חב''ד כל הלב לכל אחד
לימוד יומי | חנות | הרשמה לאתר | צור קשר
זמנים נוספים שקיעה: 19:35 זריחה: 5:59 י"ג באב התש"פ, 3/8/20
חפש במדור זה
אפשרויות מתקדמות
הודעות אחרונות בפורום

שאלות אחרונות לרב

(אתר האינטרנט של צעירי אגודת חב"ד - המרכז (ע"ר

גם יהודי 'ישן' מסוגל לעלייה שאינה בידי מלאך
דבר מלכות

מדורים נוספים
התקשרות 851 - כל המדורים ברצף
גם יהודי 'ישן' מסוגל לעלייה שאינה בידי מלאך
העולם מוכן לאורו של משיח
השלוחים ועבודת השליחות
פרשת ויצא
ברכת מזונות / הסתכלות בסידור
הלכות ומנהגי חב"ד

פיקחותו של הרוז'ינער בילדותו * כיצד מתיישב הסבר המפרשים לגבי המלאכים שנאמר בהם "עולים" קודם "יורדים"? * מה עדיף, חייל זקן או מצביא צעיר? * הידיעה שעלייתם של כל מלאכי מעלה, כולל "שר של אדום", תלוייה בו, נותנת ליהודי את הכוח לגלות ולהפוך זאת מ"חלום" למציאות * משיחת כ"ק אדמו"ר נשיא דורנו

א. כ"ק מו"ח אדמו"ר סיפר פעם1 אודות הרה"צ מרוז'ין, שבילדותו, כשהתחיל בלימוד החומש, עוד לפני שהגיע לכיתה שבה היו לומדים חומש עם רש"י, הרי מכיון ש"בוצין בוצין מקטפיה ידיע"2, היה מקשה את כל השאלות והקושיות שמקשה רש"י על החומש.

כשהגיעו לסיפור אודות חלום יעקב בפרשת ויצא, ולמדו את הפסוק3 "והנה מלאכי אלקים עולים ויורדים בו" – לא הקשה דבר.

שאלו המלמד: האם אין לך כל קושיא בפסוק זה? – השיב הילד: לא. שאלו המלמד: הייתכן ("ס'טייטש"), הרי יש כאן קושיא?! – והלה משיב שאין לו כל קושיא.

כוונת המלמד היתה לקושייתו של רש"י (שנשאלה עוד לפני זמן רש"י4) – דלכאורה, כיון שמקומו של מלאך הוא למעלה, היה צריך להיות תחלה "יורדים" ואחר כך "עולים"? ועל זה מתרץ רש"י (מהמדרש5):

"עולים תחלה ואחר-כך יורדים, מלאכים שליווהו בארץ אין יוצאים חוצה לארץ, ועלו לרקיע, וירדו מלאכי חוצה לארץ ללוותו".

כאשר המלמד אמר להרוזשינער את קושיית רש"י, שמכיון שמדובר במלאכים, היה צריך להיות תחלה "יורדים" ואחר כך "עולים" – השיב הרוזשינער: אין זו קושיא כלל, כיון שעל חלום לא שייך להקשות קושיות! אילו היה מדובר אודות מאורע שאירע כשיעקב היה ער – היה גם הוא מקשה, אבל מה שיעקב חלם שהמלאכים "עולים" תחלה ואחר כך "יורדים" – אין זו קושיא כלל!...

ב. אמנם, הפירוש שמביא רש"י – "מלאכים שליווהו בארץ אין יוצאים חוצה לארץ ועלו לרקיע, וירדו מלאכי חוצה לארץ ללוותו" – אינו מיושב לגמרי:

בכלל, כאשר שני סדרים צריכים להתחלף, אין זה באופן שתחילה מסתלק הסדר הראשון ואחר כך מתחיל הסדר השני, אלא כמאמר הגמרא6 "עד שלא כבתה שמשו של כו' זרחה שמשו של כו'", כיון שאי אפשר שיהיה הפסק ו"מקום חלק" בינתיים.

ועל דרך זה בנדון דידן: מכיוון שאי אפשר שיעקב יישאר לבדו בלי מלאכים – הרי אי אפשר שתחלה תהיה העלייה של מלאכי ארץ-ישראל ורק לאחרי זה ירידת מלאכי חוץ-לארץ, אלא הירידה של מלאכי חוץ-לארץ צריכה להיות קודם העלייה של מלאכי ארץ-ישראל, ולכל היותר – היו העלייה והירידה צריכים להיות בבת אחת. ואם כן, עדיין אינו מובן מדוע נכתבה העלייה קודם הירידה?

ג. ומבואר בזה בספרים:

בשעה שמלאך בא אל אדם מישראל – תהיה מדריגתו אשר תהיה, ואפילו כשנמצא במצב של שינה – הרי עניין זה עצמו שמלאך מתקשר עם נשמה בגוף, מהוה עלייה עבור המלאך, מבלי הבט על גודל מעלתו.

