השמחה של שמחת-תורה יש בה סגולה גדולה להבאת הגאולה, כפי שנאמר בפיוט "שישו ושמחו בשמחת-תורה", שבו נאמר: "אגיל ואשמח בשמחת-תורה, בו יבוא צמח בשמחת-תורה". מה יש ביום הזה שמחולל התעוררות גדולה כל-כך בליבות המוני יהודים?
המדרש (במדבר-רבה סוף פרשת פינחס) מביא משל למהותו של יום זה: "משל למלך שעשה סעודה שבעה ימים, וזימן כל בני-אדם שבמדינה בז' ימי המשתה. כיוון שעברו ז' ימי המשתה, אמר לאוהבו: כבר יצאנו ידינו מכל בני המדינה - נגלגל אני ואתה במה שתמצא". הנמשל: במשך שבעת ימי חג-הסוכות אנו מקריבים שבעים פרים כנגד כל אומות העולם, וביום השמיני הקב"ה אומר לעם-ישראל: "גלגלו במה שאתם מוצאים, בפר אחד ואיל אחד". לפי מדרש אחר (הובא ברש"י במדבר כט,לד) הקב"ה אומר: "קשה עליי פרידתכם", ולכן נתן לנו עוד יום של חג.
אל תיפרדו
מהותו של היום תובן על-ידי דיוק הלשון "פרידתכם". לכאורה היה מתאים לומר: "קשה עליי פרידתנו", שהרי מדובר כאן על הפרידה בין הקב"ה לעם-ישראל; ואולם הלשון הוא "פרידתכם". מזה מובן שהפירוד אינו קיים אצל הקב"ה, ושכל אפשרות הפירוד קיימת רק מצד עם-ישראל.
מצד הקב"ה לא ייתכן פירוד בינו לבין עם-ישראל. הקשר עם העם היהודי נצחי, בלתי-מותנה ואינו נתון כלל לשינויים. אהבתו הגדולה לעמו אינה יכולה להיעלם והיא קיימת במלוא עוצמתה בכל זמן ובכל מצב. אפשרות הפירוד יכולה להיות רק מצד עם-ישראל, כפי שנאמר: "כי פנו אליי עורף ולא פנים". וזו הכוונה ב"קשה עליי פרידתכם": הקב"ה אומר לעם-ישראל - מצידי אין כל פירוד, אבל אני חושש מ'פרידתכם', מהאפשרות שאתם תיפרדו מאיתי במשך השנה.
עוד משמעות ב'פרידתכם' היא הפירוד הפנימי בתוך עם-ישראל. כאשר עם-ישראל מאוחד ומלוכד, השכינה יכולה לשרות בתוכו, בבחינת "ברכנו אבינו כולנו כאחד"; אך כאשר יש חלילה פירוד בתוך עם-ישראל, הדבר מפריע גם להשראת השכינה. וזה מה שהקב"ה אומר: לאחר ימי חג-הסוכות, שבהם הייתם מאוחדים ומלוכדים, כפי שהדבר בא לידי ביטוי במצוות הסוכה וארבעת המינים, אני חושש עתה שמא יהיה 'פרידתכם' - שמא ייווצר ביניכם פירוד.
למעלה מחלוקה
איך אפשר למנוע את הפירוד במשמעותו הכפולה, הפירוד מה' והפירוד הפנימי בתוך עם-ישראל? – על-ידי עוד יום חג, שבו "נגלגל אני ואתה". הקב"ה מעניק לנו עוד יום של חג, שמטרתו לקבוע בתוכנו את האחדות הפנימית ואת האחדות עם הקב"ה, בדרך שלא תוכל להיפגע ולהתרופף במשך השנה.
באחדות שבחג-הסוכות היה אפשר להבחין בפרטים מחולקים. היה אתרוג, היה לולב, היה הדס והייתה ערבה. אמנם הם התאחדו, אבל עצם החלוקה מניחה מקום לפירוד. בשמיני-עצרת מקריבים "פר אחד איל אחד". הדגש הוא על אחדות פשוטה ומוחלטת. היום הזה ממחיש שכל ישראל הם דבר אחד ושהם מאוחדים לגמרי עם הקב"ה. הוא חושף את הנקודה הפנימית של עם-ישראל, שמבחינתה אין שום הבדל בין יהודי ליהודי.
גם בריקודים של שמחת-תורה מבטאים רעיון זה. במשך השנה יש הבדל בין יהודי למשנהו מבחינת הידיעה וההבנה בתורה. אבל בשמחת-תורה הכול רוקדים עם ספר-התורה כשהוא סגור ומעוטף במעילו. אין הבדל בין יהודי ליהודי. הכול שמחים בשווה, רוקדים בשווה, ומבטאים יחדיו את הקשר העמוק עם התורה. כך יום שמיני-עצרת ושמחת-תורה מעניק לנו כוח לצאת לשנה החדשה מתוך בסיס איתן של אחדות, ובכך תימנע האפשרות של "פרידתכם". לכן זה גם זמן מסוגל לגאולה האמיתית והשלמה. | 
זמנים נוספים
שקיעה: 19:14
זריחה: 6:06
