חב''ד כל הלב לכל אחד
לימוד יומי | חנות | הרשמה לאתר | צור קשר
זמנים נוספים שקיעה: 18:43 זריחה: 6:27 י"ז באלול התשע"ט, 17/9/19
חפש במדור זה
אפשרויות מתקדמות
הודעות אחרונות בפורום

שאלות אחרונות לרב

(אתר האינטרנט של צעירי אגודת חב"ד - המרכז (ע"ר

ברכת מזונות / הסתכלות בסידור
תגובות והערות

נושאים נוספים
התקשרות 849 - כל המדורים ברצף
דווקא הירידה למצרים היא הדרך לעלייה גדולה
הכול מתחיל בשליחות הראשונה
שלבים בהפצת תורתו של הרבי
פרשת חיי-שרה
ברכת מזונות / הסתכלות בסידור

בעניין ברכת מזונות

בהמשך למה שכתב הרב יוסף שמחה שי' גינזבורג בגיליון 'התקשרות' תתל"ח בנושא ברכת מזונות, הנה שני פרטים הידועים לי בנושא זה:

א. בעניין קרקרים למיניהם, כמה מרבני חב"ד פוסקים שאם הם ללא תיבול (או אפילו עם מלח ו/או שומשום) אינם בגדר מזונות. אך אם יש בזה תיבול בטעם חזק, כמו זעתר וכדומה (בלי תלות בכמות הפיזית של התבלין) – זה נחשב למזונות, כי "אין דרך בני אדם לקבוע עליהם סעודה מפני ריבוי התבלין" כלשון אדה"ז (ע"פ קצות השלחן סי' מח בבדי השלחן ס"ק יא).

ב. ובאותו עניין: יש שמועה נפוצה בין אנ"ש שהרבי הריי"צ בירך 'מזונות' על קרקרים. ושמעתי מהגרי"י הנדל שליט"א ממגדל העמק, שמקור השמועה הוא הרה"ח ר' שלום חסקינד ע"ה שהעיד על כך, והרב הנדל שליט"א שמע מפיו שזה היה בסוג של קרקרים עם תיבול חזק מסוג הנ"ל, ולא מהסוג הרגיל.

ייפלא בעיני שהרב גינזבורג שליט"א כותב בפשיטות שבין אנ"ש כיום אין נזהרים בזה. ולדוגמה, זכורני בילדותי בשיכון חב"ד בלוד שרבים מאנ"ש הקפידו בזה, וכמו-כן כמה וכמה מאנ"ש בכפר חב"ד ונחלת הר חב"ד ועוד. וצריך עיון מי מוסמך לקבוע שהנהגה מסוימת הפכה להנהגת אנ"ש.

הרב ישראל אלפנביין, נתניה

תגובות הרב גינזבורג:

א) בסדר ברכת הנהנין (פ"ב סוף ה"ז) כתב אדה"ז על מילוי שומשום שאינו בכלל "עידון ותענוג". אך בכל הספרים העוסקים בדיני ברכות לא מצאתי לעת עתה מה הדין אם אין יכולים לאכול הרבה בשל ריבוי מלח (ולא סוכר או תבלין), וזה מצוי בקרקרים ובייגלך.

ב) בנוגע לאדמו"ר מהוריי"צ נ"ע – זה מה שמסר לנו הרב הנדל: מדובר על קרקר בצורת משושה בשם 'טם-טם' של חברת 'מאנישוויץ', לא מהסוג הרגיל (שהוא ללא תבלינים) אלא מהסוג שיש בו תבלין או תמצית-טעם (כעת יש ממוצר זה כמה מינים, כל אחד בתבלין אחר, כמו בצל וכו', ובשעתו היה ממנו רק מין אחד). נכון שאין אוכלים ממנו לקביעות סעודה, אבל אין זה בגלל טעם התבלין, אלא מפני שזה קרקר (=מצייה קשה, שאין אוכלין ממנה הרבה אלא רק "כוססין" אותה).

כך שלכאורה ניתן ללמוד מזה אישור למסקנת הקצות השולחן שם, שאם נרגש טעם התבלין (אפילו מעט) מצרפים את דעת הבית-יוסף, שבזה סגי לברך מזונות, לדעה שהביא רבינו בשולחן-ערוך (קסח, יב) שפת הבאה בכיסנין היא 'כסיסה', ומברכין על זה מזונות [וכל שכן אם נקבל את דעת הגרח"ש שי' דייטש בנדון, שאדה"ז לא חזר בו בסידור מדין 'כסיסה' ומה שלא נזכרה כסיסה בסידור הוא רק מפני שמוצרים כאלו לא היו נפוצים באותה תקופה 'במדינתנו'].

ג) בנוגע להנהגת אנ"ש – לא באתי לקבוע מאומה, אלא לתהות על מה שראיתי שנים רבות בריכוזי אנ"ש. שמחתי לקרוא שבעבר היו 'בעלי נפש' בכמה מקומות, וכמובן אשמח לדעת ולהודיע שגם היום יש כאלה, ותבוא עליהם ברכה.

עוד בעניין תפילה וברכות מתוך הסידור

אבקש להוסיף מאשר עמי בכתובים, על מה שכתב בהתקשרות (גיליון תתל"ח) בענין 'תפילה וברכות מתוך הסידור'.

