ברור לחובה, יש לדונו כי שוגג היה ובוודאי עשה תשובה על כך.
הדן את חברו לכף זכות דנים אותו לזכות מן השמים, והרי זה בכלל הבאת שלום בין אדם לחברו, שמתוך שהוא מכריעו לזכות, ואומר 'אנוס היה' או 'לטובה התכוון', יש שלום ביניהם.
עם זה, יש בהחלט מקום להיזהר מפני כל אדם שאינו מוּכר, ואין סתירה בין השניים, כמאמר חז"ל: "לעולם יהיו כל אדם בעיניך כליסטים, והווי מכבדם כרבן גמליאל".
מקורות: אבות פ"ו מ"ו, רמב"ם ורבינו יונה שם. אנציקלופדיה תלמודית, ערך 'חשד', כרך יז טור תקנט, וש"נ. | 
זמנים נוספים
שקיעה: 19:12
זריחה: 6:10