ובהקדם מה שסיפר פעם כ"ק מו"ח אדמו"ר אודות אביו, כ"ק אדמו"ר (מוהרש"ב) נ"ע, שבעת קבלת הנשיאות היה עדיין צעיר לימים, והיו מזקני החסידים שהעירו פעם ("עפּעס געזאָגט אַ וואָרט") על כך. והשיבו להם: "חייל" זקן ("אַן אַלטער סאָלדאַט") – נשאר לעולם חייל, ואילו "מצביא" צעיר ("אַ יונגער גענעראַל") – יכול לצמוח ולהתקדם, ולהיות העומד בראש המדינה כולה!

ועל דרך זה בענייננו:

בכל מעמד ומצב שבו נמצא יהודי, גם אם בשעה זו ובמקום זה "ישן" הוא, והרי בשעת השינה נמצאים הראש והרגל בדרגא אחת, כי במצב של שכיבה עומדים הם באותו גובה7 – הרי סוף כל סוף יתעורר מ"שנתו", ואז הרי הוא "מצביא" צעיר ("אַ יונגער גענעראַל"), שבכוחו לצמוח ולהתעלות, עד שיגיע למדריגת "דומה לבוראו", ו"מה הקב"ה בורא עולמות", כך גם יהודי זה, שעתה הוא ישן, יהיה לאחר זמן יוצר ובורא עולמות!

מה שאין כן מלאך – הרי הוא נברא מוגבל, והיינו, שככל שיהיה המלאך גדול ביותר – כפי שמצינו במדרשי רז"ל8 בנוגע למלאכים שהיו "עולים ויורדים" בסולם: "כמה רחבו של סולם שמונת אלפים פרסאות, דכתיב והנה מלאכי אלקים עולים ויורדים בו, עולים שנים ויורדים שנים וכי פגעו בהדי הדדי הוו להו ארבעה, וכתיב ביה במלאך9 וגויתו כתרשיש, וגמירי דתרשיש תרי אלפי פרסי הוו" – הרי זה בכל זאת מדידה והגבלה.

והרי תכלית הבריאה היא – לא להישאר במדידה והגבלה (גדולה ככל שתהיה), אלא לצאת ולדלג ("אויף אַרויסגיין, אויף איבערשפּאַנען") ולבוא לבחינה שלמעלה ממדידה והגבלה, כמדובר לעיל [. .].

ועניין זה הוא בכוחה של נשמה כמו שהיא מלובשת בגוף דווקא – שירידתה בגוף היא צורך עלייה, כדי שתתעלה ותגיע למדריגה שלמעלה מה"סולם" כולו – כמובן מהמשך מאמר רז"ל הנ"ל: "בעו לסכוניה, מיד והנה10 ה' נצב עליו" (ועל דרך זה מצינו11 ש"באותה שעה נתיירא יעקב אבינו . . אמר לו הקב"ה ואתה12 אל תירא עבדי יעקב"), דהיינו, שאינו צריך להתפעל מהמלאכים, להיותו למעלה מהם, כיון ש"הנה הוי' נצב עליו" – שם הוי' דייקא (ולא שם אלקים), "היה הווה ויהיה כאחד", וכיון ש"חלק הוי' עמו", הרי זה פועל גם על יהודי, שגם הוא יוכל להיות בדרגא זו.

ולעתיד לבוא – שאז יבואו לידי גילוי כל העניינים שהם עתה בהעלם ובהסתר – תהיה גם מעלתם של בני-ישראל על מלאכי השרת בגילוי, כמאמר רז"ל13 על הפסוק14 "כעת יאמר ליעקב ולישראל מה פעל א-ל", ש"לעתיד לבוא . . מלאכי השרת . . שואלין אותן (את בני-ישראל) מה הורה לכם הקב"ה, לפי שאינן יכולין ליכנס במחיצתן" (לפנים מהפרגוד).

וזהו ביאור הסדר בחלום יעקב, "והנה מלאכי אלקים עולים ויורדים בו", עולים ואחר כך יורדים – שגם יהודי שנמצא במצב של "שינה", בדוגמת יעקב, שנשמתו "כלולה מכל הנשמות שבישראל מעולם ועד עולם"15, שהיה ישן באותה שעה – הרי המקום שבו הוא "ישן" הוא מקום קדוש, והמלאכים, תהיה מדריגתם אשר תהיה, כשבאים אל "יעקב", אל אדם מישראל – הרי זו עלייה ("עולים") עבורם.