א) הבאר היטב1 מביא בשם שכנה"ג2: "אני שמעתי, שכל מי שאינו עוצם עיניו בשעת תפילת י"ח אינו זוכה לראות פני שכינה בצאת נפשו, ומן אז והלאה מנהגי לעצום עיני". השערי תשובה (שם) מוסיף על הדברים: "...ואם מתפלל בסידור ועיניו פקוחות לראות בספר, לית לן בה"3. המגן אברהם4 מביא ש"האר"י היה מתפלל מתוך הספר כדי שיכוון מאד"5, ומסיים: "והכל לפי מה שהאדם מרגיש בנפשו".

ב) על חשיבות התפילה מתוך הסידור דייקא: כתב בשו"ע6 שאסור לאדם לאחוז שום דבר בידיו בשעת התפילה. ובכל זאת כתב השולחן ערוך להתיר "לאחוז מחזור תפילות בידו בשעה שמתפלל, הואיל ותופס לצורך תפילה עצמה לא טריד, דומיא דלולב דמשום דלקיחתו מצוה לא טריד". ומוסיף הרמ"א (שם): "ומכל מקום אם לא היה בידו קודם שהתחיל, לא יחזיר אחריו בתפילה ליטלו, אלא אם כן היה במקום מיוחד שהוא מוכן, אז מותר ליטלו אפילו בתוך התפילה, כדי להתפלל מתוכו". כעין זה כתב אדמו"ר הזקן בשולחן ערוך7: "... יש נוהגין להתפלל מתוך הספר כדי לכוין מאד, והכל לפי מה שהוא מרגיש בנפשו"8.

ג) במה שכתב בסעיף ד' בענין ההושענות, הטעם שהרבי אמר בעל פה9 את החלק הנאמר בשעת הקפת הבימה הוא, משום שיש לאחוז את הד' מינים בשתי ידיים בעת ההקפות. ופסק אדמו"ר הזקן בשולחן ערוך10: "... ולולב בזמנו מותר לאחוז, אף-על-פי שאם יפול אפשר שיפסל, מכל מקום כיון שהאחיזה היא מצוה אינו נטרד בשבילה".

ד) ב'התקשרות' (גיליון תקמ"ב עמ' 8) מתוארת הדלקת נרות חנוכה (בשנת תשכ"ד) אצל הרבי: "...אחרי מנחה מדליקים נר ראשון של חנוכה. בסיום ההדלקה הרבי מסמן לשיר ומתחילים לנגן 'הנרות הללו'. הרבי גם שר בלחש במשך כל הזמן. לפעמים מביט על הנר ואחר כך מסתכל לתוך הסידור...".

הרב יצחק יהודה רוזן, לוד

_____________________

1)    או"ח סי' צה ס"ק א.

2)    הגהות הטור אות ב.

3)    ממחזיק ברכה אות ג, ומביא שכן כתבו (שלמי צבור קי,א) בשם ס' תוצאות חיים (דף ח,א) ומטה משה (סי' קיז).

4)    סי' צג ס"ק ב.

5)    משער הכוונות, סוף ענין בית הכנסת.

6)    או"ח סי' צו ס"ב.

7)    סי' צג ס"א.

8)    ועיין במה שכתב שם סי' צו סעיף א.

9)    הערת המערכת: השליח רש"ז שי' הלפרין מהגליל העליון כתב: "זכיתי לראות משנת תשד"מ ועד תשנ"ב בכל שנה, שהרבי לא לקח את הסידור עמו להקפות. אמר את כל הפיסקא בסטענדר, ואח"כ רק הסתובב עם הד' מינים בשתי ידיו הק' ביחד ולא אמר כלום. בהושע"ר חזר לסטענדר אחרי כל הקפה ואמר את הפיסקא הבאה וחוזר חלילה. לא אמר אחרי החזן כלום". י"א שפעם אחת ויחידה, בהו"ר תשל"ז, החזיק הרבי גם את הסידור בידו בהושענות (מתוך פורום השלוחים באה"ק).

ובקלטת "תשרי עם הרבי-3" דקה 18, נראה הרבי מחזיק סידור בידו באחת מהקפות דהו"ר, הרי שהקיף כשכל הד' מינים בימינו  ('פרדס חב"ד' גיליון 18 עמ' 331) [ב'אוצר' עמ' שטז מביא מהרה"ח ר' רפאל נחמן הכהן ע"ה שאדמו"ר מהורש"ב היה מחזיק סידור בידו בשעת אמירת הושענות, ו"נראה שאחז את המינים בידו האחרת". והנפסק בשו"ע אדה"ז (תרנ"א,יג) ש"גם בשעת אמירת הושענות צריך ליטול הלולב בימין והאתרוג בשמאל" מתייחס רק לזה שהלולב חשוב יותר שיש בו ג' מצוות ולכן ניטל בימין והאתרוג בשמאל, ואינו שולל נטילת כל המינים ביד אחת. ואף הדברי נחמיה (בהוספות לשו"ע רבינו סי' תרנ"א סי"ד, במהדורה החדשה ח"ד עמ' תפב) המכריע כהדעה שיש להקפיד שלא ליטול כל המינים "ביד אחת ובבת אחת", מתייחס בדבריו רק לנטילת לולב לצאת י"ח, ולא להושענות. ודלא כמ"ש בס' 'רבן של ישראל' עמ' 165 בנדון (הרב יהושע גרוס, 'פרדס חב"ד' 17 עמ' 71)].

10)  סי' צו ס"א.


   

   
תנאי שימוש ניהול מפה אודותינו כל הזכויות שמורות (תשס''ב 2002) צעירי אגודת חב''ד - המרכז (ע''ר)