"זאת ראיתי במו-עיניי", מספר ר' יעקב מקיידן, מחסידיו של האדמו"ר ה'אמצעי' מליובאוויטש (האדמו"ר השני לחסידות חב"ד), רבי דובער. ר' יעקב התלווה למסע של הרבי וסיפר את הדברים כהווייתם:
יומיים שהיתי עם האדמו"ר בעיר קריסלאווה. התארחנו בביתו של אחד מנכבדי החסידים, ר' ישעיה קריסלאוור, אם כי הוא עצמו לא שהה באותו זמן בבית.
בשעת ערב החל הרבי להשמיע מאמר חסידות לפני החסידים. אמירת המאמר התארכה, ובעלת-הבית הייתה עייפה. היא הראתה למשרתו של הרבי היכן עומד הסיר ובו ארוחתו של הרבי, כדי שיוכל לסעוד את ליבו אחרי שיסיים את דרשתו, והלכה אל חדרה.
עם בוקר נכנסה האישה למטבח ופרצה בזעקות שבר. עמדתי בסמוך ומיהרתי אל המטבח, ושאלתי מה אירע. האישה ייבבה והתייפחה ואך בקושי הצלחתי להוציא מפיה כי ככל הנראה האכילה את הרבי מאכלי טרֵפה, חלילה!
האישה סיפרה כי אתמול, כאשר בדקה את העוף לאחר השחיטה, ראתה שיש 'שאלה' על העוף. החליטה האישה, שהואיל ובאותו יום אמור לבקר בביתם בעל אחוזה חשוב, לא-יהודי, תבשל בעבורו את העוף בסיר ישן, שאינו בשימוש אצלה, ואילו בעבור הרבי תבשל עוף אחר, חלק למהדרין.
אך לבסוף בעל האחוזה הגוי לא בא, וכך נשאר במטבח הסיר שבושל בעבורו. זה מה שגרם לטעות הנוראה. במקום לקחת את הסיר ובו הארוחה שבושלה בעבור הרבי, לקח המשרת את הסיר האחר.
בכייה של האישה גבר והלך, והגיע לאוזני המשרת. כאשר שמע על מה היא בוכה, צחק ואמר: "היעלה על דעתך שהרבי ייכשל בדבר איסור?! בואי וראי את הסיר". ואכן, נראה היה בבירור כי הרבי לא טעם כלל מהאוכל.
רוחה של האישה נרגעה מעט, והמשרת סיפר: "הרבי נטל את ידיו ובירך 'המוציא'. אחר-כך הביט פעם ופעמיים בתבשיל ואמר: 'אינני רוצה לאכול מזה'. ניסיתי להפציר בו שיאכל, כי במשך כל היום הכניס אל קרבו רק שתי כוסות תה, אולם הרבי אמר שלא יאכל וגם לי הורה שלא לאכול מזה.
"החזרתי אפוא את תכולת הצלחת אל הסיר, והנה את רואה שלא נגרע ממנו מאומה. עכשיו גם התחוור לי מדוע הרבי לא אכל ", סיים המשרת.
דבר הסיפור נודע בין החסידים, ממשיך ר' יעקב מקיידן בסיפורו, וכשישב עם החסידים בצהריים הביעו לפניו כמה מהם את התפעלותם. הרבי חייך בטוב-לב ואמר: "אין כאן שום עניין של רוח-הקודש. בשעה שהרמתי את הכף נפלה בראשי מחשבה מדיני טרפות, ומזה הבנתי שעליי להימנע מלאכול את התבשיל"...
המעשה השני אירע בלילה השני. לקראת ערב יצא הרבי שוב אל החסידים ודרש לפניהם דברי חסידות עמוקים ונפלאים, שכמותם לא שמעו. גם זקני החסידים התקשו לחזור על ה'מאמר' בגלל עמקותו, והעידו כי דברים כאלה לא נשמעו אפילו אצל אביו, בעל התניא.
זמן-מה לאחר מכן בא משרתו של הרבי ולחש באוזני, שאם רצוני לראות מחזה שלא אשכח לעולם, אבוא עמו. הוא הוביל אותי עד פתח חדרו של הרבי ואמר לי: "הבט". נבהלתי מאוד, כי פתאום ראיתי את הרבי עומד מולי באמצע החדר, פניו בוערות כשלהבת-אש ועיניו פקוחות ומביטות בי.
רציתי לברוח, אך המשרת צחק וקרא: "אין לך מה לחשוש. כעת הרבי אינו שומע דבר ואינו רואה אותך כלל. הוא נמצא בעולמות עליונים, ורק גופו נמצא כאן". המשרת הוסיף כי הוא יודע זאת מניסיונו, שכן אין זו הפעם הראשונה שהוא רואה את הרבי במצב כזה.
הוספתי לעמוד קפוא על מקומי והבטתי במראה הנורא מהשעה עשר בערב ועד שלוש לפנות בוקר. או-אז החל המשרת לערוך את השולחן, והעיר שכל היום הרבי לא אכל.
כשסיים לערוך את השולחן ניגש אל מול הרבי ובידו קערה וספל מים, אך הרבי עדיין לא הגיב כלל. אחז המשרת בשרוולו ואמר: "יואיל-נא הרבי ליטול את ידיו", אולם הרבי פנה ממרכז החדר אל הקיר, והוסיף לעמוד כמקודם. כעת כבר לא יכולתי להביט במחזה, והלכתי נסער ונרגש.
בבוקר סיפר לי המשרת מה היה בהמשך: "עוד כשעה הוסיף הרבי לעמוד כך, ולפתע התעורר וניגש לאכול את סעודתו בשמחה רבה. פניו נהרו וקרנו כפי שלא ראיתי מעולם".
המשרת סיפר כי שאל את הרבי לפשר שמחתו הגדולה. ענה לו הרבי: "בכל פעם שאני דורש חסידות נגלה אליי אבי, אדמו"ר הזקן, באמצע המאמר, ומגלה לי סודות עמוקים הקשורים למאמר. היום זכיתי שאבי נגלה אליי כבר בתחילת הדיבור, ועמו באו גם רבו, המגיד ממזריטש, ואף הבעל-שם-טוב.
"כאשר סיימתי את אמירת הדרוש, הסתלקו הבעש"ט והמגיד ואבי נשאר, והוא אמר לי: 'הבעש"ט והמגיד שיבחו את דברי התורה שלך מאוד-מאוד, וביקשו שתוסיף לדרוש באותה דרך'.
"ומה שעמדתי באמצע החדר כל השעות האלה", המשיך הרבי, "כי אז חזרתי לפני אבי את המאמר, עם כל התוספות, כפי שגילה לי. הלוא תבין מדוע הנני שמח כל-כך". | 
זמנים נוספים
שקיעה: 19:12
זריחה: 6:10