ד. ההוראה מזה:

כאשר יהודי טוען: "מי אני ומה אני" – שתובעים ממנו להתגבר על כל ההעלמות וההסתרים שבעולם ולעמוד בכל הניסיונות; ועוד זאת, שתובעים ממנו לא להסתפק בכך שאצלו בנפשו פנימה יהיה "בית-מקדש", משכן לו יתברך, ולא להסתפק בכך שהוא עושה מביתו מקדש עבור הקב"ה, על-ידי זה שההנהגה בביתו היא כדבעי, אלא תובעים ממנו גם את עניין "יפוצו מעינותיך חוצה"16, שאותם עניינים שהוא מקבל מהמעיין, "מקור מים חיים" שהוא הקב"ה, ימשיך ויחדיר ב"חוצה", עניינים שנמצאים מחוץ לרשות של מושב בני אדם (לשון "אדמה לעליון") – וכי מנין לו הכוחות לזה?!

והמענה לזה – שמראים לו בחלום [עתה אי-אפשר להראות לו עניין זה בגלוי, כיון שהעולם אינו יכול לסבול אור זה, ולכן מראים לו זאת בחלום], ב"מראות אלקים"17 – שידע, שכל המלאכים, ואפילו "שר של אדום" (שהיה השר הרביעי שיעקב ראה בחלומו11), הרי בואם ליעקב – אפילו בחלום, במצב של שינה – פעל בהם עלייה,

ובזה ניתנו גם הכוחות שגם לאחר זמן, ב"עקבתא דמשיחא", כשבני בניו של יעקב יהיו "בגלותא דאדום"18, תחת שליטת "שר של אדום" – יש בהם הכוח שסוף כל סוף יהיה ניכר בהם העניין ש"הוי' נצב עליו", "ונתן לי לחם לאכול ובגד ללבוש"19,

ואזי יוכל לקיים (כהמשך הכתוב20) שגם "האבן הזאת אשר שמתי מצבה" – דהיינו לא רק עניינים של חלק החי שבבריאה, ולא רק עניינים של חלק הצומח, אלא אפילו עניינים של חלק הדומם (ביחס לאלקות, ואפילו ביחס לחיות ורוחניות) – "יהיה בית אלקים",

ועד שנעשה אצלו "והיה הוי' לי לאלקים"21 – שהטבע (אלקים) מתאחד אצלו עם למעלה מהטבע (הוי', היה הווה ויהיה כאחד).

ה. וכאשר יהודי נזכר ב"חלום" זה – נעשה אצלו (כהמשך הכתוב22) "וישא יעקב רגליו", וכפירוש רש"י "משנתבשר בשורה טובה שהובטח בשמירה נשא לבו את רגליו ונעשה קל ללכת", אף שידע שהולך לגלות,

והיינו, שבמשך הזמן הקצר שעדיין נותר להיות בגלות – עובד יהודי עבודתו מתוך שמחה ("היינו שמחים"23), שעל-ידי זה נעשית העבודה קלה יותר ("נעשה קל ללכת"), כיון שהשמחה תבטל את כל הגדרים וההעלמות, ויהיה ביכולתו למלא את רצון הבורא,

וכשיקיים "עשה רצונו כרצונך" – יקויים בו "שיעשה רצונך כרצונו", ועד "שיבטל רצון אחרים מפני רצונך"24, וכפירוש שמצינו במפרשי המשנה25 ש"רצון אחרים" קאי על רצון הקב"ה, והיינו שבני-ישראל גוזרים והקב"ה מקיים,

ובאים לגאולה האמיתית והשלימה בקרוב ממש, על-ידי משיח צדקנו.

(משיחת ליל ג' חול-המועד סוכות ה'תשט"ז. תורת מנחם כרך טו עמ' 82-86)

______________________________

1)    ראה גם תורת מנחם – התוועדויות ח"א ע' 9.

2)    ברכות מח, א.

3)    כח, יב.

4)    ראה תורה שלימה עה"פ (אות עה). וש"נ.

5)    ב"ר פס"ח, יב. תנחומא וישלח ג. ועוד.

6)    יומא לח, ב. וש"נ.

7)    ראה גם תורת מנחם – התוועדויות ח"ה ע' 122.

8)    חולין צא, ב. וראה ב"ר שם.

9)    דניאל יו"ד, ו.

10)  ויצא שם, יג.

11)  ויק"ר פכ"ט, ב. ועוד.

12)  ירמי' ל, יו"ד.

13)  במדב"ר פ"כ, כ. ועוד.

14)  בלק כג, כג ובפרש"י.

15)  תניא אגה"ק ס"ז (קיא, סע"ב).

16)  משלי ה, טז. וראה תענית ז, א.

17)  יחזקאל א, א. ח, יג. מ, ב.

18)  ראה זח"א כג, ב.

19)  ויצא שם, כ.

20)  שם, כב.

21)  שם, כא.

22)  כט, א.

23)  תהלים קכו, ג. סוכה נג, א. וראה גם שיחת יום ב' דחה"ס סי"א (לעיל ע' 51).

24)  אבות פ"ב מ"ד.

25)  ראה פי' הרע"ב שם.


   

     
תנאי שימוש ניהול מפה אודותינו כל הזכויות שמורות (תשס''ב 2002) צעירי אגודת חב''ד - המרכז (ע''ר)